התוועדות עם הרבי
לאחר הבריאה של היום הראשון, "ויאמר אלוקים יהי אור, ויהי אור" - מגיעים לבריאה של היום השני: "ויאמר אלוקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל... בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע".
ותוכן העניין:
לאחר המעמד ומצב של היום הראשון - "יום אחד", "שהיה הקדוש ברוך הוא יחיד בעולמו" הרי ה'כוונה' [המטרה] היא לרדת לעולם, ולעסוק בעניינים גשמיים, ענייני הגוף וכו'; וכיוון שכך, העבודה הראשונה צריכה להיות: להבדיל "בין המים אשר מעל לרקיע" - מים עליונים, "ובין המים אשר מתחת לרקיע" - מים תחתונים.
המים הם הפועלים את עניין הצמיחה, ועל ידי זה נעשה קיום כלל העולם. כי הלא מין החי זקוק למין הצומח לצורך קיומו, ומין המדבר זקוק למיני הצומח והחי - כיוון שחיבור הנשמה והגוף נעשה על ידי עניין האכילה.
אומנם, בעניין זה דרושה ההבדלה "בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מתחת לרקיע". כלומר: בין העניינים הדרושים לנפש האלוקית לעניינים הדרושים לנפש הבהמית.
וכאשר קיימת הבדלה זו - שיודע שלא צריך 'להדר' בעניינים השייכים לנפש הבהמית, כמו אכילה ושתייה וכו' - אזי יכולה להיות הנהגתו באופן ש"בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת". וכמבואר בספרי מוסר - שאצל אדם הראוי לשמו, שנקרא בשם אדם על שם "אדמה לעליון", ענייני "שמיים" צריכים להיות תמיד "ממעל" - מתוך ידיעה שהם למעלה ממנו, ולכן צריך לשאוף להתעלות ולהגיע אליהם; ואילו ענייני ארץ צריכים להיות "מתחת", מתוך ידיעה שהם למטה ממנו.
וכאשר נמצא במעמד ומצב של "בשמיים ממעל", אזי לא איכפת לו מה שנעשה "בארץ מתחת" - שהשטיח אינו "מקיר אל קיר", והמטבח לא מספיק מודרני, וה"מרצפות" אינם מסוג מיוחד וכו'.
וממילא, ביכולתו להיות "שמח בחלקו" [לא בענייני "שמיים", שבהם דווקא צריך להיות בתנועה הפוכה, של "צמאה נפשי לאלקים", אלא] בענייני "ארץ" - ולחיות חיים נורמליים, ולגדל את ילדיו לתורה לחופה ולמעשים טובים, וגם זוכה לשם טוב וכו'.
ובעניין זה עלינו ללמוד מהנהגת התנאים והאמוראים. חכמינו ז"ל מספרים שאצל רבי עקיבא הייתה עניות מבהילה, עד ש"כלו כל הקיצין"... ולמרות זאת, כאשר פעם בא אליו אליהו - כפי שנדמה לעני - וביקש ממנו מעט תבן, שמח רבי עקיבא לראות שבעניין זה נחשב הוא ל"עשיר", שיש לו מספיק תבן כדי להשאיל למישהו אחר!...
ובכן: הן אמת שאין זה 'סדר' עבור אנשים כערכנו... אלא יהודי צריך להיות עשיר כפשוטו, בדולרים... אבל צריך לדעת מה לעשות עם הדולרים!...
אין כל ספק שצריכה להיות אכילה ושתייה וכו', ובפרט בבואנו משמיני עצרת שבו מתחילים לומר "מוריד הגשם" - שמלבד הפירושים שבזה על פי קבלה, ישנו גם 'פירוש המילות' כפשוטו שמדובר בעניין הגשמים כפי שהוא בגשמיות;
אבל הגישה הכללית צריכה להיות מתוך החלטה ברורה שישנו "רקיע המבדיל", וצריך לדעת מה הם העניינים ש"מעל לרקיע" ומה הם העניינים ש"מתחת לרקיע".
ואז יכולים לבוא לבריאה של יום שלישי - "תדשא הארץ דשא גו", שבזה מתגלה כוח האין סוף (כמבואר בתניא, באגרת הקודש סוף סימן כ); ועניין זה קשור גם עם מה שכתוב "וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו, ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת וגו" - מתוך הרחבה, שמחה וטוב לבב.