יֵשׁ לָנוּ אֶת הַכֹּחַ!

נֶשֶׁק מְיֻחָד

יֶלֶד/יַלְדָּה: יְמֵי הַחַגִּים, שֶׁרַק עַכְשָׁו זָכִינוּ לַחְגֹּג, הָיוּ מְלֵאִים בְּשִׂמְחָה. שָׂמַחְנוּ בַּסֻּכָּה, בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, וּבְעִקָּר בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה. יָמִים אֵלֶּה, נוֹתְנִים לָנוּ, חַיָּלֵי צְבָאוֹת הַשֵּׁם, כֹּחַ וְ'נֶשֶׁק' מְיֻחָד לַעֲשׂוֹת אֶת מִלְחֶמֶת צִבְאוֹת הַשֵּׁם, הַמִּלְחָמָה נֶגֶד הַיֵּצֶר.

מֵהַחַגִּים לַשִּׁגְרָה

אַבָּא/אִמָּא: בְּחֹדֶשׁ חֶשְׁוָן אֵין חַגִּים וּמַתְחִילָה תְּקוּפַת הַחֹרֶף, בָּהּ נִהְיֶה קַר יוֹתֵר וּפָחוֹת מוּאָר בַּחוּץ. אַךְ יְלֶד יְהוּדִי יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר הֶעֱנִיק וְנָתַן לוֹ הַרְבֵּה כֹּחַ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, גַּם כְּשֶׁבַּחוּץ חָשׁוּךְ וְקַר.

כְּשֶׁאָנוּ שְׂמֵחִים, בַּלֵּב שֶׁלָּנוּ חַם וְנָעִים, וְיֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְהָפִיץ הַרְבֵּה הַרְבֵּה אוֹר מִסָּבִיב.

שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה

יֶלֶד/יַלְדָּה: כְּשֶׁאָנוּ שְׂמֵחִים, הַיֵּצֶר הָרַע אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עָלֵינוּ. גַּם כְּשֶׁהוּא בָּא וּמְנַסֶּה לְהַחְלִישׁ אוֹתָנוּ בְּעֵת לִמּוּד הַתּוֹרָה, וּמְשַׁכְנֵעַ אוֹתָנוּ לָצֵאת וּלְשַׂחֵק בִּמְקוֹם לִלְמֹד, אוֹ לְדַלֵּג חָלִילָה מִלִּים בִּבְרָכוֹת אוֹ בַּתְּפִלָּה – אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאָנוּ חַיָּלִים שֶׁל הַשֵּׁם! יֵשׁ לָנוּ מְשִׂימָה לִלְמֹד תּוֹרָה, לְהִתְפַּלֵּל וּלְבָרֵךְ לְאַט וּבְכַוָּנָה, וּלְהִתְנַהֵג עִם הַחֲבֵרִים בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל! אָנוּ שׁוֹמְעִים רַק בְּקוֹל הַיֵּצֶר הַטּוֹב וּמִתְגַּבְּרִים עַל הַיֵּצֶר הָרַע.

אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַתַּעֲנוּג וְהַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ, לַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ, וְלַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁאָנוּ עוֹשִׂים מַעֲשֶׂה טוֹב, שָׁוֶה יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר. וְהַתַּעֲנוּג הַזֶּה נוֹתֵן לָנוּ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמְּשִׂימָה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.

שִׂמְחָה זוֹ בְּרָכָה

אַבָּא/אִמָּא: כַּאֲשֶׁר אָנוּ שְׂמֵחִים מִבִּצּוּעַ הַמְּשִׂימוֹת שֶׁלָּנוּ, כְּחַיָּלִים בְּצִבְאוֹת הַשֵּׁם, גַּם הַשֵּׁם שָׂמֵחַ יַחַד אִתָּנוּ, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בִּתְהִלִּים "יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו". וְאָז הַשֵּׁם מְבָרֵךְ אוֹתָנוּ, וְאֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה וְהַחֲבֵרִים, שֶׁנַּצְלִיחַ לְבַצֵּעַ אֶת הַשְּׁלִיחוּת, נִגְדַּל, נִצְמַח וְנַעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה, עַד לַשִּׂמְחָה שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה, עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.

הַלֶּקַח:

גַּם כְּשֶׁהַיֵּצֶר בָּא וּמְנַסֶּה לְהַפְרִיעַ לָנוּ לִלְמֹד תּוֹרָה, לְהִתְפַּלֵּל, אוֹ לְהִתְנַהֵג כָּרָאוּי, נִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁאָנוּ חַיָּלִים בְּצִבְאוֹת הַשֵּׁם, וְיֵשׁ לָנוּ אֶת הַכֹּחַ לַעֲמֹד בַּמְּשִׂימָה וּלְנַצֵּחַ אֶת הַיֵּצֶר, מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.

(מעובד על פי שיחות הרבי לילדי ישראל, ב חשוון תשמ"ג, כז תשרי תשד"מ)