כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה, יִזָּהֵר מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל בִּזְמַנָּהּ עִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בְּצִבּוּר, כִּי בֶּאֱמֶת אָמְרוּ (פסחים ד.) זְרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְווֹת, וְהַזְּרִיזוּת הִיא גּוּפָהּ מִצְוָה שֶׁנּוֹטְלִים עָלֶיהָ שָׂכָר, צֵא וּלְמַד מִבְּנוֹת לוֹט, שֶׁבִּשְׂכַר שֶׁהִקְדִּימָה הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה לַיְלָה אֶחָד, זָכְתָה וְהִקְדִּים זַרְעָהּ לִכָּנֵס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה אַרְבָּעָה דוֹרוֹת (ב״ק לח:), וְהָאָדָם אֵינוֹ בָּטוּחַ מֵרֶגַע לְרֶגַע, כַּמָּה מְנִיעוֹת יְכוֹלוֹת לְהִזְדַּמֵּן לוֹ, וְלָכֵן מִי שֶׁהוּא זָרִיז, וְנִשְׂכָּר.
יִתְפַּלֵּל תְּפִילַת מִנְחָה בְּכַוָּנָה יְתֵרָה, דְּאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח״א רל.) בְּכוּלְּהוּ צלותי בָּעֵי בַּר נַשׁ לכוונא דַּעְתֵּיהּ, וּבִצְלוּתָא דְּמִנְחָה יַתִּיר מִכּוּלְּהוּ, בְּגִין דְּדִינָא שַׁרְיָא עַל עָלְמָא [תַּרְגּוּם – בְּכָל הַתְּפִלּוֹת צָרִיךְ הָאָדָם לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ, אֲבָל בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה צָרִיךְ לְכַוֵּן יוֹתֵר מִכֻּלָּם, לְפִי שֶׁהַדִּין שׁוֹרָה בָּעוֹלָם]. וְהֵן אֱמֶת שֶׁנָּקֵל לְכַוֵּן בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית יוֹתֵר מִתְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁאָז הַדַּעַת יוֹתֵר מְבֻלְבָּל מִטִּרְדוֹת הַזְּמַן, אֲבָל מִיבָּעֵי לֵיהּ לֶאֱזוֹר חַיִל וּלְיַתּוּבֵי דַּעְתֵּיהּ, וּלְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא.
וְכֵן הַמַּקְדִּים לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּמִנְחָה וּפוֹסֵק מִמְּלַאכְתּוֹ, שְׂכָרוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל מֵהַמַּשְׁכִּים בַּבֹּקֶר.
וְיִזָּהֵר גַּם כֵּן בְּמִנְחָה וּמַעֲרִיב לִהְיוֹת מֵעֲשָׂרָה רִאשׁוֹנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמִי שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִזָּהֵר בָּזֶה בְּשַׁחֲרִית, יִזָּהֵר עַל כָּל פָּנִים בְּמִנְחָה.