יָדוּעַ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו:) לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁהֲרֵי אֵלִיָּהוּ לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה.
וְהֵן בַּעֲוֹן רַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מְקִלִּין בָּהּ וְאֵין מִתְפַּלְּלִין אוֹתָהּ בְּצִבּוּר, וּכְשֶׁמִּתְפַּלְּלִין אוֹתָהּ בְּיָחִיד אֵין מִתְפַּלֵּל אֶלָּא לְאַחַר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת תְּפִלָּה חֲטוּפָה וּקְטוּפָה, וְיֵשׁ שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין אוֹתָהּ כְּלָל, אוֹ מִתְפַּלְּלִין עַרְבִית שְׁתַּיִם, וְשָׁגוּ בָּרֹאֶה שֶׁלֹּא הֻתַּר לְהִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם וְאֵין תַּשְׁלוּמִין אֶלָּא לְמִי שֶׁשָּׁגַג אוֹ נֶאֱנַס אֹנֶס גָּמוּר, וְהֶפְסֵד רֶוַח לֹא חָשִׁיב אֹנֶס, אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב וְחֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כִּי הַמַּאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כְּמוֹ שֶׁהוּא הָאֱמֶת, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא הַנּוֹתֵן כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל, וְלֹא יַאֲמִין שֶׁהַמְקַצֵּר בַּעֲבוֹדָתוֹ יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁבִיל כָּךְ יְמַעֵט מְנָתוֹ, הַס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר,
וַחֲבָל עַל דְּמִשְׁתַּכְחִין שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִים כְּלָל. אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מִיּוֹם הַדִּין וּמִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה, שֶׁהֲרֵי עַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ אֵין לָנוּ לֹא מִקְדָּשׁ וְכוּ', וְחָסַרְנוּ כָּל טוּב וְכִמְעַט זֶה כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ לְבוֹרְאֵנוּ, וְזֶה כָּל יְחִידוּתֵנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים שַׁחֲרִית מִנְחָה עַרְבִית, וְאִם גַּם זֶה חָסֵר יְבוֹאֶנּוּ, מַה אָנוּ וּמַה חַיֵּינוּ, וְלָמָּה נִגָּרַע מִגּוֹיֵי הָאֲרָצוֹת הַמִּתְהַלְּלִים בָּאֱלִילִים שֶׁכַּמָּה מֵהֶם מַנִּיחִים עִסְקָם וְהוֹלְכִים לְבֵית תִּפְלוּתָם.