קירוב לבבות: כוחה של אכילה משותפת לקרב לבבות, משום כך למדנו בגמ' (עבודה זרה דף לה: לו:) שהרחיקונו חז"ל מלאכול עם נכרים ואסרו את פיתם, שלא יביא הקירוב לידי קשר איתם. ולהיפך, מצוה לסעוד עם תלמידי חכמים, כמפורש ברמב"ם (הלכות דעות פרק ו הלכה ב) שאכילה ושתיה עם תלמידי חכמים, הרי זה בכלל מצות דבקות בחכמים, הנלמד מהפסוק (דברים פרק י פסוק כ) וב ו תִדְּבָק.
וכתוב בגמ' (סנהדרין דף כג.) וכעין זה במכילתא (משפטים פרשה כ) כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין: לא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מסב עמהן.
ואמרו בגמ' (סנהדרין דף קג:-קד.) גדולה לגימה, שהרחיקה שתי משפחות מישראל (עמון ומואב), שנאמר (דברים פרק כג פסוק ה) עַל דְבַר אֲׁשֶר לא קִּדְמ ו אֶתְכֶם בַּלֶחֶם ובַּמַיִם. ורבי יוחנן דידיה אמר: מרחקת את הקרובים (עמון ומואב, בני לוט קרובו של אברהם), ומקרבת את הרחוקים (יתרו, שבשכר קִרְאֶן ל ו וְיֹאכַל לָחֶם שמות פרק ב פסוק כ, זכו בני בניו לשבת בלשכת הגזית), וכו'.
ועוד אמרו בגמ' (חולין דף ד:) על הפסוק (דברי הימים ב פרק יח פסוק ב) וַיְסִיתֵהּו, אין הסתה בדברים כי אם באכילה ובשתיה (אחאב זבח צאן ובקר לרוב ליהושפט, ובכך הסיתו ושכנעו לעלות עמו למלחמה ברמות גלעד).
ומעתה אפשר לומר, כיון שתכלית הזימון היא שיתחברו הסועדים באגודה אחת לברך את בורא עולם על האכילה, כמו שכתוב (דברים פרק ח פסוק י) וְאָכַל תָ וְׂשָבָע תָ ובֵרַכְּתָ, אין חיבור זה נעשה אלא על ידי אכילה שיש בכוחה לקרב את הלבבות. וזהו עיקר בירורו של הגיליון שלפנינו, איזו אכילה ושתיה נחשבת לגימה חשובה המצרפת את הסועדים ומקרבת את לבם לברך את השם יחד.
בברכת התורה עקיבא יוסף לוי