וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה כו' (פָּרָשָׁתֵנוּ כד, סג):
לְבָאֵר זֶה, דְּהִנֵּה יֵשׁ מִשְׁנָה וּבָרַיְיתָא. וּבָרַיְיתָא – פֵּירוּשׁ הַמִּשְׁנָה, כִּי הַמִּשְׁנָה הוּא הַכְּלָל, וּבָרַיְיתָא הִיא הַפְּרָט שֶׁל הַמִּשְׁנָה, וְ"אֵין בִּכְלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבִּפְרָט", וְלִכְאוֹרָה הַבָּרַיְיתָא הִיא לְמַטָּה מִן הַמִּשְׁנָה, שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלָה יוֹתֵר לְמַטָּה. אֲבָל הָאֱמֶת הוּא שֶׁהַבָּרַיְיתָא גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, דְּ"סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה".
דְּהִנֵּה הַתּוֹרָה נִשְׁתַּלְשְׁלָה לְמַטָּה אֲפִילוּ בִּדְבַר שֶׁקֶר, כְּגוֹן "זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ כו'", וּלְפִי הַנִּרְאֶה הִיא יְרִידָה לְמַטָּה מְאֹד. וּמִכָּל מָקוֹם הִיא גָּבוֹהַּ כִּי "סוֹף מַעֲשֶׂה כו'". וְכִמְשַׁל הַשְּׁפוֹפֶרֶת – הַנִּכְנָס רִאשׁוֹן יוֹצֵא אַחֲרוֹן. וּכְמוֹ הָאָדָם, שֶׁהוּא סוֹף כָּל הַנִּבְרָאִים – וְהוּא בְּמַעֲלָה עַל כּוּלָּם, וְהַכֹּל נִבְרָא בַּעֲבוּרוֹ. וְלָכֵן נִמְצָא הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּאָדָם אֶחָד, לְהוֹרוֹת שֶׁהַכֹּל נִבְרָא בַּעֲבוּרוֹ – "כִּי זֶה כָּל הָאָדָם".
וְזֶהוּ מַאֲמַר רַזַ"ל: "יָפָה שָׁעָה אַחַת כו'". דְּהִנֵּה בָּעוֹלָם־הַבָּא "צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים כו'", וְהוּא רַק בְּחִינַת "אֲחוֹרַיִים", כְּמַאֲמָר (תִּשָּׂא לג, כג): "וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי כו'", הַתַּעֲנוּג שֶׁמַּשִּׂיג הָאָדָם בַּעֲבוֹדָתוֹ הוּא בִּבְחִינַת אֲחוֹרַיִים, "וּפָנַי" אֵינוֹ בְּאֶפְשָׁרִי לְהַשִּׂיג כִּי "לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (תִּשָּׂא לג, כ); וְעַל דֶּרֶךְ זֶה גַּם הַגִּלּוּי בְּגַן־עֵדֶן הוּא רַק בְּחִינַת זִיו וְהֶאָרָה לְבַד. וְלָכֵן "יָפָה שָׁעָה אַחַת כו'" שֶׁהוּא הַמַּעֲשֶׂה עַצְמָהּ בְּלִי תַּעֲנוּג וּבְלִי שֵׂכֶל – "מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם־הַבָּא" – דְּ"סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה".
וְזֶהוּ גַּם כֵּן עִנְיַן מִשְׁנָה וּבָרַיְיתָא: שֶׁהַמִּשְׁנָה הוּא כְּלָל. כְּמוֹ: "ד' מְעַכְּבוֹת"; וְכֵן "סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה כו'". וְיֵשׁ לִמְצוֹא טַעַם לָזֶה, כְּעִנְיַן "תְּכֵלֶת דּוֹמֶה לְיָם כו'"; וְגַבֵּי סוּכָּה יֵשׁ טַעַם – "לְמַעַן יֵדְעוּ דוֹרוֹתֵיכֶם" (אֱמוֹר כג, מג) – "עַד כ' אַמָּה כו'".
אֲבָל הַבָּרַיְיתָא הוּא פְּרָט לְבָאֵר הַמִּשְׁנָה בְּכָל דִּקְדּוּקִים וּפְרָטִים. כְּמוֹ סוּכַּת גנב"ך וְרקב"ש שֶׁאֵין טַעַם לַדָּבָר, וְנִרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַשֵּׂכֶל וְהַטַּעַם.
וְזֶהוּ "אֵין בִּכְלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבִּפְרָט": שֶׁאֵין בַּמִּשְׁנָה – בַּכְּלָל, יוֹתֵר מִבַּפְּרָט – הַבָּרַיְיתָא. וּמַה שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה טַעְמָהּ – הוּא יוֹתֵר גָּבוֹהַּ, כִּי טַעֲמֵי הַמִּצְוֹת לֹא נִתְגַּלּוּ, וְלֶעָתִיד־לָבוֹא אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יִתְגַּלּוּ.
וְזֶהוּ "רַבִּי שִׁמְעוֹן דָּרֵישׁ טַעְמֵי דִּקְרָאֵי": שֶׁדָּרַשׁ, שֶׁמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּפָסוּק טַעַם שֶׁל דָּבָר, לֹא זֶהוּ עִיקָר, רַק שֶׁיֵּשׁ טַעַם בָּזֶה גָּבוֹהַּ יוֹתֵר לְמַעְלָה מֵהַטַּעַם. נִמְצָא, שֶׁבְּמִצְוָה שֶׁאֵין מַשִּׂיג בָּהּ טַעַם – הוּא יוֹתֵר גָּבוֹהַּ. וּמַה שֶּׁמַּשִּׂיג טַעַם וְתַעֲנוּג הוּא רַק בְּחִינַת אֲחוֹרַיִים.
וְלֹא כְּמוֹ שֶׁסוֹבְרִים הָעוֹלָם שֶׁהָעִיקָר הוּא הַלֵּב, שֶׁמַּשִּׂיג תַּעֲנוּג וְעוֹבֵד בְּהִתְלַהֲבוּת, וְאֵינוֹ כֵּן הָאֱמֶת, רַק עִיקָר הוּא הַמַּעֲשֶׂה בְּלִי תַּעֲנוּג, וְהַלֵּב אֵינוֹ כִּי אִם סִיּוּעַ, בְּחִינַת "גַּדְפִין".
וְהִנֵּה, מִשְׁנָה נִקְרָא "עִיר", וּבָרַיְיתָא – בְּחִינַת "שָׂדֶה", לְשׁוֹן "בַּר" – חוּץ לָעִיר. וְלִכְאוֹרָה, הָעִיר הוּא עִיקָר – שֶׁדָּרִים בָּהּ בְּנֵי אָדָם.
אַךְ נִרְאֶה מִי הוּא מְחַיֶּה אוֹתָם? הַשָּׂדֶה שֶׁחוּץ לָעִיר שֶׁמְּבִיאִים מִשָּׁם הַתְּבוּאָה! כָּךְ הוּא הַבָּרַיְיתָא מְחַיָּה הַמִּשְׁנָה וּמְבָאֶרֶת הַהֲלָכָה הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹת. כִּי "הַתַּנָּאִים מְבַלֵּי עוֹלָם" – שֶׁמּוֹרִים מִתּוֹךְ הַמִּשְׁנָה.
וְזֶהוּ "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" – הוּא לְשׁוֹן דִּבּוּר וְשִׂיחָה, וּלְשׁוֹן שְׁחִיָּה לְמַטָּה, מִלְּשׁוֹן "וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים". וְכֵן "כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַשֹּׂחֶה לִשְׂחוֹת" (בִּישַׁעְיָה כ"ה).
"בַּשָּׂדֶה" הוּא בַּר.
וְ"לִפְנוֹת עֶרֶב" – לִפְנוֹת הָעֶרֶב וְהַחֹשֶׁךְ:
דְּהִנֵּה הַתּוֹרָה נִשְׁתַּלְשְׁלָה בְּחֹשֶׁךְ, כְּמַאֲמָר: "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי (אֵיכָה ג, ו) – זֶה תַּלְמוּד בַּבְלִי", שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל לְמַטָּה אֲפִילוּ בְּשֶׁקֶר. וְלָמָּה הוּא כָּךְ? כְּדֵי לְפַנּוֹת הָעֶרֶב וְהַחֹשֶׁךְ – "וַיְהִי אוֹר", כְּמַאֲמָר (זְכַרְיָה יד, ז): "לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר". כְּמִשַׁל מִי שֶׁרוֹצֶה לְפַנּוֹת אֵיזֶה דָּבָר, הוּא צָרִיךְ לִכְנוֹס בְּתוֹכָהּ כְּדֵי לְפַנּוֹתָהּ, אֲבָל לֹא שֶׁיִּשָּׁאֵר בְּתוֹכָהּ.
גַּם מַה שֶּׁנִּשְׁתַּלְשְׁלָה הַתּוֹרָה וְנִתְלַבְּשָׁה בְּחֹשֶׁךְ – טְעָנוֹת שֶׁקֶר, הוּא כְּדֵי לְפַנּוֹת הַחֹשֶׁךְ "לְאַהֲפָכָא חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא". וְכֵן הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה – לִדְחוֹת הַחֹשֶׁךְ וְהַקֻּשְׁיוֹת הַמַּסְתִּיר עַל הַשְׂכָּלַת הַדִּין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְלִמְצֹא הָאֱמֶת – גִּילּוּי רָצוֹן־עֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא.
וְזֶהוּ "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ": כִּי כְּדֵי לְפַנּוֹת הָעֶרֶב וְהַחֹשֶׁךְ וּלְתַקְּנוֹ, הוּא עַל יְדֵי יִצְחָק, שֶׁהוּא בְּחִינַת פַּחַד וְיִרְאַת ה'. וּכְמַאֲמָר: "אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה כו'".
וְזֶהוּ "הָאוֹמֵר אֵין לִי אֶלָּא תּוֹרָה אֲפִילוּ תּוֹרָה אֵין לוֹ" וְנִשְׁאָר בַּחֹשֶׁךְ. אֲבָל בֶּאֱמֶת כְּתִיב (תְּהִלִּים יח, יב): "יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ", שֶׁאַף שֶׁהוּא חֹשֶׁךְ, מִכָּל מָקוֹם הוּא "סִתְרוֹ". וְזֶהוּ לְפַנּוֹת הָעֶרֶב וְהַחֹשֶׁךְ, וְ"לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר", וְהַיְינוּ "לִיבּוּן הִלְכְּתָא". וְגַם זֶה פֵּירוּשׁ "בָּרְכוּ בַּתּוֹרָה".