Skip to content
התקשרות

"אש" הכפרה

  • Ha'azinu
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מאמר "כי ביום הזה" – 'ליקוטי תורה' פרשת אחרי

מה הם 'חומרי הבעירה' שמחזיקים את ה"אש" של "דברי כאש"? איזו "אש" קיימת במקביל גם ב'לעומת זה'? ואיך מוציאים "אש" מה"צור" גם אם כבתה האש הגלויה? – למהות הכפרה של יום הכיפורים

— א —
דבר ה' הוא ה"אש", הפתילה והעצים - מצוות

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו".

הנה יש להבין מה שכתוב "יכפר" סתם, והוי ליה למימר [= והיה לו לומר] "יכפר ה'" כו'. [ולהבין זאת, יש להקדים] מה שכתוב "כי ה' אלקיך אש אכלה הוא".

פירוש, על דרך משל כשם שהאש אינו מאיר ואינו נתפס להקרא בשם אור ואש כלל עד שנאחז בפתילה או בעצים, כי טבע האש להסתלק למעלה לשרשו ויסודו -

כך הנה דבר ה', שבו שמים נעשו ו"ברוח פיו כל צבאם" בעשרה מאמרות שנברא העולם: "יהי אור וגו'", "יהי רקיע וגו'" - "הלוא כה דברי כאש", על דרך משל להיות טבע ובחינת הסתלקות למקורא ושרשא דכולא [= למקור ושורש הכול].

והנה תחילת בריאת העולמות - היה ברצונו יתברך מעצמו ומאליו, כי "חפץ חסד הוא". אך להיות חיים וקיימים לעולם מאין ליש - הוא על ידי מעשה התחתונים דוקא.

כמו שכתוב "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". ו"אין כבוד אלא תורה", שהם דרך כלל רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה, שהם הם בחינת 'כלים' להשראת אור ה' ומכון לשבתו שיהיה לו דירה בתחתונים, והם הם כדמיון הפתילה והעצים שבהם נאחז האור שלא יסתלק למעלה חס ושלום.

— ב —
ה"אש זרה" והתשובה שהופכת את ה"זדונות"

והנה "את זה לעומת זה עשה א-להים", אש זרה כנגד אש אוכלה.

וגם כן נתלבש במחשבה דיבור ומעשה אשר לא לה' המה, בחינת קלון לעומת כבוד, וכמו שכתוב "כבוד חכמים ינחלו, וכסילים מרים קלון".

וכשם שעל הטובה - תתעלה נפשו מאד ביתר שאת, מאשר תוכל הנפש שאת לפי השגתה, להיות צרורה בצרור החיים את ה' ממש - כך לעומת זה על הרעה נאמר: "ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע". דהיינו 'קליעה' למקום רחוק מאד מאד מאור פני ה', כמו שכתוב "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה וגו'".

והעצה היעוצה לזה הוא עשות התשובה, ובפרט בעשרת ימי תשובה שאז הזמן ועת לכל חפץ להושיבם אל מקורם.

ואזי ישתפך נפשו במרירות על ריחוקו מאור פני ה' וישב אל הוי' וירחמהו, כמו שכתוב "ויזעקו אל ה' בצר להם".

ועיקר התשובה כמו שכתוב "אליך ה' נפשי אשא", לבטל רצונו אליו יתברך, שיהיה לו רצון אחד לאביו שבשמים בתשוקה וכלות הנפש ממש ולבקש מלפניו יתברך שישרה עליו אור ה' ורצונו להיות לו בטול רצון.

ועל ידי תשובה מאהבה רבה כזו, הנה הזדונות נעשו כזכיות. פירוש, כשם שעל ידי הזכיות תתעלה נפשו באור ה' - כך תתעלה נפשו על ידי המרירות הגדולה הזאת מחמת הזדונות, ו"במקום שבעלי תשובה [עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם] כו'".

— ג —
בעל התשובה מוציא "אש" מה"צור"

כי הנה במשה רבנו כתיב "ושמתיך בנקרת הצור", כשרצה להוריד י"ג מדות הרחמים - פירוש, מבחינת צור עליון, מקור ושרש כל שרשי התהוות, כמו שכתוב "הביטו אל צור חצבתם".

ונקרא צור, כמו למשל צור החלמיש שמכין בו להוציא האש, שהיסוד האש שבו הוא בכח ובהעלם ולא בפועל - כך כביכול נקרא צור, "צור חיינו", כי הוא שרש ומקור לכל שרשי ההוי"ה.

והנה גדול כחן של בעלי תשובה שמגיעים עד בחינת ה"צור" הנזכר לעיל:

כמו למשל אם נכבה מאור האש מוציאים האש מצור החלמיש - כך הענין בבעל תשובה שנכבה אצלו מאור ה"אש אוכלה", לפי שאין להם בחינת הפתילה והעצים להתאחז בהם האור, שהן הם תורה ומעשים טובים,

הנה על ידי המרירות הגדולה בנקודת הלב, שהוא למעלה מהזמן, ואין חפץ בזמן ומקום כלל, שמואס בחיי נפשו, כענין ר' אליעזר בן דורדיא שבכה עד שיצאת נשמתו - הרי מחמת זה מגיע לבחינת הצור, למעלה מעלה מבחינת התהוות הויות והמשכת זמן ומקום.

ולכן יצאת בת קול שהוא מזומן לחיי עולם הבא, כמעשה הצדיקים שנהנין מזיו תורתן ועבודתן, ואף שלא היה לו תורה ומצות - מפני היותו דבוק במקורא ושרשא דכולא [= במקור ושורש הכול].

"השיבנו ה' אליך" כפי שהיה בתחילת הבריאה

אך לא כל אדם זוכה לזה. ולכך אנו מתפללים "השיבנו ה' אליך ונשובה", שיהיה תחלה אתערותא דלעלא [= התעוררות מלמעלה] בכדי שיוכל להיות אחר כך אתערותא דלתתא [= התעוררות מלמטה] "ונשובה" אחר כך,

ואף כי לעולם באתערותא דלתתא תלוי אתערותא דלעלא - אף על פי כן "חדש ימינו כקדם", פירוש, כמו שהיה תחלת בריאת העולמות, מחמת רצונו הטוב כי חפץ חסד הוא.

וענין "חדש ימינו", כי הימים נקראים המשכת אור ה' כמו שכתוב: "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם כו' והיה לך הוי' לאור עולם" - ועל זה אנו מבקשים שיאיר עלינו אור חדש מבחינת הצור הנזכר לעיל, אף שנפסק ממנו האור הראשון מבחינת "אש אכלה הוא".

— ד —
הכפרה ביום הכיפורים "לפני הוי'"

וזהו "כי ביום הזה", שהוא יום הכיפורים, יום התשובה, שמתעורר ומתגלה למטה בחינת "חפץ חסד" על ידי החמשה תפלות,

לכך "יכפר עליכם" סתם, מאן דלית ליה שם ידיעא ולא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל [= מי שאין לו שם ידוע, ולא נתפס בשם, ולא רמוז בשום אות ותג כלל] -

כי שמות ההוי"ה מורים על המשכת מאין ליש, מהעלם אל הגלוי, להיות ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין; מה שאין כן הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו לא שייך עליו לומר לא בחינת 'ממלא כל עלמין' ולא בחינת 'סובב כל עלמין', שאינו בגדר עלמין כלל.

ושם מקור הסליחה וכפרה "נשא עון ועבר על פשע". כי לפניו יתברך, לגבי עצם מהותו כביכול, לא שייך שום פגם ועון ופשע, כי אם בהמשכות היורדות מאור פניו יתברך על ידי כמה צמצומים ומסכים ולבושים רבים.

וזהו "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו": "לפני הוי'" דוקא, דהיינו בטרם שנאצלו בחינות המשכת ההויות להוות כל הנמצאים, ואזי "תטהרו" כשתעלו ותגיעו למדרגה ההיא, דהיינו לבחינת צור הנזכר לעיל.

More in this printout

View the whole printout