ביום הכפורים תעבירו שופר.
יש לעיין למה נקרא יום הכפורים לשון רבים ולא יום כפור. ואולי לרמז שגם המתים מתכפרים ביום כפור כמש“כ הרמ“א באו“ח סוף סי‘ תרכ“א. שו“ר שכ“כ שם המ“ב סקי“ח (ובזוה“ק ויקרא ק‘ ב‘ אמרו טעם אחר)
אבינו מלכינו מחה והעבר פשעינו וחטאתנו מנגד עיניך.
במ“ב סי‘ תקפ“ד סק“ג כ‘ שצ“ל חטאתינו ופשעינו שתחלה יש לבקש על הקל ואח“כ על החמור, ויש ליישב גירסתנו דביומא פ“ו ב‘ אר“ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כשגגות משמע דשגגות נמחל לגמרי כשמתפלל ומבקש, והנה מחה הוא לשון מחיקה שנשאר רשומו ניכר אבל העבר הוא שמעביר לגמרי, וכאן מחה מקביל נגד פשעינו והעבר נגד חטאתינו, לכן תחלה אנו מבקשים מחה פשעינו דהיינו שהמזידים יתהפכו לשגגות, ואח“כ מבקשין העבר חטאתינו דהיינו אותן השגגות העבר לגמרי כיון שכבר נתהפכו לשגגות ודו“ק.
על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון.
הא דאונס צריך כפרה אפ“ל דמכיון שפ“א עבר ברצון לכן הגיע אח“כ לידי אונס, וכעי“ז איתא בתוספתא דשבועות פ“ג ה“ג היה רבי אלעזר בן מתיא אומר הרואה עוברי עבירה מתחייב לראות וכו‘, והיינו דמכיון שחטא ברצון הרי הוא נענש אח“כ לראות עוברי עבירה.
ועל חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע.
אפ“ל דהכונה שהיה מרוצה מהיצה“ר ששידל אותנו לעבירות, ועוי“ל שזה לימוד זכות שמה שחטאנו הוא משום שיצה“ר פיתה אותנו.