Skip to content
פניני מאיר - רבי מאיר סנדר

פרשת האזינו

  • Ha'azinu
  • 5787
  • Hebrew
View printout

כתוב בפסוק (ל"ב, ג'): "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו" – וידוע מה שדרשו מזה חז"ל (ברכות) שמזה לומדים שאדם שמברך את ה' יש לענות לו ולשבח, וכגון שהעולה לתורה שאומר: "ברכו" והקהל עונים אחריו: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", ואנחנו לומדים מזה דבר נפלא הנוגע לכל השנה וביחוד לימים אלו: יש לנו להודות לה' יתברך בכל עת ובכל זמן, ואפילו כשמגיעים על האדם דברים רעים תמיד יש לו להודות לה' יתברך, וזהו: "הבו גודל לאלהינו", ויש בזה מעשה נפלא: פעם הגיע אל הרה"ק ר' יעקב משה רביקוב זיע"א [היה צדיק נשגב ומכונה: "הסנדלר הקדוש", היה גר בעיר תל אביב, ועד היום רואים ישועות על ציונו בב"ב, מרן ה"חזון איש" זיע"א החזיק ממנו מאוד] אדם אחד ואמר לו שיש לו ייסורים מאוד גדולים, ורבינו זיע"א אמר לו: "היה לי יהודי בעיירה שהיה שמח מאוד לראות אותך"! כשהתפלא אותו יהודי אמר לו רבינו: "היה לנו בעיירה יהודי אחד שהיה עיוור מלידה ל"ע, והוא היה משתוקק כל ימיו לראות דבר מה, ואתה זכית לראות ואתה עוד מתלונן"!,.. ומזה נלמד להסתכל כל הזמן על הנקודות הטובות, ולא לומר כל הזמן מה אין לנו אלא לראות מה יש לנו!

עוד כתוב בפסוק (ל"ב, ד'): "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" – וידועה הקושיה: וכי זה המעלה של הקב"ה שאינו שודד? וביאר בזה הגה"צ ר' יצחק בלאזר זיע"א בעל "פרי יצחק" שהקב"ה דן כל אדם לפי מעשיו, והיינו שאדם דנים אותו איך שהוא מתנהג עם אחרים, ועל זה רמז הכתוב: "ואין עול" = היינו שהוא דן את האנשים לפי איך שהם מתנהגים! ולמשל: "אדם שדן את חברו לזכות הקב"ה דן אותו לזכות" (עי' שבת קכ"ז: ועוד), עוד ידוע מה שביאר בזה רבינו הקדוש ר' יעקב ישראל קנייבסקי זיע"א – "הסטייפלער": מנהג שופט בשר ודם שאם הוא דן אדם שעשה רע אין הוא מסתכל על קרוביו ומשפחתו שלא עשו כלום, ואף שיהיה להם צער על זה, אמנם, הקב"ה אינו עושה עוול גם לסביבה, ואם יהיה צער לאחד מסביבתו שאינו ראוי לכך לא יטלוהו מן העולם! ולכן יש לאדם להיות אהוב על סובביו ואז ישקלו בדינו היטב האם מגיע להם צער!

עוד כתוב בפסוק (ל"ב, מ"ד): "ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת וכו' – ודיבר הלילה מורנו רה"י הגאון ר' בנימין דרייפוס שליט"א על עניין זה שהתורה קרויה שירה, והביא דברי הגמרא ריש מסכת מגילה שהמלאך הגיע ליהושע בן נון ויהושע שאלו: "הלנו אתה אם לצרינו"? ויהושע כיוון בשאלתו: האם הוא הגיע בגלל ביטול קרבן התמיד או בגלל ביטול תורה? וענה לו המלאך: "עתה באתי", והבין יהושע שזה על ביטול תורה! והקשו התוס' שם: איך זה נרמז בפסוק? וביאר: "לנו" רמז לתורה שאמר הכתוב: "תורה ציווה לנו משה", "לצרינו" רומז על קרבן התמיד שהקרבנות מצילים אותנו מהאויבים, והיינו: "צרינו", ו"עתה" רומז על התורה, שנאמר: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", והקשה הלילה מורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א: מדוע נקראת התורה – "שירה"? ועוד: מדוע יש בכתיבת השירה הזאת של פ' האזינו רווחים בספר תורה? וביאר נפלא: "שירה" זה דבר שהוא מבעד למילים, והיינו שהוא נותן עוד רובד עמוק למילים שאין בשירה, וכן היא התורה הקדושה שיש לה עוד רובד עמוק מבעד למילים, ולכן יש רווח בשירה לרמוז על הדברים שברובד העמוק שמבעד למילים.

ויש לנו להיזהר מאוד שלא לדבר בשעת חזרת הש"ץ וכמו שכתב השו"ע (סי' קכ"ד, ס"ז): "אין לשוח שיחת חולין בשעת חזרת הש"ץ והשח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערין בו", וזה חיזוק נפלא לימים אלו שתתקבל תשובתו.

כתב בספר "פלא יועץ" (ערך דיבור): "וכתבו משם ר' ישראל בעש"ט שהמדבר בשבח הצדיקים חשוב כאילו עוסק במעשה מרכבה" – וכ"כ מרן ה"חתם סופר" זיע"א בתשובה: מעשה בתלמיד רבינו הרמב"ן זיע"א שקראו לו אבנר, והוא יצא לתרבות רעה ר"ל, ולימים פגשו רבינו זיע"א ושאלו: "מדוע יצאת לתרבות רעה"? ויען התלמיד: "רבינו אמר פעם שכל עתיד בני האדם מרומז בפרשת האזינו וכיוון שלא הבנתי דבר זה יצאתי ר"ל"! אמר לו רבינו זיע"א: עדיין אני אומר את זה! ואפילו אומר לחך היכן אתה מרומז, שכתוב בפסוק (האזינו): "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם" מ"אפאיהם" עד "זכרם" באות השלישית יוצא: "אבנר", תיכף שראה אבנר כן עלה על ספינה בלי תורן ולא נוגע מקומו עד היום הזה! והתקיים בו הפסוק הנ"ל, עוד מסופר על הצדיק הרב ווינטרוב זצוק"ל שהיה לפני כשבעים שנה בעיר יפו בשכונת "נווה צדק" (ומנוחתו כבוד בבית העלמין פוניבז') שהיה בבית מדרשו שם סכסוך בין שני בני אדם ולא דיברו זה עם זה, והנה, בליל יוהכ"פ התאספו כל הקהל ל"כל נדרי" כנהוג, והרב עלה אל הבימה ואמר: "אינני ניגש ל"כל נדרי" עד שאותם יהודים ישלימו! כי מה שווה התפילה אם יהודים לא מדברים זה עם זה"! וכך עבר זמן רב והם לא רצו להשלים, עד שאחד מהם החל לנוס מבית הכנסת, רבינו התחיל לרדוף אחריו ואמר לו: "אתה יכול ללכת! אך תיקח על מצפונך את זה שבגללך יהודים לא אמרו "כל נדרי" בליל יום הכיפורים"! היהודי חזר נסער נפל על כתפי חברו ופייסו זה את זה בדמעות שליש וכולם אמרו "כל נדרי" בכזאת התעוררות, בעת שמתפללים מבתי כנסת אחרים כבר חזרו לביתם, והעידו שהיה ההתעוררות הגדולה ביותר מכל השנים, וזה נחקק בליבם שנים רבות! זכות הצדיקים יגן עלינו! אמן!

More in this printout

View the whole printout