"וַתִּפְתַח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם ... אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ" (טז, לב)
עָשִׁיר מֻפְלָג אֶחָד, שֶׁהָיָה מֻחְזָק כָּל יָמָיו כְּבַעַל מָמוֹן. כְּשֶׁבָאוּ לְחַלֵּק אֶת מָמוֹנוֹ, הִתְבָּרֵר כִּי לֹא מִנֵּיהוּ וְלֹא מִקְצָתוֹ, וְכָל הַשְּׁמוּעוֹת עַל עָשְׁרוֹ הָרַב הָיוּ בְּגֶדֶר אַגָּדוֹת עַם בִּלְבַד.
עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין מַדּוּעַ שָׁגוּר בְּפִי הָעוֹלָם לְהַפְלִיג וְלוֹמַר עַל בַּעַל מָמוֹן כִּי הוּא עָשִׁיר כְּקוֹרַח, כִּי שֶׁמָּא אֵינוֹ אֶלָּא אֶבְיוֹן וּמְאַחֵז עֵינַיִם...