יועץ חינוכי ומנחה הורים למתבגרים
השבוע אנחנו קוראים בפרשת "לְֶך-לְָך". אחד הביאורים לציווי של ה' לאברהם אבינו – "לְֶך-ל ך מֵאַרְצ ך ומִּמֹולַדְתְָּך" – הוא שהיציאה מהסביבה הטבעית והמוכרת נועדה לאפשר לו לגלות את כוחותיו העצמיים ולהוציא לפועל את שליחותו בעולם.
מהנקודה הזו נלמד יסוד חינוכי נפלא:
כהורים, הדבר החשוב לנו ביותר הוא שילדינו ימשיכו ללכת בדרך התורה והחסידות שבה אנו מחנכים אותם. אך לצד השאיפה הזו, עלינו לזכור שכל ילד הוא עולם מלא, ולכל אחד יש שליחות מיוחדת ואישית במסע חייו.
הכוונה איננה, להתרחקות מהדרך או מנורמות החינוך, אלא להבנה שהסגנון, האופי ודרכי הביטוי יכולים להיות שונים מאוד מילד לילד.
התפקיד שלנו כהורים הוא לא חלילה, רק לקבל את השונות בדיעבד, אלא לעודד אותה לכתחילה. לאפשר לכל ילד לפתח את כוחותיו הפרטיים, את כישוריו ואת הסגנון המיוחד שהקב"ה חנן אותו בו.
גם אם לעיתים הסגנון השונה מציב אותנו מחוץ לאזור הנוחות שלנו, עלינו לזכור: כשאנחנו מעניקים לילד מקום לביטוי עצמי בריא, הדבר אינו פוגע בנאמנות שלו לחינוך של הבית – אלא בדיוק ההפך.
כשמתבגר ומעריכים את ייחודיותו, הוא לא צריך "לבעוט" כדי למצוא את עצמו. הוא מקבל כוח עצום ללכת בדרך החינוך של הבית מתוך יציבות, גאווה וחיבור פנימי, ומממש את הכוחות הייחודיים שטמונים בו.
גוט שבת
הזו
מרגיש
שרואים