מאת הר' יחיאל יעקובוביץ
בחירה גורלית
באחד הלילות הערפיליים של חודשי החורף הקרירים, עמדו חסידי הרבי הרש"ב ונשאו עיניהם למרומים בחיפוש מתוח: הלילה הוא הלילה האחרון לקידוש הלבנה, אך זו טרם נראתה ברקיע...
כאשר הגיע הרבי הרש"ב למקום וראה את המתרחש, פתח ואמר: "בטרם בישר הקב"ה לאברהם אבינו על לידת בניו, הוא הוציא אותו החוצה להביט השמיימה ולספור את הכוכבים באומרו - כה יהיה זרעך".
"ספירה", הטעים הרבי, "מלשון ספירות ובהירות - אברהם אבינו התבקש להאיר ולהבהיר את השמיים, והובטח כי כך יהיה גם עבור זרעו - כאשר יזדקקו לכך"... ובינתיים, התפזרו העננים ונראתה הלבנה זכה וצלולה.
חיים גאולה בתכל'ס
לא לנו. מטרתה ומהותה האמיתית של הגלות אינה מירוק וכפרת עוונותינו, אלא חילוץ ניצוצות הקדושה והבאת האור האלוקי אל חומריותו הנחותה של העולם לשם יצירת גאולה אמיתית ושלימה.
בחסות העלטה
בין בתרי הפגרים המדממים, מול תנור עשן ולפיד אש הבוקעים מתוך העלטה המחרידה את אברם הנרדם, פונה אליו הקב"ה בשאלה הרת-גורל: "בַּמֶה אַּתָה רֹוצֶהׁשֶּיֵרָד ו בָנֶי ך – בַּגֵיהִּנֹם, אֹו בַּמַלְכֻּיֹות"? אברהם הופך ומתחבט בדילמה, "יֹוׁשֵב וְתָמֵּהַ כָל אֹות ו הַּיֹום", עד שלבסוף מתקבלת ונחתמת ההחלטה: "גֵר יִהְיֶה זַרְעֲָך בְּאֶרֶץ לא לָהֶם, וַעֲבָדּום וְעִּנּו אֹתָם... וְאֲרַחֵי כֵן יֵצְא ו בִּרְכֻׁש גָּדֹול".
מאז ועד היום, מתגלגלים אנו, זרעו וזרע-זרעו של אברהם אבינו – בגלויות נחשלות, מתישות ומייסרות. ממצרים לבבל, מאדום לפרס ומדי, עד עת קץ בה יאמר ה' די לצרותנו וישלח לנו את משיח צדקנו. כל אלו – תוצאה ישירה מבחירתו של אברהם בין שתי אופציות ההענשה שהוצגו בפניו עבור זרעו העתידי. וכאן הבן שואל: האמנם?! אברהם אבינו, איש החסד והאהבה, אינו מנסה למצוא אופציה שלישית?
אם על אבי אומת פראי-האדם ידע אברהם להתחנן "לו ישמעאל יחיה לפניך", ואם את סדום האכזרית ניסה בכל כוחו לסנגר ולהציל – כיצד כאשר מגיעים הדברים אל עם ישראל הוא משלים עם אפשרויות הבחירה שניתנו לו, מבלי לנסות אפילו לערער?
לא להם
ההסבר לכך טמון בשתי מילים צופנות-סוד, המסתתרות בין נבכי הפסוק – "גר יהיה... בארץ לא להם:"
הגלות אשר הוצגה לאברהם כתוכנית אלוקית עבור זרעו, היא "לא להם": מטרתה העיקרית ומהותה הבסיסית – אינה מירוק חטאיהם וכפרת עוונותיהם של בני ישראל, אלא בירור וזיכוך הארציות הנחותה אליה הם יורדים, חילוץ הניצוצות השבויים במיצרי הגלות, והכשרת העולם החומרי כולו ליצירת גאולה אמיתית ושלימה.
יעדיה המבוקשים של התוכנית, אינם הלחץ והסבל תחת שעבוד הנוגשים המייסרים – אלא להיפך: "ועבדום וענו אותם" – בני ישראל הם המיועדים לשעבד את מצרי הגלות כעבדים לעבודת ה' יתברך, ולהפוך את המלכויות עתירות הניצוצות ל"עניות" וריקניות מכל, "כמצולה שאין בה דגים וכמצודה שאין בה דגן". זוהי הדרך הסלולה והבטוחה אל היעד הסופי: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", עמוסים וטעונים בניצוצות אלוקיים שנדלו בעבודה מאומצת ממסתרי הקליפות, היישר אל הגאולה ביד רמה.
כמו מגנט
התוכנית המקורית לחילוץ ניצוצות הגלות, יכלה להתממש בצורה קלה ונוחה, מבלי לעזוב לרגע את גבולות הקדושה והטהרה בארץ מולדתנו: ממש כמו שלמה בשעתו, אשר האיר והגביר את שלהבת הקדושה כאבוקה לוהטת המושכת וממגנטת את הניצוצות אליה. הוא יושב על כס ממלכתו בירושלים, ומלכי ורוזני האומות מגיעים לארמונו ומגישים לו את הניצוצות הגלותיים על מגש של כסף.
מפני חטאינו גלינו מארצנו, ואולצנו לבצע את משימת הבירור והחילוץ במגע אישי ישיר עם ייסורי הגלות ותחלואיה. אך אין בכך כדי לגרוע ממטרתה האמיתית של הגלות: "לא להם", לא לשם העינוי והסבל שאנו עוברים בה בעוונותינו, אלא למען "יצאו ברכוש גדול" – גדלותו הנפלאה של הבורא, המסתתרת בעמקי הגלות ומשם תפרוץ ותתגלה לעין כל בגאולה האמיתית והשלימה.
שמחת בר המצוה של משפחת גלנט ב-770
שמחת החתונה של משפחת ניסלעוויטש
שמחת ברית המילה של משפחת שחר
(תשורה גלוכובסקי-אורנשטיין תשע"ב) על פי שיחת ליל ב' דחג הפסח תשח"י, סעיף יד