Skip to content
מעדני שבת

עשירות

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

כתיב (יג, ב) ' ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב.' שנינו במשנה (אבות ד' א)' איזהו עשיר השמח בחלקו. איתא בגמ' (שבת כ"ה): איזה עשיר כל שיש לו נחת רוח בעשרו דהיינו שמח בחלקו אם מעט אם רב דברי רבי מאיר, רבי טרפון אומר כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעובדין בהן, רבי עקיבא אומר כל שיש לו אשה נאה במעשים, רבי יוסי אומר כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו.

המהרש"א שם מפרש שיטת ר"ט ור"ע ור"י משום דיש עשיר שמאסף לכבוד שיהיה לו שם בגדולים ולהיות נקרא עשיר, ויש שמאסף עושר משום שחושב שצריך הרבה לפרנסת אשתו בשאר וכסות שחייב לה, ויש שמאסף שחושב שיהיה צריך לו באם יבא ע ליו חולי שלא יצטרך לבריות.

וקאמר ר"ט כלפי מי שמאסף לכבוד להיות נקרא עשיר קאמר שאינו נקרא עשיר אלא שיש לו ק' כרמים כו' וה"ה ביותר דאוהב כסף לא ישבע כסף וא"כ לא הגיע לתאותו להיות נקרא עשיר לעולם. וכלפי שמאסף לצורך אשתו שצריכה הרבה להיות נאה בקישוטים קאמר ר"ע דאין זה עשיר דלעולם לא תסתפק דהיא מבקשת לימודה ביותר אבל זה נקרא עשיר שיש לו אשה נאה במעשיה ואינה מבקשת מבעלה קישוטים ודי לו במועט, ונקרא עשיר כאמרם השמח בחלקו, ונתכוין ר"ע על אשתו בת כלבא שבוע שהיתה מסתפקת במועט. וכלפי מי שחושב שיהיה צריך לעשירות בעת שלא יהיה בריא קאמר דדבר זה גם כן אין לו שיעור אבל אמר שיהיה נקרא עשיר וישמור בריאותו שיהיה לו בית הכסא סמוך לשולחנו ולא יבא לידי חולי.

מבואר בגמ' (קידושין מ"ט): המקדש אשה ואמר לה על מנת שאני עשיר, אין אומרים כרבי אלעזר בן חרסום וכרבי אלעזר בן עזריה שהיו עשירים מופלגים, אלא כל שבני עירו מכבדים אותו מפני עושרו.

איתא בגמ' (שבת קי"ט). בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין, אמר לו בשביל שמעשרין, שנאמר 'עשר תעשר' עשר בשביל שתתעשר. שבבבל במה הן זוכין, אמר לו בשביל שמכבדין את התורה. ושבשאר ארצות במה הן זוכין, אמר לו בשביל שמכבדין את השבת, דאמר רבי חייא בר אבא פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו אומרים לה' הארץ ומלואה וגו', וכשמסלקין אותו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, אמרתי לו בני במה זכית לכך אמר לי קצב הייתי ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת, אמרתי לו אשריך שזכית וברוך המקום שזיכך לכך.

איתא בגמ' (קידושין מ"ט): עשרה קבים עשירות ירדו לעולם תשעה נטלו רומיים קדמונים ואחד כל העולם כולו.

אמרו בגמ' (פסחים קי"ט). אמר רבי חמא בר' חנינא שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים, אחת נתגלה לקרח, ואחת נתגלה לאנטונינוס בן אסוירוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא. ומה דכתיב 'עושר שמור לבעליו לרעתו' אמר רבי שמעון בן לקיש זו עשרו של קרח, ומה דכתיב ' ואת כל היקום אשר ברגליהם' אמר רבי אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו.

איתא בגמ' (שבת צ"ב). אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה.

הרמב"ם (יסודי התורה ז' א') פוסק אין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעת ו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד כו'

הכסף משנה כתב שהרמב"ם מפרש מה שאמרו בגמ' גבור היינו גיבור במדותיו כההיא דתנן איזהו גבור הכובש את יצרו, וכן אפשר לפרש עשיר השמח בחלקו.

וכן מצאתי בפירוש המשנה לרמב"ם ( שמונה פרקים פרק ז') שכתב כל נביא לא יתנבא אלא אחר שייקנו לו המעלות השכליות כולן, ורוב מעלות המידות והחזקות שבהן, והוא אומרם אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר. אמנם חכם הוא כולל המעלות השכליות. ועשיר היא ממעלות המידות, רצוני לומר ההסתפקות, לפי שהם יקראו המסתפק בחלקו עשיר, והוא אומרם אי זה הוא עשיר השמח בחלקו, כלומר שהוא מסתפק במה שהמציא לו הזמן, ואינו מצטער על מה שלא המציא לו. וכן גיבור היא גם כן ממעלות המידות, רצוני לומר, שהוא ינהיג כוחותיו לפי הדעת, והוא אומרם אי זה הוא גבור הכובש את יצרו.

עוד אמרו בגמ' (עירובין פ"ו). רבי מכבד עשירים, רבי עקיבא מכבד עשירים, כדדרש רבא בר מרי ישב עולם לפני אלק ים חסד ואמת מן ינצרהו אימתי ישב עולם לפני אלק ים בזמן שחסד ואמת מן ינצרהו.

החיד"א כתב בשם האריז"ל דחייב אדם לכבד העשירים מפני שהעושר הוא שפע קדוש הנשפע מאתו יתברך, והאדם שזוכה להיות עשיר, הוא נעשה כלי מוכן לקבל השפע מה' יתברך תמיד, כי העשיר השפעתו תמידית, ולכך צריך לכבד העשירים שזכו להיות כלי מוכן לקבל שפע גדול מן הקב"ה תמיד, נמצא לפי זה דהממון הוא שפע הנשפע מלמעלה מהקב"ה לכך ראוי להיות לו חשיבות גדולה אצל האדם וצריך האדם להזהר שלא יזלזל בו, ולכן יעקב אבינו חזר על פכים קטנים, ולכך ראוי לכבד עשירים שהם נעשו כלי לקבל השפע הגדול הנשפע מהקב"ה.

ועוד יש טעם אחר לכבד עשירים והוא שהעשירים מרבים לעשות צדקות מממונם ועל ידי ריבוי הצדקות מרבים להעלות ניצוצי קדושה

השו"ע (או"ח ס"ו א') גבי ברכת ק"ש כתב בין הפרקים, שואל בשלום אדם נכבד. והמ"ב מפרש שראוי להקדים לו שלום כגון שהוא זקן או ת"ח וכן אם הוא עשיר שראוי לכבד לו מחמת עשרו.

More in this printout

View the whole printout