כתיב (יז, כב) 'ויכל לדבר אתו ויעל אלקים מעל אברהם,' כל המקרא אמר פרשני מה בא ללמדנו, ועוד יש להבין לשון לדבר אתו, והרי לדבר אליו מיבעי. העמק דבר כתב שגם במשה רבינו פעם כתיב מדבר אליו ופעם ככלתו לדבר אתו, ומפרש שבדברות תורה שבכתב כתיב אליו, שהרי משה לא דיבר מאומה רק שומע, אבל בדברות תורה שבעל פה כתיב אתו, שהיה משה שואל ומקשה. וכן כאן לא היה אברהם יכול להגיע למעשה המילה אפי' אחר שאמר הקב"ה פרשת מילה כמו שהיא, עד ששמע מהקב"ה כללי דרשות שמהם תצא תורה הלכה למעשה, ובזה שייך לשון לדבר אתו.
ואיתא במדרש רבה (פ' מ"ז) כיון שדבר עם הקב"ה כל צרכו אמר לפניו רבון העולמים צריך אני לדבר א"ל הפטר לשלום, הוא דכתיב 'ויעל אלקים מעל אברהם'. הרי הוציאו חז"ל מזה המקרא כונה נפלאה שאברהם אבינו בעצם דביקתו בעמדו לפני ה', ביקש ממנו שיכלה לדבר אתו משום שהוא צריך למול ואי אפשר לעסוק בזה כל זמן שהשכינה עמו, נמצא משמעות ויכל כמו וכלה, אברהם אבינו מנע את הדבור על ידי בקשתו, וגם תורה שבעל פה אחר שלמד כל צרכו לצורך המעשה, אף על גב שבודאי יש עוד מלין לדרוש וסוד, בכל זאת ביקש אברהם אבינו להפסיק בשעה זו כדי שיוכל לקיים המצוה, וכדאיתא בגמ' (מו"ק ט') דמצוה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים דוחה תלמוד תורה, והודיע הכתוב 'ויעל אלקים מעל אברהם,' שלא כדרך כל נבואה שרוח הקדש אינו סר מן האדם כי אם לאט לאט, וא"כ עוד לא היה יכול אברהם לעסוק במצוה במעשה, אבל כאן פתאום עלה ממנו, ותיכף ומיד נזדרז למצוה במעשה. וזהו מה שאמר לו הק ב"ה הפטר בשלום.