פוסלים לגמרי: נחלקו גדולי הפוסקים אם הקול הנוצר ברמקול נחשב קול המדבר. יש שפסקו שאין יוצאים בו כלל ידי חובה, בכל דבר הטעון שמיעה מפי אדם.
מחמירים מספק: יש שהסתפקו בדבר והורו שלא לסמוך על הרמקול למעשה. והשומע מגילה ברמקול יחזור וישמענה בלא רמקול, אך בלא ברכה מחמת הספק.
מקילים לצורך: יש שנטו להקל, אך הורו שלא להנהיג כן לכתחילה, משום שההיתר אינו ברור ומחשש פריצת גדר. כשאין אפשרות אחרת, יש שהתירו שמיעת מגילה ברמקול והבדלה בטלפון.
קול הקורא עצמו: השומע ברור גם את קול הקורא עצמו יוצא, אף שקול הרמקול מצטרף אליו. ויש שחידש, שאם היה יכול לשמוע את הקורא גם בלא הרמקול, יוצא אף שכעת שומע רק את קול הרמקול.
עניית אמן: לדעת הגרשז"א, הנמצא עם הציבור ושומע ברמקול רשאי לענות אמן על ברכה שאינו צריך לצאת בה, בדומה להנפת הסודרים באלכסנדריה. אולם השומע מרחוק בטלפון, ואין לו צירוף עם המברך, לא יענה אמן.
הקלטה: לכל הדעות אין יוצאים ידי חובה בשמיעת הקלטה, שאין זו שמיעת האדם בשעת דיבורו.
קול אומרים: עוררו כמה מגדולי הפוסקים שראוי להימנע משימוש ברמקול באירועים גדולים, ולכבד באמירת הברכות את מי שקולו חזק ונשמע למרחוק.
