זימון ברמקול - חלק א'

כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ

זימון כהלכה: בהמשך לסדרת "זימון כהלכה", יעסוק גיליון זה (532) בנושא "זימון ברמקול": האם יוצאים ידי חובת זימון ושבע ברכות בשמיעה ברמקול?

האם בזימון, שבו כל אחד מברך ברכת המזון בעצמו, יש להקל יותר מבשמיעת ברכה מדין "שומע כעונה"? האם די בתשעה השומעים את קול המברך עצמו, או שכל משתתף בסעודה חייב לשומעו?

ומה הדין כשהשומע מתקרב למברך, או שמנמיכים את עוצמת הרמקול?

1. קול אדם או קול מכשיר

העברה והגברה: הדיבור הוא הדרך שבה אדם מביע את רצונו ומעביר את דבריו לזולתו. בעבר, המבקש להשמיע את דבריו לציבור גדול היה נדרש להרים את קולו, כלשון הפסוק (ישעיהו פרק נח פסוק א) קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ. עם התפתחות מכשירי החשמל, מתאפשר להגביר את הקול שישמעו אותו קהל רב באמצעות מיקרופון, מגבר ורמקול, וכן להעביר את הקול למרחקים באמצעות טלפון וכדומה.

מציאות זו עוררה את הנדון: ראשית, האם הקול הנשמע באמצעות המכשיר נחשב קולו של האדם בר חיובא בעצמו, או קול חדש שנוצר במכשיר?

שנית, אם אין זה קולו ממש, האם בגדרי ההלכה נדרשת שמיעת הקול המקורי, או שלעניינים מסוימים די בכך שהשומע קולט בבירור את הדברים שהמדבר מוציא מפיו בזמן אמת?

וכן, מה דינם של העומדים סמוך למברך ושומעים גם את קולו הטבעי לצד הקול המוגבר?

2. גדר "שומע כעונה"

מצוות וברכות: עיקר הדיון מתמקד בשמיעה שהמטרה היא לצאת ידי חובה מפי המחויב בדבר מדין "שומע כעונה" – כגון קריאת מגילה, קריאת התורה, ברכת כהנים, ברכת אירוסין, שבע ברכות, זימון והבדלה.

בהמשך לכך יש דיון בשמיעה לצורך ענייה והשתתפות עם הציבור: האם שמיעת ברכה באמצעות מכשיר מחייבת לענות אמן אחר ברכה, ועניית קדושה בחזרת הש"ץ וי"ג מידות עם הציבור?

טינוף מפסיק: אם ננקוט שיש לענות אמן על ברכה הנשמעת בטלפון אף בריחוק מקום, יש לדון האם פחי אשפה ובהם טינוף, המצויים לעיתים קרובות בקו האווירי שבין המברך לשומע, נחשבים "טינוף מפסיק" המונע עניית אמן.

מסירת הדברים: נידון נוסף הוא בשמיעה שמטרתה קבלת הדברים, כגון ניחום אבלים והגדת עדות, ושמיעת אמירת "הרי את מקודשת לי", שבהם אין תכלית השומע לצאת ידי חובה מדין "שומע כעונה", אלא המטרה היא בירור וידיעת הדבר.

האם די בכך שהאבל שומע את דברי הנחמה, והדיינים שומעים את דברי העדים, והעדים שומעים את החתן באמצעות רמקול, או שגם בזה נדרשת שמיעה מפי המדבר עצמו? וכן יש לדון בנודר שלא לדבר עם פלוני, האם שיחה בטלפון בכלל נדרו. ותלוי בדעת בני אדם האם דיבור בטלפון נחשב דיבור עם האיש.

3. סוגי המכשירים

ניתן לחלק את אמצעי השמיעה החשמליים לשלושה מעגלים:

הראשון — הגברה במעמד הדיבור: רמקול מצד המשמיע ומכשיר שמיעה מצד השומע. המדבר והשומע נמצאים במעמד אחד, כבדיבור רגיל, ונעזרים באמצעים חשמליים להשמעה ולשמיעה. כך נשמעות אותן מילים בעוצמה המאפשרת לקהל עצום לשמוע בו זמנית.

השני — העברה למרחקים: טלפון, וידיאו במעגל סגור, שבהם הדברים נשמעים בשידור חי, לעיתים בהשהיה של שניות אחדות, אולם המדבר והשומע אינם נמצאים במעמד אחד.

השלישי — הקלטה ותיעוד: השמעת דיבור שכבר נאמר, ולא שמיעת האדם בשעת דיבורו. ברור שאין זו שמיעת דיבורו לענין דיני התורה, שהרי אפשר להשמיע אף הקלטה של אדם שמת, ואין ההשמעה תלויה בדיבורו כעת. עיקר הנידון הוא אפוא במעגל הראשון, ובמידה מסוימת גם בשני: האם ניתן לייחס את הקול למשמיע, משום שהוא נשמע בשעת דיבורו.

4. אופן פעולת ההגברה

כדי לברר אם שמיעה ברמקול נחשבת שמיעת קול המדבר, יש להקדים את דרך פעולת המערכת. לאחר בירור המציאות הטכנית, נוכל להבין את הפולמוס ההלכתי: האם הקול הנוצר ברמקול מכוח דיבור האדם נחשב קולו של המדבר.

מערכת אנלוגית: בשמיעה רגילה, הדיבור יוצר גלי קול באוויר המרעידים את עור התוף. במערכת הגברה, גלי הקול מרעידים קרום דק במיקרופון, המכונה "ממברנה", ותנודותיו מומרות לאות חשמלי רציף המייצג את הדיבור. האות מוגבר ומפעיל את קרום הרמקול, היוצר גלי קול חדשים באוויר.

מערכת דיגיטלית: במערכות דיגיטליות הנפוצות כיום, נוסף שלב של דגימת האות והמרתו לנתונים מספריים, שמהם מופק בהמשך האות המפעיל את הרמקול. ההמרה והעיבוד כרוכים גם בהשהיה, שאורכה משתנה ממערכת למערכת. העיבוד מאפשר לשנות את עוצמת הקול, גונו ומאפיינים נוספים שלו.

מכשירי שמיעה: נידון מקביל מתעורר מצד השומע, באדם כבד שמיעה שיש לו מכשירי שמיעה, לגבי דינים התלויים בשמיעה, האם שמיעה באמצעות מכשיר נחשבת שמיעה כהלכתה.

במכשיר שמיעה רגיל, הקול נקלט במיקרופון, מעובד ומוגבר, ומושמע לאוזן באמצעות רמקול זעיר. לעומתו, שתל שבלול ממיר את הקולות לאותות חשמליים המגרים את עצב השמיעה. הבדלים אלו מצריכים בירור בפני עצמם, והפוסקים דנו בחילוקים שבין סוגי המכשירים. מקוצר היריעה לא נעסוק בכך; ורק נציין למאמר מופלא בנושא בספר אוזן עבדך (עמודים מד נד-סו).

5. שיטת הפוסלים לגמרי

קול חדש: ראש המדברים בנושא הוא הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (מנחת שלמה חלק א סימן ט, חלק ב סימן יח), שבירר באריכות את המציאות ואת גדרי ההלכה, והכריע שהשומע באמצעות רמקול שומע את הקול הנוצר מתנודות קרום הרמקול, ולא את קול המדבר או השופר עצמו, לפיכך אין יוצאים בכך ידי חובת שופר ומקרא מגילה, וכן בכל מצוה המחייבת שמיעה מפי אדם אין הרמקול נחשב לכלום.

וכיון שאין זה דיבור האדם, דינו רק כהנפת הסודרים באלכסנדריה של מצרים, שעל ידי הרמקול הציבור יודע היכן החזן עומד ומה צריך לענות עכשיו, אך אין יוצאים בשמיעה זו ידי חובה בכל דבר הטעון שמיעה מפי אדם. וממילא אם עומד בריחוק מקום מהמברך, אין לענות כלל אמן על שום ברכה, ודינו כעונה אמן לבטלה שאין לו שום צירוף עם המברך.

ורק באופן שנמצא יחד עם המברך בתוך קהל רב, ועל ידי הרמקול יודע היכן הש''ץ עומד, שפיר רשאי לענות כמו שהיה באלכסנדריה של מצרים, וזה דווקא בברכה שאין צריך לצאת בה ידי חובתו.

והוסיף: "אם כי אין אני רגיל להתעקש ולומר קבלו דעתי, בכל זאת בנידון זה הדבר הוא פשוט אצלי כביעתא בכותחא, והחולק על זה איננו יודע כלל מה טיבו של כלי זה, ומצטער אני שאין אני ממלא בזה את חובתי לפרסם איסור זה (שאין יוצאים ידי חובה על ידו) בשער בת רבים".

והוסיף הג"ר זלמן מנחם קורן שליט"א (בשיחה עם רבני הילכתא), שידיו רב לו בענינים אלו, שלדעתו במערכות הדיגיטליות החשש חמור עוד יותר. במערכת האנלוגית שתיאר הגרשז"א (מנחת שלמה חלק א סימן ט), קול המדבר מומר לאות חשמלי המפעיל את הרמקול, וזה מפיק גלי קול באמצעות תנודות הממברנה. כבר במערכת זו הכריע הגרשז"א שהשומע באמצעות הרמקול בלבד אינו יוצא ידי חובה במצוות הטעונות שמיעה מפי אדם, שכן הוא שומע את הקול שמפיק המכשיר ולא את קול האדם. במערכת דיגיטלית נוסף שלב: האות החשמלי נדגם ומומר לנתונים מספריים, ומהם משוחזר אות חשמלי המפעיל את הרמקול. המרה נוספת זו מחזקת את החשש שאין זו שמיעת קול המדבר.

ויש מקום למצוא סמך לסברה זו בדברי הגרשז"א שם, שכתב כי "רדיו עוד יותר גרוע מרם־קול וטלפון": האות שמקורו במיקרופון אינו מועבר בחוטים אל הרמקול, אלא משודר באמצעות גלי רדיו, ובמקלט משוחזר מהם אות חשמלי המפעיל את הרמקול ומפיק את הקול. משמע מדבריו, שככל שתהליך העברת הקול מורכב ועקיף יותר, נחלש ייחוסו למדבר.

אמנם לא נתבאר בדברי הגרשז"א דינו של זימון: האם גם בו יש לצאת ידי חובה בשמיעת קול המזמן, וממילא אין מועיל רמקול, או שזימון שונה מכל שומע כעונה.

6. שיטת המחמירים מספק

כח המדבר: כתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (מנחת שלמה חלק א סימן ט בהערה), שלאחר הדפסת מאמרו שוחח בענין עם החזון איש זצ"ל, שהסתפק בדבר שמא כיון שהקול נוצר מכוח המדבר ונשמע מיד כדרך המדברים, נחשב השומע כשומע מפי המדבר או התוקע עצמו. ולפי צד זה יש לחלק בין קול הברה הפסול בתקיעת שופר, כיון שהוא נשמע מעט לאחר קול האדם, לבין הקול הנשמע מיד באמצעות הטלפון והרמקול, שיתכן להכשירו מחמת שנחשב קול האדם כיון שהוא כדרך המדברים. הגרשז"א סיים שסברה זו היא חידוש גדול שאינו מבינו.

למרות שהחזו''א הסתפק בזה בסברא, למעשה העידו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל והגר"ח קניבסקי זצ"ל (וישמע משה גיליון כג; הרימו מכשול עמוד רעו; מצהלות חתנים עמוד רעח הערה נב), שהחזון איש הורה שלא לסמוך על הרמקול כלל, ולא היקל אף במצוות דרבנן. ואין לשמוע מגילה באמצעותו בשום אופן, ואם שמע, יחזור וישמענה בלא רמקול.

7. שיטת המקילים לצורך

מגביר קול: כתב בשו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן מה), שחרש המדבר ואינו שומע, ושומע רק בעזרת כלי כעין חצוצרה חייב בשופר, משום ש"שמיעה על ידי דבר אחר שמה שמיעה". כשם שלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה. ובהערות (לשו"ת הלכות קטנות סימן רעו) ביאר טעמו, שכל שהוא דרך דיבור הרגיל ונשמע מיד לאוזן האדם כמו משך הזמן שהוא היה שומע בלי הכלי, יחשב כקולו אף אם הוא מעובד לקול שנעשה על ידי דבר אחר.

בשו"ת אגרות משה (או"ח חלק ב סימן קח; חלק ד סימן צא אות ד; חלק ד או''ח סימן קכו) צידד שהקול הנשמע ברמקול נחשב קול המדבר, אף לדברי המומחים שנוצר בו קול חדש מכוחו, שכן הוא נשמע רק בשעת הדיבור ומכוח קולו. ואין הכרח לדמותו לקול של מי שאינו בר חיובא, ואף אינו דומה לקול הברה, שהרי נשמע קול חזק ובריא. ואין אנו יודעים את מהות תהליך השמיעה, שאף בשמיעה רגילה הקול עובר באוויר ומשתהה מעט עד שמגיע לאוזן; ומסתבר שגם הקול הנוצר ברמקול בשעת הדיבור נחשב קול האדם. עוד ציין, שלא ברור לו שאכן מדובר בקול אחר. וציין שכעין סברתו כתב המגיה בהערות לשו''ת הלכות קטנות (סימן רעו).

אולם למעשה הורה שלא להנהיג קריאת מגילה ברמקול, למרות שיותר מסתבר שיוצאים בזה, משום שההיתר אינו ברור, וכן משום שהוא ענין חדש ועלולים להיגרר אחריו חידושים נוספים. ומכל מקום, באשה הנמצאת בבית החולים ואינה יכולה לשמוע הבדלה במקומה, הורה שתשמע בטלפון, משום שדעתו נוטה יותר שיוצאת בכך. וכן אין למחות ביד הנוהגים להקל בדבר.

ובמסורת משה (חלק ג עמוד סח) הובא בשמו, שהרוצה להחמיר שלא לסמוך על שמיעה מרמקול, יתקרב לקורא וישמע את קולו עצמו. ואף ששומע גם את קול הרמקול, אין בכך חשש, שכן קול הקורא נשמע לו, וקול הרמקול הדומה לו רק מחזקו.

והנה הגרצ"פ פרנק זצ"ל (מקראי קודש סימן יא) מביא את דברי ההלכות קטנות, וצידד לחלק בין שופר למגילה: בשופר תערובת קול אחר פוסלת, וקול היוצא דרך הטלפון יש לו תערובת ממין אחר, ואילו במגילה יש מקום להכשיר שמיעה במגביר קול אף שיש בה תערובת קול אחר.

וכתב הגרא"י ולדנברג זצ"ל (ציץ אליעזר חלק ח סימן יא אות י), שלכתחילה יש לחזר אחר קריאת מגילה בלא רמקול, אך בדיעבד אין לפסוק שלא יצאו ושברכותיהם לבטלה. ובאופן שאין אופציה אחרת, כגון בהשמעת הקריאה לחולים בבית חולים, אין מזחיחין את המתיר אף לכתחילה. ובהערה הביא את תשובת האגרות משה כסיוע לדבריו.

ונטה הגר"ש הלוי ואזנר זצ"ל (קובץ מבית לוי ניסן תשנ"ח; שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן פד; עדות הגרי"מ שטרן שליט"א וישמע משה גיליון כג פרשת שלח תשע"ד) לדברי האגרות משה, שאין קול הרמקול דומה לקול הברה שיש בו תערובת קול אחר, אלא הוא קול המדבר שהוגבר. אולם אסר להנהיג כן משום פריצת גדר והכנסת חדשות, וכן מחמת הספק אם יוצאים בכך ידי חובה. ובמקום שבלא רמקול תתבטל הקריאה לגמרי, כתב שיש לשוב ולדון בדבר.

לפיכך, השומע מגילה ברמקול יחזור ויקרא מחמת הספק, אך בלא ברכה, שכן מעיקר הדין קרוב שיצא. ולענין הבדלה הורה הגרי"מ שטרן, שאם שמע ברמקול יחזור וישמע מאחר אם אפשר, ואם אין אפשרות לשמוע שוב, יסמוך בדיעבד על המתירים.

דל עשתרות קרנים: לדעת הגר"ע יוסף זצ"ל (חזון עובדיה הלכות מגילה עמוד נו; יחוה דעת חלק ג סימן נד), אין יוצאים ידי חובת מגילה בשמיעה בטלפון או ברדיו, אף בשידור חי, והשומע את ברכותיה ברדיו אינו עונה אמן. ולגבי רמקול בבית הכנסת, אותם העומדים רחוק מהש''ץ, שבלעדי הרמקול לא היו שומעים את קריאתו, אינם יוצאים ידי חובתם; אולם העומדים בסמיכות לש''ץ, שהיו שומעים היטב גם בלא הרמקול, יוצאים ידי חובה שהרמקול רק מסייע להגברת קול הש''ץ.

וטעם ההיתר, משום שהרמקול אינו פוסל את הקול הטבעי הראוי להישמע בלעדיו, בדומה לדברי הגמרא (סוכה דף ב.): "דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה" – שצל ההרים אינו פוסל סוכה שסככה ראוי להצל בפני עצמו. כך קול הרמקול אינו פוסל כשהקול הטבעי ראוי להישמע בלעדיו. ולפי דבריו, אף כשקול הרמקול גובר ובפועל שומעים רק קול הרמקול, די בכך שבלעדיו היו שומעים היטב את הקורא.

8. קונטרס "קול אומרים"

קול קורא: הג''ר מרדכי יהודה בלייער שליט''א חיבר קונטרס מיוחד "קול אומרים", בו הגדיל להוכיח שאסור להשתמש ברמקול בברכת אירוסין ונישואין וזימון ושבע ברכות.

והביא בתחילת הקונטרס קול קורא (פורסם גם בקובץ אור ישראל גיליון יג עמוד ל) מאת בד"ץ העדה החרדית ירושלים מתאריך ביום ג' כסלו תשנ"ח קריאה בעניין השימוש ברמקול בברכות אירוסין ונישואין, בשבע ברכות ובברכת המזון בהתאספות רבים. בקריאה מפורש שצריך לשמוע את ברכת המזמן ואת ברכות האירוסין והנישואין, ולדעת גדולי הפוסקים, הקול הנשמע מהרמקול אינו קול המברך אלא קול הנוצר מכוח החשמל. לפיכך, "יש חשש גדול שלא יוצאים ידי חובת הברכה" באמצעותו.

משום כך עוררו ש"מן הראוי" לכבד בברכות אלו את מי שקולו חזק ונשמע למרחוק, ולא להשתמש ברמקול בשעת הברכה, כדי שלא להיכשל בחשש ברכה לבטלה ובביטול מצות הזימון כהלכתה.

על הקריאה חתמו הגאונים הג''ר ישראל יעקב פישר זצ''ל, הג''ר בנימין רבינוביץ זצ''ל, הג''ר אברהם דוד הורוויץ זצ''ל והג''ר מאיר ברנדסדורפר זצ"ל. ביום ג' בסיון תשנ"ח הצטרף אליהם גאב"ד ירושלים הג"ר ישראל משה דושינסקי זצ"ל.

בהמשך הצטרפו לקריאה הרבנים הגאונים מארץ ישראל ומחוצה לה, ועוררו שמן הראוי שלא להשתמש ברמקול בברכות אירוסין ונישואין ובשבע ברכות, מחשש מכשול ברכה לבטלה וביטול מצות זימון כהלכתה, אלא לכבד באמירתן את מי שקולו חזק ונשמע למרחוק.

על הקריאה חתמו: הג"ר אליקים שלזינגר זצ"ל, ראש ישיבת הרמה בלונדון; הג"ר שרגא פייביש שנייבלג זצ"ל, בעל "שרגא המאיר"; הג"ר זאב הלוי פלדמן שליט"א, רב קהילת תורה עץ חיים; הג"ר חנינה אברהם לייטנר זצ"ל, רב קהילת בנין דוד בברוקלין; הג"ר ישראל חיים מנשה פרידמן זצ"ל, דומ"ץ סאטמאר בוויליאמסבורג; הג"ר נתן יוסף מייזעלס זצ"ל, רב קהילת אבני שלמה במונסי; הג"ר געציל ברקוביץ שליט"א, דומ"ץ סאטמאר בקרית יואל; הג"ר שבתי שלמה ויגדר זצ"ל ממונסי; הג"ר נפתלי הירצקא פרנקל זצ"ל, דומ"ץ העדה החרדית; והג"ר יצחק אייזיק מנחם אייכנשטיין שליט"א, אב"ד גאלאנטא.

בנוסף הביא שם בקונטרס קול אומרים, מכתבים נוספים מהרבנים הגאונים, שעוררו שלא להשתמש ברמקול בחופה ושבע ברכות וזימון.