אחת המשימות הכי קשות בחיים היא להיות עם עמוד שדרה חזק. עם אישיות חזקה ועם היכולת להשפיע מבלי להיות מושפע.
אם נביט על עצמנו, נראה איך אירועים שונים בחיינו עיצבו וגיבשו את האישיות שלנו, והפכו אותנו למי שאנחנו היום.
האם זו בכלל אפשרות ודרישה הגיונית, לבקש מאיתנו לחיות כך?
פרשתנו פותחת בציווי ה׳ יתברך: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ״. אברהם אבינו נדרש לעזוב את כל המוכר והידוע לו - את בית אביו, משפחתו וחבריו, ולצאת אל הלא־נודע.
שליחותו הייתה להפיץ את האמונה וההכרה בא-ל אחד בקרב עובדי האלילים, אבל ברגע האמת, אברהם לא ידע לאן הוא הולך ומהי משימת חייו. רק שעליו לעזוב הכל ולצאת לדרך חדשה; להיות איש השיווק והפרסום הראשון בעולם, ועליו לפרסם את שמו של ה׳ יתברך, בעולם מלא באלילות ובעבודות זרות מכל הסוגים.
משימה כזו דורשת כוח על־אנושי - היכולת לחיות בתוך מציאות שונה ולא להיות מושפע ממנה כלל.
לצורך מילוי שליחותו, ירד אברהם אבינו ממקום רוחני גבוה, ממצב של התעלות וקרבת ה' שאינה כוללת עיסוק בעולם שסביבו, ועבר למצב בו נדרש לבוא במגע עם אנשים במצב רוחני נמוך ביותר.
כיצד השיג אברהם את ה׳כוח־על׳ הזה? מסביר אדמו"ר הזקן ב׳תורה־אור׳ שכח־על זה נבע מהאות ה' שנוספה לשמו: "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ."
מהי סגולתה של האות ה', ומהי משמעותה בחייו של אברהם אבינו. וכמובן, גם בחיים שלנו - צאצאיו וממשיכי דרכו?
בעולם יש דרגות קיום שונות, עליונות ותחתונות. דרגת הנברא נקבעת לפי רמת גילוי הבורא בתוכו: ככל שהבורא ניכר יותר בנברא, הוא נחשב עליון יותר, וככל שהוא נסתר ומכוסה, הנברא נחשב לתחתון.
כדי שנברא יוכל לעבור מדרגה עליונה לתחתונה בלי לרדת ברמתו, כמו לעזוב מקום קדוש וטהור ולבוא במגע עם אנשים הרחוקים מאוד מהכרת ה' וחיים ברמה רוחנית ירודה, עליו להתעלות מעל מערכת המושגים של עליון ותחתון.
כיוון שעליון ותחתון הם יחסיים זה כלפי זה, לכן העליון עלול להיות מושפע מהמצב התחתון. כדי להימנע מהשפעה כזו, עליו להתרומם מעל שני המצבים למדרגה שאין לה כל זיקה לדרגות הבריאה.
משל למצב הנעלה יותר מהגדרות של עליון ותחתון, הוא לילד המשחק בצעצוע אחד לעיתים קרובות, ואילו בצעצוע אחר - כמעט ואינו משחק. לשאלת אביו מדוע הוא מעדיף דווקא את הצעצוע הזה ולא את השני, עונה הילד בפשטות שהצעצוע הזה מהנה ומעניין מאד, ואילו השני די משעמם.
האבא, שהוא כבר אדם בוגר הנמצא במדרגתו מעל לעולמו של הילד ושקוע בחייו בדברים משמעותיים יותר, אינו מבין מה ההבדל ביניהם. שניהם עבורו הם רק משחק ילדים.
כשאברם קיבל את שמו החדש - אברהם, נוספה לו האות ה׳ משמו המפורש של הקב״ה, וכך הוא ספג לתוכו את כוח העל, להיות מעל לכללים, עם כוח אלוקי.
אילו לא נדרש לרדת ממדרגתו הרוחנית הגבוהה, אברהם היה נשאר במצבו הרוחני הנעלה. אולם רק מכיוון שנדרש לרדת לצורך שליחותו של ה' ולעסוק עם העולם, הוא היה זקוק לאותו כוח־על, לעלות הכי גבוה.
זהו גם הכוח שמקבלת כל נשמה לפני ירידתה לעולם הגשמי. כל עוד היא נמצאת בהיכל הנשמות, היא אינה זקוקה לכוחות מיוחדים, שכן היא שרויה כולה בקדושה ובטהרה, ללא התמודדות מול אתגרים. אך ברגע שהיא מתבקשת לרדת ולהתלבש בגוף גשמי, בעולם שבו נוכחות הבורא מוסתרת, עליה לעבור למצב חדש ולקבל את אותו כוח־על.
גם בתוך מסגרת החיים שלנו, כאשר יהודי מחליט ללכת בדרכו של אברהם אבינו - היהודי הראשון, ולהפיץ את אור התורה והחסידות בעולם, נשמתו מקבלת כוחות חדשים המספקים לו את היכולת לחיות בתוך מציאות חומרית ולא להיות מושפע ממנה כלל - עליה לצורך ירידה. תנסו ותראו!