הסיפור על הרב, פרופסור, ברון ולורד ג'ונתן זאקס ע"ה, מי שהיה רבה הראשי של בריטניה ושל מדינות חבר העמים, מתחיל במסלול לא שגרתי.
ג'ונתן היה סטודנט לפילוסופיה ולימודי דת. בהיותו אדם חכם ומעמיק, הצטברו בראשו שאלות רבות בנוגע לאמונה, מוסר ומשמעות. בקיץ של שנת תשכ"ח, במהלך ביקור משפחתי בארצות הברית, פנה לכמה רבנים ידועים בתקווה לקבל תשובות לשאלותיו, אך קיבל מכולם את אותה עצה: "כדאי לך לפגוש את הרבי מליובאוויטש".
ג'ונתן נענה לעצתם והגיע למרכז חב"ד העולמי – "770", בתקווה לפגוש את הרבי.
כאשר פנה לאחד החסידים במקום וביקש פגישה, החסיד חייך וענה: "יש רשימת המתנה ארוכה של חודשים קדימה לפגוש את הרבי".
אבל ג'ונתן התעקש, והשאיר את מספר הטלפון של דודתו בקליפורניה, באומרו שאם יתפנה זמן לפגישה אישית עבורו, ישמח שיעדכנו אותו.
כמה שבועות לאחר מכן התקבלה השיחה המיוחלת: נקבעה לו "יחידות" עם הרבי, והוא עשה את דרכו בנסיעה רצופה ומפרכת של 27 שעות באוטובוס מקליפורניה עד לניו יורק.
במהלך הפגישה, הציג ג'ונתן את שאלותיו העמוקות, והרבי ענה עליהן במהירות ובבהירות, כאילו מזדרז לדבר האמיתי עליו הוא רוצה לדבר. לאחר שסיים הרבי לענות, הוא הפנה את השאלות לג'ונתן: "כמה יהודים לומדים באוניברסיטת קיימברידג'?" ג'ונתן העריך שיש כאלף. הרבי המשיך: "וכמה מהם מעורבים בקהילה היהודית באוניברסיטה?" ג'ונתן השיב כי כמאה בלבד, מה שאומר שככתשעים אחוז מהסטודנטים היהודים הולכים לאיבוד.
כאן פנה אליו הרבי בשאלה ישירה ומפתיעה: "ומה אתה עושה בקשר לכך?" ג'ונתן הבין שהרבי אינו מתעניין רק בתשובותיו, אלא באישיותו ובמקומו כמנהיג פוטנציאלי.
התחושה הייתה ברורה: הרבי מציב בפניו אתגר ליטול עמדת מנהיגות, ורואה בו כוחות שהוא עצמו עוד לא ראה. מאז אותה פגישה השתנו חייו.
לאחר סיום לימודיו, התלבט ג'ונתן האם להמשיך למסלול אקדמי ולקבל משרת פרופסור לפילוסופיה, או לפנות לקריירה בתחום הכלכלה או המשפט, שגם בשניהם השלים תארים. הוא כתב לרבי מכתב ובו בקשת עצה. תשובת הרבי הייתה לא צפויה: "עליך להיות רב קהילה ולהכשיר צעירים יהודים לתפקידי רבנות". הצעה זו הייתה מנוגדת לכללי הקהילה היהודית באנגליה, אי אפשר היה לקבל שני תפקידים במקביל, או רב או מורה. אך מתוך כבוד לרבי, שונו הכללים עבורו.
בשנת תנש"א, לאחר שנים של עשייה ומסירות למען הקהילה, הוצע לג'ונתן להגיש מועמדות לתפקיד רבה הראשי של בריטניה וממלכות חבר העמים הבריטי, בעקבות פטירתו של הרב הראשי, הרב יעקובוביץ'. גם אז הוא כתב לרבי, וקיבל את ברכתו.
מאז נבחר לתפקיד, במשך 22 שנה הפך הרב ג'ונתן זאקס לסמל עולמי ליהדות מחבקת ומחכימה, ויחד עם זאת, גאה מאוד במורשתה – בתורה ובמצוות. הוא לימד יהודים ושאינם יהודים את מחשבת התורה, הקים מוסדות חינוך יהודיים רבים וכתב עשרות ספרים שתורגמו לשפות רבות והשפיעו על עשרות מיליוני קוראים, והרים את קרן היהדות בעולם כולו.
אפילו בית המלוכה הבריטי ראה בו דמות רוחנית מכובדת. הוא לימד את בני המלוכה הבריטית, כולל הנסיכים, את שבע מצוות בני נח, והפך ל"ידיד קרוב" של המלוכה. כאשר נפטר, ספד לו צ'ארלס השלישי, מלך בריטניה, במילים נוגעות ללב, ותיאר אותו כך: "ראביי זאקס היה אור לגוי, שהוא אנחנו".