שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ, אוֹמֵר לוֹ הַשֵּׁם לְהִתְקַדֵּם הָלְאָה, "לֶךְ לְך מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".
לַעֲלֹות ולְהִתְקַּדֵם
הַּיֶלֶד שֶּׁשָבַר אֶת הַּפְסָלִים
יֶלֶד/יַלְּדָה: כְּבָר מִגִּיל שָׁלוֹשׁ הִתְחִיל אַבְרָהָםּ אָבִינו לְחַפֵּשׂ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הוּא הֵבִין שֶׁלֹּא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַפְּסָלִים וְהָאֱלִילִים, אוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ, הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת, מַנְהִיגִים אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹקִים שֶׁבּוֹרֵא וּמַנְהִיג אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ.
הוּא הָלַךְ וְנִפֵּץ אֶת הָאֱלִילִים שֶׁל תֶּרַח אָבִיו, עַד שֶׁנִּמְרֹד הַמֶּלֶךְ תָּפַס וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, מִשָּׁם הוּא נִצַּל מַמָּשׁ בְּנֵס.
ומָה קָרָה כְׁשֶהּוא נִהְיָה מְבֻּגָר?
אַּבָא/אִּמָא: בַּהֶמְשֵׁךְ אַבְרָהָם וְשָׂרָה הֵחֵלּוּ לְהָפִיץ אֶת אֱמוּנַת הַשֵּׁם בָּעוֹלָם וּלְקָרֵב אֲנָשִׁים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אֲבָל אַחֲרֵי כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֶׁאַבְרָהָם כְּבָר הִגִּיעַ לְגִיל
יֶלֶד/יַלְּדָה: כָּךְ הַשֵּׁם מְצַוֶּה כָּל יְהוּדִי – "לֶךְ לְךָ"! גַּם מִי שֶׁכְּבָר נִמְצָא בְּדַרְגָּה רוּחָנִית גְּבוֹהָה, צָרִיךְ לַעֲלוֹת וּלְהִתְקַדֵּם וּלְהִתְקָרֵב עוֹד יוֹתֵר לְהַשֵּׁם!
"ל ך לְָך" מֵהָרְצֹונֹות שֶּלְָך
אַּבָא/אִּמָא: בְּשִׂיחָה לְבַחוּרִים שֶׁנָּסְעוּ לִשְׁלִיחוּת בַּקַּיִץ (="מֶרְכַּז שְׁלִיחוּת") בִּשְׁנַת תשי"ד, אָמַר לָהֶם הָרַבִּי:
"כַּאֲשֶׁר בָּחוּר יַעֲשֶׂה "חֶשְׁבּוֹן" עַל־פִּי שֵׂכֶל, הֵיכָן יִתְוַסֵּף לוֹ יוֹתֵר בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, קִיּוּם הַמִּצְווֹת וַעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה – בְּוַדַּאי יִתְקַבֵּל אֶצְלוֹ שֶׁבִּהְיוֹתוֹ בַּיְּשִׁיבָה, אוֹ אֲפִלּוּ בְּבֵיתוֹ, יִתְוַסֵּף לוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּנְּסִיעָה בַּדֶּרֶךְ.
וְאַף עַל פִּי כֵן תּוֹבְעִים מִמֶּנּוּ "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּך וּמִבֵּית אָבִיךָ": "לֶךְ לְךָ" מִמָּה שֶׁמִּתְקַבֵּל אֶצְלְךָ עַל־פִּי שֵׂכֶל, "לֶךְ לְךָ" מֵהָרְצוֹנוֹת שֶׁלְּךָ. .
"אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" – לָבוֹא לְאֵיזוֹ עֲיָרָה, וּלְהָבִיא לְשָׁם דְּבַר תּוֹרָה רַעֲנָן וּפִתְגָּם חֲסִידִי הַמְּחַמֵּם אֶת הַלֵּב וְלִפְעֹל שָׁם, וּבִשְׁבִיל זֶה תּוֹבְעִים מִמְּךָ לָצֵאת "מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּך וּמִבֵּית אָבִיךָ".
לְהָאִיר אֶת הָעִיר
יֶלֶד/יַלְּדָה: "וּמַבְטִיחִים לְךָ, שֶׁכַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כֵּן – אֲזַי תַּשִּׂיג שָׁם עִנְיָן נַעֲלֶה יוֹתֵר, אֲשֶׁר, בִּהְיוֹתְךָ בַּיְּשִׁיבָה לֹא תּוּכַל לְהַגִּיע אֵלָיו, וְהַיְנוּ, שֶׁיְּכוֹלִים לִהְיוֹת מֻשְׁקָע בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה, וְלֹא לְהַשִּׂיג אֶת הָעִנְיָנִים הַנַּעֲלִים שֶׁמְּקַבְּלִים (דַּוְקָא) עַל־יְדֵי זֶה שֶׁמִּסְתּוֹבְבִים בְּאֵיזוֹ עֲיָרָה, אֲפִלּוּ בְּ"אָמֵרִיקָה", וּפוֹעֲלִים שָׁם בְּעִנְיְנֵי יַהֲדוּת.
לְהַצְלִיחַ בַּׁשְלִיחּות
אַּבָא/אִּמָא: וּכְשֵׁם שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ קִבֵּל אֶת הַהַבְטָחָה "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה", כֵּן הוּא בְּנוֹגֵעַ לְכָל אֵלּוּ הַנּוֹסְעִים בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הָרַבִּי, שֶׁמֻּבְטָחִים הֵם מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֶצְלָם שׁוּם גֵּרָעוֹן, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, שֶׁיִּתְוַסֵּף אֶצְלָם . . וּבְאֹפֶן שֶׁל גִּלּוּי, וְעַד שֶׁיִּהְיֶה בְּגִלּוּי גַּם לְעֵינֵי בָּשָׂר, שֶׁלָּכֵן יְקֻיַּם בָּהֶם "וְנִבְרְכוּ בְּך כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה".
וְזוֹ תִּהְיֶה הַהֲכָנָה לְהַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, שֶׁאָז יְקֻיַּם הַיִּעוּד "וְנִגְלָה כְּבוֹד הֲוָיָ' וְרָאוּ כָּל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי הֲוָיָ' דִּבֵּר".
הַּלֶקַח:
כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים מֵעַצְמֵנוּ וּמֵהַזְּמַן שֶׁלָּנוּ לַאֲחֵרִים, דַּוְקָא אָז אֲנַחְנוּ מַגִּיעִים לַדַּרְגָּה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, וְזוֹכִים לְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁל הַשֵּׁם!
(מעובד על פי תורת מנחם, שיחת י"ג תמוז תשי"ד)