כעפר הארץ - יום שלישי
"וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְע ך כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יּוכַל אִי ש לִמְנֹות אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַר ע ך יִמָּנֶה". ובבראשית רבה: "מָה עֲפַר הָאָרֶץ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כָּךְ בָּנֶיךָ יִהְיוּ מְפֻזָּרִים מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וּמָה עֲפַר הָאָרֶץ אֵינוֹ מִתְבָּרֵך אֶלָּא בַּמַּיִם, אַף יִשְׂרָאֵל אֵינָן מִתְבָּרְכִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְמַיִם".
התורה בוחרת להמשיל את זרע אברהם דווקא לעפר הארץ, ומכך ניתן ללמוד עבורנו כ'עובדי האדמה', שכדי להצמיח יבול משובח, לא די בהשקיית האדמה במים (התורה), אלא יש לחרוץ תלמים לחרוש ולרכך תחילה את העפר, לסלק אבנים המפריעות לצמיחה, לנכש עשבים שוטים וכו',
אבל אולי למעלה מכל זה, להכיר היטב את ה'עפר' וחלקת האדמה שהופקדה בידינו, לכל אחד יש את הזרע המתאים שמתאים יותר לשתול בו ודווקא הוא זה שיצמיח פרי טוב
(ואפילו ב'השקיה' של מי התורה, שבלעדיהם שום דבר לא יצמח – צריך להשקות דווקא במידה הנכונה ולא 'לחנוק' את הצמח עם שפע שלמעלה מיכולותיו...).