לך לך מארצך (לך לך יב, א)
"לך לך" מורה על הליכה אמיתית שהיא באין-ערוך למקומו (מעמדו ומצבו) הקודם, ועד שעל ידי זה מתגלית מעלתו האמיתית, כהפירוש "אשר אראך", "אראה ואגלה אותך בעצמך". והענין בזה – שע"י העבודה בפועל בעולם התחתון מתגלה מציאותו האמיתית של כל אחד ואחד מישראל, שבכל מעמד ומצב (גם בהיותו בעולם ירוד) הרי הוא קשור ומאוחד עם אלקות, ולא עוד אלא שע"י עבודתו מברר ומזכך את העולם וממשיך ומגלה אלקות בעולם. ויש לומר, שעל ידי זה נעשה ענין ההליכה גם בדרגת האלקות (כביכול), שמתגלה אמיתת הענין דאחדות הוי' – ש"הוי' הוא האלקים", שגם שם אלקים שקשור עם בריאת העולם, מציאותו האמיתית היא שם הוי' שלמעלה מהעולם.
(דבר מלכות ש"פ נח תשנ"ב)