מהר"ל (נתיבות עולם, נתיב הבטחון, עמ' רלג-ד) ולפיכך אמר רבי עקיבא כל מה דעביד רחמנא לטב, כלומר כי הוא בוטח בה' כי מה שנעשה לו לטב עביד ומחמת בטחונו בו יתברך נעשה לו הדבר ההוא לטובה דבר שהיה נראה רע וכו'. והוא יתברך אשר עושה ניסים לצדיקים ששמו בטחונים בו יתברך, היה גורם שהיו מאמינים כי ההצלחה היה גורם נחום איש גם זו וכו'. ונראה כי מה שאמר גם זו לטובה ולא אמר גם זה, כי רצה לומר אף אם נראה לו פורעניות היותר גדול, הש"י עושה ממנו טובה, וזה נרמז בלשון זו שמספרו י"ג, כי הווי הגמור הוא י"ג לכך היין שמביא אוי ואבוי ויללה (כמו שאמר למי אוי ולמי אבוי וגו' לכך כתיב בפרשת נח אצל היין י"ג ווי"ן, להורות כי היין מביא כל ווי שהם י"ג) ונתבאר במקום אחר כי אלו י"ג ווי"ן הם הפך הטוב הגמור, שהטוב הגמור הוא י"ג (ודבר זה אמרו במסכת תענית אצל ר"א בן פדת שנתן לו הש"י י"ג נהרתא משכי שמן אפרסמון, ובארנו דבר זה אצל להנחיל אוהבי יש, כי הם נגד י"ג מדות שהם מדת טובו של הש"י, והפך זה הוא ווי הגמור ג"כ י"ג) ולכך הוא"ו שהוא לשון ווי הוא י"ג במספרו. ולכך יאמר גם זו לטובה, ר"ל שגם זו שאם נראה פורעניות וצרה גדולה שהוא י"ג כנגד י"ג ווי"ן, על ידי הבטחון בו יתברך נעשה לטוב הגמור, כי הבטחון בו יתברך עדי עד ויכול הוא יתברך שיהיה זה לטובה, ולכך אין לך אות שנקרא אות ההפך כמו הוא"ו שנקרא אות ההפך, דבר זה מורה כי הוא יתברך הדבר שנראה רע הגמור, יכול לעשות ממנו הטוב הגמור, וכל זה מפני שהוא יתברך אחד ובידו הכל, ולכך מן דבר שנראה רע גמור עושה ממנו הטוב הגמור. ולכך מספר אחד מספרו ג"כ י"ג כמספר וא"ו, ולכך היה נקרא נחום איש גם זו, כי נרמז הכל בלשון זו. והבן הדברים שהם עמוקים ואמיתים.
כמה גדול מדת הבטחון שבוטחים בו יתברך בכל לב, עד שכל הדברים נעשים לו לטובה כמו שהיה אצל ר"ע ואצל נחום איש גם זו. כי מפני שהוא היה בוטח בו יתברך שיציל הש"י אותו כי הכל יכול, וכמו שאמר (ישעיה כו ד) בִטְחוּ בוֹ עֲדֵּי עַד, כלומר שאף שרואים וחושבים כי כבר אבדה תקותם אל יתיאש רק יהיו בוטחים בו עדי עד כי הש"י יכול להושיע אותם, וכאשר שם בטחונו בו אז על הש"י להציל אותו כאשר שם בטחונו בו יתברך.
סנהדרין
קא א, אמר רבה בר בר חנה, כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמר להן: חמה עזה יש בעולם. התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק, אמרו לו: למה אתה משחק? אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה? אמר להן: לכך אני משחק, כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ, ואין פשתנו לוקה, ואין שמנו מבאיש, ואין דובשנו מדביש, אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו? ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח! אמר לו: עקיבא, כלום חיסרתי מן התורה כולה? אמר לו: לימדתנו רבינו (קהלת ז כ) כִי אָדָם אֵּין צַדִיק בָאָרֶׁץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׁה טוֹב וְלֹא יֶׁחֱטָא.
ובסוף מכות (כד א) וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה (ברחוק) מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין, ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: ואתם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: גוים הללו שמשתחוים לעצבים ומקטרים לאלילים יושבין בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלקינו שרוף באש ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה! שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים, קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין, ור"ע מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו (במדבר ג לח) וְהַזָר הַקָּרֵּב יוּמָת, ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב (ישעיה ח ב) וְאָעִידָה לִי עֵּדִים נֶׁאֱמָנִים אֵּת אוּרִ יָה הַכֹהֵּן וְאֶׁת זְכַרְ יָהוּ בֶׁן יְבֶׁרֶׁכְיָהוּ, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון, וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג יב) לָכֵּן בִגְלַלְכֶׁם צִיוֹן שָדֶׁה תֵּחָרֵּש (וגו') בזכריה כתיב (זכריה ח ד) עוֹד יֵּשְבוּ זְקֵּנִים וּזְקֵּנוֹת בִרְ חֹבוֹת יְרוּשָלִָם, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.
ברכות סא ב, שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו, רבינו, עד כאן, אמר להם, כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו.
