צורת הזימון: מעיקר הדין המזמן מוציא את המסובים בכל ברכת המזון. בזמננו, מחשש להסחת הדעת, נהגו שכל אחד מברך בעצמו. נכון שיאמרו בלחש עם המזמן את כל הברכות מילה במילה, ולרמ"א יקדימו לסיים כדי לענות אמן.
שיעור הזימון: לשו"ע די בשמיעת "נברך" ו"ברוך שאכלנו", ולרמ"א צריך לשמוע עד סוף ברכת הזן. המשנ"ב מזהיר שהמברכים לעצמם ואינם שומעים את המזמן, להרבה פוסקים לא יצאו ידי זימון. וכן בצירוף חבורות, צריך שישמעו כולן את המזמן כנדרש. ולכן יש לכבד בזימון את מי שקולו חזק.
זימון בעשרה: בדברי המשנ"ב מצינו סתירה אם צריך לשמוע את ברכת "הזן" גם בזימון בעשרה. ויש שחילקו, שגם בעשרה צריך לשומעה, ורק אם יזמנו אחר כך לעצמם אין צורך בכך. ולדעת החזון איש, די בשמיעת ברכת הזימון בהזכרת השם.
המשך הסעודה: המפסיק מאכילתו לזימון, לרמ"א ישמע עד סוף ברכת הזן. כשיברך לאחר מכן, יחזור ויברך גם ברכת הזן, שלא התכוון לצאת אלא ידי זימון. שלושה או ארבעה המפסיקים להשלים לעשרה ועתידים לזמן לעצמם, די שיפסיקו עד "ברוך אלקינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו".
לימוד זכות: יש שלימדו זכות על הנוהגים לברך לעצמם מיד לאחר עניית הזימון, בפרט כשקשה להם לברך ולהקשיב כאחד, ואין להימנע מלזמן עמהם. מאידך כמה פוסקים הורו להקפיד על שמיעת ברכת הזן גם בעשרה.
