דבר העורך

וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַחַד בְּקוֹל

ברכה בחבורה: יסוד הזימון הוא שברכת המזון נאמרת בחבורה: כשם שהשלושה אכלו כאחד, כך הם מזמנים עצמם לברך כאחד. עניינו של הזימון אינו מסתיים בהקדמה לברכת המזון, אלא נמשך בברכת המזון בצורה משותפת.

למרות שמנהגנו שכל אחד מברך ברכת המזון בעצמו, יש משמעות להשתתפותו בברכת החבורה. ולכן יש חובת שמיעת ברכת המזמן: לצד החיוב האישי לברך, ישנו עניין נוסף — לברך יחד.

יסוד הדברים מוכר מחזרת הש"ץ. כולנו כבר התפללנו בלחש, ובכל זאת אנו מקשיבים לחזרת הש''ץ ועונים אמן. אף שעיקר תקנתה להוציא את מי שאינו בקי, מכל מקום תקנת חכמים במקומה עומדת. שכן יש בתפילת הש''ץ מעלה נוספת: בלחש כל יחיד מתפלל בתוך הציבור, ואילו בחזרת הש''ץ הש"ץ מתפלל בשם הציבור, וכולם משתתפים בתפילתו בשמיעה ובענייה, כפי שהתבאר בגיליון 458, לכן גם מי שכבר יצא ידי חובתו צריך לכוון לברכות הש"ץ ולענות אמן.

המשתתף בחזרת הש''ץ לאחר שהתפלל אינו צריך לכוון לצאת שוב ידי חובת תפילתו; הוא מצטרף ל"תפילת הציבור". לעומת זאת, המבקש לצאת בחזרת הש''ץ ידי חובתו האישית, באופן שהדבר מועיל, זקוק לכוונת הש"ץ להוציאו ולכוונתו לצאת.

כעין זה יש לבאר בזימון: גם כשכל סועד מברך בעצמו, ההצטרפות לזימון, הברכה בלחש עם המזמן ועניית אמן מצרפות אותו לברכת החבורה. ההשתתפות בברכה המשותפת והיציאה ידי החובה האישית הן שני דינים נפרדים, ולכן אפשר להשתתף בזימון עוד קודם שמברכים ברכת המזון.

דוגמה לכך היא אדם השומע חזרת הש"ץ לפני שהתפלל, ואינו מתכוון לצאת בה: הוא השתתף בתפילת הציבור, אך עדיין עליו להתפלל בעצמו. כך גם המצטרף לזימון: הוא משתתף בברכת החבורה, ואת חובתו האישית בברכת המזון יקיים לאחר מכן.

בברכת התורה
עקיבא יוסף לוי