ובפשטות – שתיכף ומיד מתקיים הציווי שקורין תיכף בזמן המנחה: "לך לך גו' אל הארץ אשר אראך", לארצנו הקדושה, כיון ש"לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני וגו'", ארץ עשר אומות, ובארצנו הקדושה עצמה – "הלוך ונסוע הנגבה", "לצד ירושלים . . הר המוריה", ושם גופא – "אל מקום המזבח", ש"מקומו מכוון ביותר".
(דבר מלכות שבת פר' נח תשנ"ב – מוגה)