ניצוצות של גאולה

נבקעו כל מעינות תהום רבה (נח ז, יא)

והיו עשרה דורות מאדם ועד נח לתקן כל פגם קלקול אדם הראשון, ולהתברר בכל המדות, ואז בדור המבול היה ראוי למתן תורה . . והיה אז נפש משה רבינו כמו שנרמז בשג"ם גימטריא משה, והיו זוכין לתורה שבכתב ותורה שבעל פה . . ואז היו מתקנים כל פגם הנחש כמו שיהיה לעתיד. ועל ידי שהיו מכעיסין לפניו נהפכו למים הזדונים ונשטפו כולם במי המבול ולא נשאר מהם רק נח.

(פרי צדיק, נח א)

את קשתי נתתי בענן (נח ט, יג)

ויש לבאר הדיוק ד"ענני שמיא" – שאף שהעננים באים מן הארץ ("ואד יעלה מן הארץ"), מ"מ, נעשים "ענני שמיא", ע"ד ובדוגמת ענין ה"קשת", שנעשה מהשתקפות קרני השמש בעננים . . – ולהעיר מהשייכות ד"קשת" להגאולה, כדאיתא בזהר (פרשתנו עב, ב) "כד יפקון ישראל מן גלותא זמינא האי קשת לאתקשטא . . בגווני נהירין (ומ"ש "לדרת עולם", "נכתב חסר, שיש דורות שלא הוצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו" (פרש"י ט, יב) – קאי על קשת ע"ד הרגיל שהיא סימן ש"לא יהי' עוד מבול" (כפשטות הכתוב), ובלשון הזהר "דאתחזייא בגוונין חשוכין מתחזיא לדוכרנא דלא ייתי מבול") . . וכדין צפי לי' למשיח, מנלן, דכתיב וראיתי' לזכור ברית עולם . . ידכר קב"ה להאי ברית דאיהו בגלותא ויקים לה מעפרא, הה"ד ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם" (ומסיים, "ודא הוא דכתיב (בהפטרה דפרשת נח) אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך".( (וראה ד"ה את קשתי נתתי בענן תרנ"ד).

(דבר מלכות ש"פ נח תשנ"ב, הערה 100)