המשפט הפדרלי, לפני השופט צ'רלס סיפטון, החל ביום י"ט כסלו אשתקד ונמשך כשלושה שבועות, שבמהלכם עולים על דוכן העדים עשרות עדים משני הצדדים (בין העדים לטובת אגודת חסידי חב"ד היה גם הסופר אלי ויזל שהעיד על מרכזיותה של אגודה זו ופעילותה הציבורית הענפה ממרכזה שב-770). לאחר מכן חל שלב הגשת הסיכומים, שהסתיים ביום ההילולא י' שבט (כבר הסמליות של התאריכים, שנקבעו בהשגחה פרטית, בישרה את הנצחון הצפוי!). מטעם התביעה בלבד הוגשו כ-175 אלף עמודי מסמכים!
את אגודת חסידי חב"ד ייצגו בכשרון רב ובהצלחה, עורכי הדין המפורסמים: נתן לוין, גרי שוסט, וסטו קסמן.
במהלך המשפט היה האולם של בית המשפט מלא בציבור חסידים, בהם זקני החסידים, שאסרו כל העת פרקי תהלים והרבו בנתינת צדקה. התעוררות גדולה הקיפה את כל הציבור החב"די באמריקה כל ספר התהלים בהשכמה ומאמרי ר"ח תנ"ח מיוחדים, כפי שנקבעו ע"י רבני חב"ד, במשך כל התקופה כולה.
בדיון הועלתה במלוא חריפותה השאלה אם הספרייה הגדולה, שהיא אחת הספריות הגדולות והנכבדות בעולם ומצויירת עשירי ספרי תורתיים וכתבי יד יקרי-ערך, שייכת לציבור או שהיא רכוש פרטי המועבר בירושה. הוצגו מכתבים של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בהם הוא מציין את הספרייה כרכוש האומה המצוי בבעלות אגודת חסידי חב"ד. בא"כ כוח הנאשם טענו כי... כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לא כתב את האמת, כדי להציל את רכושו, וכך היה גם על השופט להכריע, אם אישיות בסגנון של הרבי נ"ע מסוגלת לשקר לצרכים פרטיים, דבר שהוכחש בתוקף רב על-ידי ב"כ ועדי אגודת חסידי חב"ד, יש, איפוא, בגזר הדין גם הפלת חרפת חילול השם שכתבתה הכוזבת האמורה.
פסק הדין משתרע על 40 עמודים ובסיומו נאמר:
לאחר שמיעת העדויות במשפט, ולאחר התבוננות במיסמכי הראיות המרובים שהוצגו ע"י שני הצדדים הגעתי למסקנה שהספריה לא היתה רכושו הפרטי של הרב יוסף יצחק שניאורסון בשעת פטירתו. בהתאם לכך התביעות שנגדו בטלות, מאחר שאין מחלוקת שחוץ מבאותה ירושה אין לנאשם שום זכויות על הספרייה. לאגודת חסידי חב"ד יש זכות בדין בתביעתה להחזרת הרכוש.