Skip to content
כפר חב"ד

"ותחי רוח יעקב אביהם"

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

כ"ק אדמו"ר שליט"א בשיחת־הקודש המיוחדת עם סיומה של תפילת "המנחה הגדולה": כמו "אחרי פטרבורג", יש להגביר עתה את הפצת תורת רבותינו ולימודה ביתר שאת וביתר עוז ובפועל ובפועל ממש

ההתרגשות והשמחה הלכו הלוך וגאה עם היודע הבשורה, כי את תפילת המנחה יתפלל כ"ק אדמו"ר שליט"א בהיכל ביהכנ"ס הגדול. לקראת השעה היעודה, 3:15 אחה"צ, היה בית המדרש מלא על גדותיו, ועם היכנסו של כ"ק אדמו"ר שליט"א, הגביר הקהל את השירה והקריאה "דידן נצח!".

תפילת המנחה התקיימה בניגון של יום־טוב כאשר הקהל כולו מצטרף לשירת "אשרי" ו"עלינו לשבח" בניגוני שמחה.

ההפתעה הגדולה היתה כאשר, עם סיום התפילה, פתח כ"ק אדמו"ר שליט"א בשיחת קודש מיוחדת.

הרבי שליט"א פתח בפתגם רבנו הזקן עם פירושו של בנו כ"ק אדמו"ר האמצעי כפי שנמסרו ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר יש "לחיות עם הזמן", כלומר, שיש ללמוד את ההוראות לחיי יום יום מפרשת השבוע ולאותיות אותן, ליישם אותן כחלק מחי החיים עצמם, ובמיוחד כשמדובר בפרשת היום השלישי בשבוע, היום "שהוכפל בו כי טוב" — "טוב לשמים וטוב לבריות" — כשכל רגע בו צריך להיות חדור בהכרה וברגש של "טוב לשמים וטוב לבריות", וממילא גם ההוראות הנצחיות הן בסימן זה.

כבר הפסוק הראשון בחלק "שלישי" שבפרשת ויגש — מביע את ההוראה הנצחית "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים" וגו'. הרי לנו הוראה ברורה מדרכו של יוסף הצדיק כי כאשר יהודי נמצא במצב בלתי רצוי, לא עלינו, ומצליח לצאת ממנו, עליו להיות חדור תודעה, ולהסביר גם לאחרים, כי אין דבר "מקרה" בעולם, והכל נעשה על־ידי הקב"ה, לא בכוונה חלילה להשאיר את האדם במצב של צער ועגמת נפש, אלא כדי שהאדם יתבונן בשליחות שהטילה עליו ההשגחה העליונה באמצעות האירוע המצער וינצל את האירוע עצמו להצטיידות בכוח מוגבר לקיום אותה שליחות "להחיות עם רב". השליחות הזאת מוטלת על־ידי האלוקים, כלומר — באמצעות השם של מידת הדין המולבשת בטבע, כדי להורות, שגם ענייני העגמת־נפש באו לאותה מטרה טובה, וככל שהירידה היתה גדולה יותר — באותה מידה גדולה עוד יותר העליה הבאה אחריה.

אנו רואים תופעה זו עצמה בענין מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן, שבעל השמחה וחג־גאולה למד ולימד את ההוראות למעשה דוקא מן הטענות של המתנגדים בעצמם בהלשנותיהם, והוסיף מזה את המסקנה המעשית, בהוראת רבותיו הבעש"ט והמגיד הק' ממעזריטש, להגביר עוד יותר את הפצת פנימיות התורה באופן של הסברה והבנה שכלית כפי שהדברים מתבטאים בדרך חסידות חב"ד, מסקנה זו יישם בראש ובראשונה הוא עצמו בכיוון החדש והמיוחד שנתן ללימוד והסברת תורת החסידות "אחרי פטרבורג", וכך גם דרש מתלמידיו וחסידיו ההולכים בעקבותיו.

לאור כל זה ברורה ההוראה האלוקית הננחית בקשר לאירוע הנוכחי, שדווקא מן הטיעונים וההאשמות שהישמיעו כאילו אין "אגודת חסידי חב"ד" גוף חי ופעיל ואקטיבי, וכאילו הכתבים הקדושים והספרים הגנוזים באוצר נשיא דורנו לא נועדו, חלילה, להפצה לרבים ואינם מנוצלים לציכוי הרבים — דווקא מטיעונים אלה יש ללמוד עתה להגביר עוד יותר את הפצת תורת רבותינו ולימודה ביתר־וביתר, אמנם מתוך שמחה עצומה והתלהבות, שמחה הפורצת כל גדר, אבל העיקר שיהיה זה ענין של מעשה ושהדברים יבואו לידי פועל ממש בחיי יום יום.

אותה הוראה היא גם מסיום החלק השלישי שבפרשה, שהוא קטע הפרשה היומי, "ותחי רוח יעקב אביהם", שיעקב אבינו נוכח לדעת כי יוסף הצדיק הוא בצדקתו לא רק כשהוא בבית המדרש, אלא שהוא מחדיר את הקדושה בסביבה ובשיאה דווקא לתוך "מצרים", ועושה הכל כדי לקדש את הרחוב הרועש ולהעלותו לקדושה עליונה. זהו גם הרמז — וההוראה — בפרשת "עגלה ערופה", שכאשר יהודים רואים ונוכחים לדעת כי יהודי נמצא, רחמנא ליצלן, מסיבות שונות ומשונות, "בשדה", רחוק מבית־המדרש ומקום מושב הקדושה, והיהודי אף במצב של "חלל", המנותק ל"ע מן החיים היהודיים של "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם — חיים כולכם היום", יש לטפל בו, ויתר על כן — יש ללמוד לקח ומוסר השכל למנוע מראש שיהודי יגיע חלילה למצב כזה.

זו היא השליחות שהטיל נשיא דורנו על כל אחד מאתנו, וביציאה המלא באוריות ובשמחה יביא ל"ותחי רוח יעקב אביהם" — "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", לחיות בחיים של "ואתם הדבקים", לחיות בביצוע שליחותו של הקב"ה לעשות את העולם "דירה לו יתברך", ולדאוג שתתבטל המציאות של "יהודי הנמצא "חלל בשדה", אלא להכניס כל יהודי ויהודי לביתו האמיתי, בית שמגלים בו תורה ותפילה וצדקה וכל המצוות, ולהוסיף בזה בפועל יותר ויותר, להגדיל מיום ליום, שביתו של כל אחד יהיה ל"בית חב"ד", בית דאהבת התורה ותפילה וגמילות חסדים, ובמיוחד לבית של צדקה בכלל וצדקה רוחנית במיוחד, וכל זה יחיש ויקרב עוד יותר את "ותחי רוח יעקב אביהם" כפשוטו, בגאולה הקרובה והשלימה.

נזכור את מה שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר: "עמדו הכן כולכם", על כולנו להיות מוכנים לצעדים האחרונים של סוף הגלות, וכלשונו "לנצח את הכפתורים"

נזכור את מה שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר: "עמדו הכן כולכם", על כולנו להיות מוכנים לצעדים האחרונים של סוף הגלות, וכלשונו "לנצח את הכפתורים", כי לא נשארה מלאכה מרובה מעבודת בירור הניצוצות האלוקיים והכשרת והכנת העולם כולו, והעיקר — כל אחד את עצמו ואת הסובבים אותו והבאים אתו במגע, להיות מוכן לאלקות בגילוי ובבירור עם הגאולה השלימה מיד בקרוב ממש.

More in this printout

View the whole printout