Skip to content
צדיק באמונתו יחיה

הרה"ק רבי מנחם נחום ה'מאור עיניים' מטשערנאביל זי"ע

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

י"א מרחשון תקנ"ח

א) הרה"ק המאור עיניים זי"ע היה ידוע ומפורסם בגודל צדקותו ובדביקותו בהשם יתברך, כל רגע ורגע משעות היום, כשהוא אינו מסיח את דעתו כלל מדביקות השם יתברך.

פעם אחת מצאוהו התלמידים כשהוא עומד בקרן זווית ומתפלל, ואחד התלמידים היטב את אוזנו ושמע כיצד הוא מבקש מהשם יתברך, שהשפחה המסייעת אל הרבנית בעבודתה לא תעזוב את מלאכתה, אלא תמשיך לשמש את הרבנית, והוסיף לבקש, שיכניס השם יתברך דעת בשפחה שלא תעזוב את הבית.

לאחר מכן שאלוהו התלמידים, שהרי ראשו כסדר תמיד דבוק בתורה ודביקות השם יתברך, וכיצד יכול הוא להניח מזמנו עבור דבר פעוט כל כך, שאין לו ערך ומשמעות גדולה. השיב הרה"ק המאור עיניים זי"ע ותהה, וכי למי אפנה אם לא אל השם יתברך בעצמו.

ב) פעם אחת הביאו להרה"ק המאור עיניים זי"ע כוס ישן שעוד הכינוהו מאה וחמישים שנה לפניו, אך הרה"ק המאור עיניים זי"ע לא רצה להשתמש בו, באמרו, כי בהיות שהכינו את הכוס עוד לפני לידת הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, אשר אז היה עולם התוהו, כי רק מימות הבעל שם טוב הקדוש זי"ע נעשה עולם התיקון, על כן לא רצה להשתמש בו.

לאחר מכן הביט הרה"ק המאור עיניים זי"ע על הכוס, ותכף נהפך כל הכוס להיות לעפר ואפר.

ג) הרה"ק המאור עיניים זי"ע היה מתעסק רבות בקיבוץ מעות, והיה שולחם עבור עניי ארץ ישראל. והנה באותם השנים הייתה ארץ ישראל תחת שלטון התורכים, ואילו רוסיה הייתה נמצאת בימים אלו במלחמה עם התורכים, ועל כן חשדו בהרה"ק המאור עיניים זי"ע שהוא שולח מעות אל האויב, ובזה הושיבוהו בבית האסורים.

הרה"ק האור המאיר מזיטאמיר זי"ע העניק שוחד לשומרי בית האסורים, על מנת שיניחו להרה"ק המאור עיניים זי"ע לצאת מבית האסורים לכמה שעות, כשבאותה עת היה הוא עצמו יושב בבית האסורים תחתיו. וכך היו עושים בכל יום חמישי, שהרה"ק האור המאיר מזיטאמיר זי"ע היה מגיע להתייצב בבית האסורים, והרה"ק המאור עיניים זי"ע היה יוצא מבית האסורים, כשהוא הולך לטבול במקוה, ולעסוק בענייני גמילות חסדים, וכדומה.

באחד השבועות, כאשר הגיע הרה"ק האור המאיר מזיטאמיר זי"ע אל הרה"ק המאור עיניים זי"ע, אמר לו הרה"ק המאור עיניים זי"ע, כי לא יצטרך לבוא אליו יותר, שכן עוד מעט יוציאוהו לחירות וישחררוהו. וזאת, משום שבלילה האחרון ראה כיצד בחלון עומדת אשה אחת, ששאלה אותו, מה הוא כוונת דברי רש"י על הכתוב (בראשית יב, ג) 'לך לך מארצך וממולדתך' וגו': "להנאתך ולטובתך", ולכאורה מה הוצרכו לומר לאברהם אבינו שהדבר הוא לטובתו ולהנאתו, הרי הוא היה הולך גם כן במסירות נפש לקיים את ציווי השם יתברך. והנה הבין הרה"ק המאור עיניים זי"ע כי האשה רוצה לבאר לו את הדבר, על כן נותר בשתיקתו, כשהוא ממתין למוצא פיה.

המשיכה האשה ואמרה, כי מאחר ואברהם אבינו הייתה מידתו מידת החסד, הכנסת אורחים, רצו מן השמים שיוכל לקיים את המצוה ביתר שאת וביתר עוז, על כן אמר השם יתברך לאברהם אבינו, 'לך לך', שעל ידי שיהיה הוא עצמו אורח אצל אחרים, בזה ירגיש את הרגשתו של האורח, וממילא ידע יותר אל נכון כיצד לכבד את האורחים, וכיצד לספר ולשוחח עמהם הדברים. זה הוא כוונת דברי רש"י, שהדבר הוא 'להנאתך ולטובתך', שיוכל לקיים את מצות הכנסת אורחים ביתר שאת.

בזה הבין הרה"ק המאור עיניים זי"ע, כי ביקשו לומר לו מן השמים, כי אף סיבת מאסרו הוא מחמת שיוכל להרגיש את כאבו של היושב בבית האסורים, וממילא יוכל יותר לעסוק בפדיון שבויים ובשאר ענייני גמילות חסדים, וממילא ישתחרר בקרוב, כי כבר הבין את מטרת מאסרו, ואכן לאחר זמן יצא מבית האסורים לחירות. ואמר הרה"ק המאור עיניים זי"ע, כי אשה זו הייתה שרה אמנו עליה השלום.

(ואני תפילה עמ' ג') (שבת אחים פרשת נח תש"ס) (שבת אחים פרשת לך לך תשע"ז)

More in this printout

View the whole printout