אל יעמוד האדם על מדרגתו שכבר השיג, אלא יהא מוסיף והולך בתורה ובעבודת ד׳, "מחיל אל חיל", וכל מדרגה שזוכה לה תהא בעיניו פתח ושער לעלות למדרגה שלמעלה הימנה.
שלא תהא מנוחת העולם הזה מעכבתו מלצאת מגדרו בעבודת ד׳, אלא יהא האדם נכון לוותר על מנוחתו במקום שעבודת קונו תובעת ממנו להתאמץ ולהתעלות.
להתחזק בעבודת ד׳ אף בשעת יגיעה. ילמד האדם מן היונה, שאינה מוצאת מנוח אף בשעת יגיעתה, שלא להירתע מן העמל והיגיעה, אלא יוסיף אומץ בעבודת קונו, עד שתהא היגיעה עצמה מסייעתו לעלות מעלה מעלה.
כשם שישראל אינם מוצאים מנוח שלם בגלותם, ולבם נכסף תמיד אל מקורם ואל בית אביהם, כך אל ישלים האדם עם ריחוקו מאביו שבשמים, ולא ישלים עם גלות נפשו, אלא יעורר בקרבו את הכיסופין להתקרב אליו, ומתוך כך יזכה לצאת מגלותו ולשוב אל צור מחצבתו.
