נח איש צדיק תמים היה בדורותיו (בראשית ו' ט'). בזוה"ק מבואר שנח היה מרכבה למידת יסוד צדיק (זוה"ק ח"א נ"ט ע"ב). והנה גם יוסף הצדיק היה מרכבה ליסוד צדיק, ועליו נאמר "וישליכו אותו הבורה והבור ריק אין בו מים" (בראשית ל"ז כ"ד), וחז"ל דרשו אבל נחשים ועקרבים יש בו (כנזכר ברש"י שם), ואח"כ היה מכירת יוסף וכו'.
וזהו דבר נורא מאד, שיוסף הצדיק נקודת יסוד העולם, היה עליו לעבור תלאות כאלה להיות מושלך בבור נחשים ועקרבים ואח"כ ליפול לידי ישמעאלים, ולמדיינים, עד מצרים ערוות הארץ, דווקא יוסף הצדיק שהוא נקודת הקדושה בעולם, חייב להגיע לערות הארץ למקום הכי נמוך בעולם ולעבור ניסיונות קשים ונוראים כאלו.
אמנם אלו הם דרכי הבורא, כדי שיעמוד לדורות עולם כצדיק יסוד עולם ויוכל להיות מרכבה למידה זו, עד שיבוא למצב של "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כ"ח י'), מוכרחים לעבור בגבורה לצלוח ולהכניע את המקומות הכי שפלים דייקא. וכענין הזה היה אצל נח הצדיק שמצא חן בעיני ה', כיון שהיה מרכבה ליסוד צדיק נסתבב שיהיה בדור המבול, דור קשה ומזוהם בחטאים הכי גרועים, "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" (בראשית ו' י"ב), כמו שהיה יוסף הצדיק במצרים ערות הארץ.
ומצינו שציוה הקדוש ברוך הוא לנח לבנות תיבה מאה עשרים שנה, אולי ישובו בתשובה, הנה כי כן זהו לימוד שאין לך דבר העומד בפני התשובה, אפילו החטאים שכתוב עליהם בספרים שלא מועיל להם תשובה בבחינה מסוימת, הרי המקרא מפורש שהמתין הקדוש ברוך הוא מאה עשרים שנה שישובו בתשובה על חטאים אלו. אולם עדיין אמרו חז"ל שנח לא היה בדרגת אברהם אבינו מפני שלא התפלל על אנשי דורו כמו שהתפלל אברהם, ולכאורה צריך להבין מה היה צריך נח להתפלל, וכי עליו להתפלל על הרשעים שלא ייענשו וימשיכו להשחית את העולם חלילה, הלא גם אברהם כשהתפלל היתה תפילתו רק בזכות צדיקים שיימצאו בסדום, אבל בלא צדיקים מה שייך חובת תפילה. ואם תמצי לומר שהיה עליו להתפלל שלא יחטאו, וכי יכול להתפלל שתוסר ותתבטל הבחירה מהעולם, הרי כל תכלית העולם הוא שיהיה בחירה ויבחרו בטוב.
ואולי הביאור שהבורא גילה לנו את מידות הרחמים שלו, "ה' ה' א"ל רחום וחנון ארך אפיים" וגו' (שמות ל"ד ו'), שהבורא מידתו להאריך אף עם רשעים, ויכול להיות שהיה צריך נח לבקש מהבורא שיאריך אפו אף יותר ממאה עשרים שנה, אולי בין כך ובין כך תרד ותתחדש רוח טהרה בעולם בכח עבודתו הקדושה של נח, ועל ידי רוח טהרה זו ישובו הרשעים בתשובה.
והנוגע לנו למעשה, הנה בנח הצדיק אין לנו השגה, אולם יש ממנו לימוד לדורות, בפרט לדור שלנו שהוא גם כן דור נמוך מאוד עם ריבוי מיני טומאה נוראים בעולם שלא שיערום אבותינו. עם ישראל עם קדוש מוקפים בניסיונות ובזוהמה, ומוטל עלינו החובה לדעת על מה צריכים אנו להתפלל בעת כזו שלא ניכנס חלילה לכלל נח שלא התפלל על בני דורו, כי אנו זרע אברהם עבדו וצריכים לילך בדרכיו . וזה ברור שפרשת נח לא נכתבה בתורה לחינם, וגם מה שגילו חז"ל שהיה על נח להתפלל אינו גילוי לחינם, כי אם כדי ללמוד ממנו דרך שמוטל גם עלינו להתפלל על הדור.
והעניין הוא שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל, וצריכים להתפלל לבורא שיאריך אף אפילו לרשעים שאינם הולכים בדרך הישר, אע"פ שכלפינו מוטב שלא יהיו רשעים כלל, אולם אין כוונת תפילתנו לעצמינו חלילה כי אם למען א הבורא כביכול, אשר לזה אנו מבקשים "למענך עשה", שגם הם חלקי אלוקה ממעל, ולא למעננו, רק למען השי"ת שישובו כל הנשמות ניצוצות הקדושה שנחצבו מתחת כסא כבודו לשורשם, כמו שכתוב לעתיד לבוא "לבלתי ידח ממנו נדח" (שמואל ב', י"ד י"ד).
נמצא שעיקר מה שצריך להתפלל הוא שייתן לנו הבורא כח להיות "רוחא אתער רוחא ואייתי רוחא" (זוה"ק ח"ב קס"ב ע"ב), להביא רוח טהרה לעולם על ידי מעשינו, עד שישובו הרשעים בתשובה מחמת התעוררות שלנו.
שהלא כך הובטח לנו כי לעתיד ישובו כולם בתשובה, ולמה צריכים לחכות עד אחרית הימים עד שיכלו כל הקיצין אם אנו יכולים להתעורר בתשובה כבר עתה ולהמשיך טהרה לעולם, שישובו כולם כבר היום בתשובה על ידי התעוררות התשובה שלנו, ואז לא נצטרך לבוא למצב של "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה'" (דברים ד' ל').
זו עבודתינו לעורר רחמים להמשיך לעולם את רחמי הבורא, "ה' ה' א"ל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד", להתחנן לפניו שיאריך אף גם לרשעים, וכמו שאמר קין "כל העולם כולו אתה סובל" (מדרש תנחומא בראשית ט'), "מי א"ל כמוך נושא עוון" (מיכה ז' י"ח), הבורא סובל את העוון ונושא אותו עליו כביכול עד שישוב החוטא בתשובה, ואפילו עוון נורא כל כך כמו שהיה בדור המבול, נשא הבורא מאה ועשרים שנה. צריכים אנו להפיל תחינה ולהרבות תפילה לבורא ית' שיאריך אפו ויסיר את כל הצרות והמועקות מעל ראשי עם קודש, אפילו אלו שאינם עושים רצונו, ומאידך גיסא יתן לנו כח להרבות מעשי תורה וקדושה וטהרה בעולם, כדי שתרד רוח הטהרה ותכניע את רוח הטומאה, ותגרום גם לרשעים ולנידחים להתעורר לתשובה שלמה עוד קודם ביאת הקץ.
כיום הזה שעת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע (ירמיה ל' ז'), הן צער מלחמות, והן צרות רוחניות בהיות שהעמיד אותנו הבורא בדור הזה בתוך ארס הנחש ממש, ואף יראי השם שלא כרעו לבעל נמצאים בתוך הארס ממש. אולם זהו רצון הבורא שיהיה כך בדור האחרון ללבן ולברר את הניצוצות האחרונים להוציא בלעו מפיו מעומק הקליפה ולהשיבם אל הקדושה, ולכן סיבב כל הסיבות שנמצאים תחת שליטת ערב רב שמכבידים עולם על יראי השם, ואלו מוסרים נפשם "ללא בגדו בך הושענא והושיעה נא" לאחוז בחוזקה את חבל הדבקות לבורא בידיעה שכל המאורעות הם מאת השם מן השמיים ושום דבר לא נעשה מעצמו, וגם הגזירות הקשות שעוברים על שומרי הדת גם הם מן השמיים, כי כל כח הרשעים הם מניצוצות הקדושה שבהם, ועל ידי שאנו נתגבר עליהם להכניע כוחם, יתעלו הניצוצות שבקרבם ויתפרד כח הרע מן הנשמות הקדושות השבויים, ואז ישובו גם הם בתשובה. זהו עבודת הכנעה הבדלה והמתקה שגילה מרן הבעש"ט הקדוש, וכמו שרמז בפרשתן "בוא אתה וכל ביתך אל התיבה" (בראשית ז' א'), להכניס את כל חיות האדם בתיבות התפילה שהם עולמות נשמות ואלוקות, והדרך לעשות זאת הוא על ידי הכנעה הבדלה והמתקה, פירושו להוציא בלעה מפי הקלי' על ידי חיזוק הקשר עם הבורא, ועל ידי זה יתפרדו כל פועלי אוון ולא תהיה לקלי' עוד כח להתחבר אל הקדושה, וממילא הוא נופל כמו מוץ ותבן חסר כל, ואז גם אינו יכול עוד לשלוט על הסרים מדרכי השם שהוא שולט עליהם, וממילא ישובו בתשובה.
אמנם מטבע הדברים כשנעים אמות הסיפים ומלחמות מתחדשות בעולם ובני אדם מפוחדים, נעשה בלבול גדול בלבות בני אדם, אולם באמת התכלית של מצב כזה הוא רק לעורר את האדם להכיר תפקידו בעולם שהוא לחזק את אמונתו ולנוס מבלבול הדעת, אדרבה מפני שהבלבול גדול לכן צריכים להתחזק יותר באמונה ולא בחשבונות של פאליטיק שפלוני אמר כך ופלוני אמר כך ולכן אירע כזאת... רק ביד השם אנחנו ואליו זועקים "אבינו מלכנו הפר עצת אויבינו ובטל מחשבות שונאינו", ולזכור היטב בכל רגע שאין שום דבר ביד האדם רק ביד הבורא לבד, והוא ית' לא עזבנו וגם אנו איננו עוזבים אותו אף כשעוברים עלינו קשיים, אדרבה על ידי חיזוק האמונה יום יום, שעה שעה, שוב ושוב ש"לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאו"ת" (זכריה ד' ו'), רק הרגל שם שמיים בפינו הוא אשר נלחם בעדנו, בהיות שהוא זה שעשה כל זאת והוא זה שיבטל כל זאת כאשר יעלה לרצון לפניו, וככל שיתגברו עלינו קשיים יתרים חלילה, כך נרבה ונחזק התקשרותנו אליו יתברך. ולפניו נפיל תחינה לעורר רחמיו לבל יימשך הקץ עוד ימים רבים, הלא כבר נוטים צללי ערב של האלף השישי "ולעת ערב יהיה אור" (זכריה י"ד ז'), שיחיש הבורא את קץ הגאולה.
נח שלח את היונה היא השכינה הק', "ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התיבה כי מים על פני כל הארץ" (בראשית ח' ט'), השכינה הק' סובבת בעולם בתורה אחר מקום משכן עבורה להניח בה רגליה, אולם מים הזידונים על פני כל הארץ ואינה מוצאת מקום להתגדר בה משום שבניה טבועים במי המבול, וכשאנו מתפללים על אריכות הגלות צריכה התפילה להיות על גלות השכינה אשר בניה הלכו בשבי רבש"ע "למענך עשה", "עשה למען שכינתך" ולמען הנשמות דאזלין ערטילאין מן הקדושה, אשר רוב הנשמות בדור הזה שאינם מיראי ה' וחושבי שמו, המה תינוקות שנשבו, ומי שאוזניים לו יכול לשמוע את זעקת נשמותיהם המתחננים על נפשם להיחלץ ממאסרם, ובאמת אלו חשבונות שמים למה עשה ה' ככה שיהיה חלק גדול מכלל ישראל במצב כזה של שכחת ה' באונס ולא ברצון, בשוגג ולא בדעת, מ"מ העבודה מוטלת עלינו לעשות עבודתינו נאמנה כלפי שמיא, כי כל אחד מישראל קשורה נשמתו בחבל נשמות אשר גם הם משורש נפשו, וע"י עבודת ה' של כל אחד בתורה ותפילה ומצוות ומעש"ט, וכל התגברות על מין ממיני הטומאה בעולם, נמשך טהרה ממרום גם לכל הנשמות שיש להם שייכות לשורש נשמתו, ואלו אשר נמצאים בשבי הקלי' נמשך להם איזה חלק של קדושה וטהרה מעבודתם של ישראל אחיו הערבים זה לזה, ובסופו של דבר ישובו אלו הנשמות הנפולות אל כור מחצבתן בקדושה ע"י עוד מעשה של מצוה ועוד התגברות של קדושה שאנו עושים בשם כל ישראל ובהתקשרות כל הנשמות יחד.
ובאמת כלול זה בסוד אברהם אבינו שהתפלל על בני דורו, אע"פ שהיה נקרא אברהם העברי משום שכל העולם מעבר אחד והוא מעבר השני, עכ"ז לא נמנע מלהתפלל על אנשי סדום שהיו רעים וחטאים לה', משום שמעשיו הטובים יש בהם יכולת להשפיע אף על הרשעים, וכמו שנתבאר הטענה על נח שלא התפלל על אנשי דורו. אף אנו זרע אברהם, כל העולם בעבר אחד משועבדים לתאוות עולם וטומאות שונות ומשונות המתחדשים מידי יום ביומו, ואנו מעבר השני גדורים מכל זה ומתרחקים מהם, אולם מאידך גיסא מרבים תפילה וקדושה ומעשים טובים למען השכינה הק' שבניה נתרחקו ממנה, ומתגברים על נסיונות הזמן כדי שיהיה גם להם במקום שביים כח לאזור כגיבור חלציהם ולהתעלות ממקום נפילתם עדי ביאת גואל במהרה, אז "יבקע כשחר אוריך" ויהיה כבוד ה' מלא את העולם כאשר ישובו כל הנידחים לבלתי ידח ממנו נידח, במהרה בימינו אמן.