פרשת נח תשפ"ז

שילם 5,000 והרויח 20,000!!!

"צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ" [ח', ט"ז]

אחרי שנח יצא מן התיבה וראה שכל העולם שמם, הוא אמר לקב"ה: היה לך לרחם על בניך, אמר לו הקב"ה: בוקר טוב! עכשיו אתה נזכר??? איפה היית לפני? ובלשון חז"ל אמר לו הקב"ה: רועה, שוטה, היה לך לומר את זה לפני שהחרבתי את העולם, ורואים שהיתה על נח תביעה למה לא היה איכפת לו מהם לפני המבול.

הרב דיאמנט שליט"א היה בכנס לבנות רווקות מבוגרות ושאל אותן: כשאתן באות לפגישה, מה אתן מחפשות??? ענו לו כל מאתיים הבנות שהיו שם כמו במקהלה: "שיהיה מתאים לי" אמר להם הרב: זאת אומרת שכל אחת מחפשת רק את טובתה האישית בלבד, אף אחת לא חיפשה שהיא תהיה מתאימה לו, אלא שהוא יהיה מתאים לה.

המשיך הרב דיאמנט ואמר להן: שבעזרת השם בקרוב תמצאו את בן זוגכם, מה יקרה אם לאחר החתונה את מגלה שהוא לא מסוגל לישון עם מזגן או עם מאוורר [ולא בגלל שמתקמצן על חשבון החשמל, אלא באמת זה מזיק לו] ואת בדיוק ההיפך, לא מסוגלת לישון בלי מזגן מה תעשו??? תלכו לישון בחדר נפרד??? תחשבו מסלול מחדש???

הבנות שם ענו לו כל מיני תשובות מגוונות, אחת הבנות אמרה לו: שישן עם שמיכה על הפנים וכך הוא לא ירגיש את האוויר, אמר לה הרב: תגידי את נורמלית??? לישון בקיץ עם שמיכה על הראש??? רחמים!!! איך עולה לך הצעה כזו???

שאלו אותו: אז מה הרב מציע???

אמר להן: הגמרא ב"מסכת סנהדרין" [ז'] אומרת: שכאשר ישנה אהבה בין אנשים, אז גם אם יהיה להם מקום קטן מאוד הם יסתדרו, אבל אם אחד שונא את השני, אז גם בית עם שישים חדרים לא יספיק להם.

והגמרא בהמשך בדף כ' מספרת: על דורו של ר' יהודה בר עילאי שהתכסו שישה בטלית אחת, מסביר ר' חיים שמואלביץ: כאשר כל אחד דואג לשני, אז יכולים שישה להסתדר עם טלית אחת, אבל אם כל אחד חושב רק על עצמו ומושך לכיוונו, אז אפילו שניים לא יוכלו להסתדר.

אם אתה מתרגל לוותר, גם אם נראה לך שאתה מפסיד, דע לך שרק תרוויח!!! הסיפוק וההנאה שנתת לשני זו הנאה שתלווה אותך זמן רב גם אחרי הוויתור.

על כמה שצריך לחשוב על טובת השני, מסופר: על ר' ירוחם ממיר, שפעם הוא עלה לרכבת ועלייתו לרכבת היתה בדיוק בזמן שהדלתות של הרכבת נסגרו ונפלה לו הכפפה מהיד. הרכבת התחילה בנסיעה ומיד אחרי שנפלה לו כפפה אחת הוא תפס את הכפפה השנייה וזרק גם אותה מחוץ לרכבת, כדי שהמוצא יהנה מ"זוג כפפות" שהרי אם הוא היה מוצא רק כפפה אחת מה יעשה בה?

והאמת, שכל אחד מאיתנו שגם אם יקרה לו דבר כזה הוא גם יחשוב על זה, וגם הוא יזרוק את הכפפה השנייה, אז מהי ההתפעלות מר' ירוחם???

והתשובה: כשאנחנו נחשוב על זה שלא נרוויח כלום מכך שתישאר אצלנו כפפה אחת, אז גם אנחנו נזרוק את השניה, אבל ההבדל הגדול הוא שעד שנגיע להבנה הזו, הרכבת תהיה כבר רחוקה כמה קילומטרים, וגם אם נזרוק את הכפפה השנייה זה כבר יהיה מאוחר מידי, ומי שמצא את הכפפה הראשונה אין סיכוי שיראה גם את הכפפה השניה. אבל, אצל ר' ירוחם הוא ישר חשב על זה ומיד זרק.

לחשוב על השני, על הזולת, אם תחשוב כך תמיד, זה בסוף יהפוך לאינסטינקט.

סיפר הרב טורק: מעשה שהיה במודיעין עילית, שבו הוא מכיר מקרוב את האנשים, היו כמה שכנים שהשתתפו יחד כדי לבנות על הגג המשותף, כשסך התשלום לקבלן עמד על 15,000 ש''ח, והקבלן מגיע ורוצה שישלמו לו יותר ומה הסיבה? כיון שהוא בנה קיר נוסף, וכל שכן ניסה להפיל את התשלום על השכנים האחרים שהם הזמינו את הקיר הנוסף הזה, והם אומרים: לא! אנחנו לא הזמנו! אתה הוא זה שהזמנת! וכך כל השכנים רבים על הגג "על הבוקר" מי צריך לשלם את ה - 5,000 הנוספים? הם התחילו לעלות טונים ולאט לאט זה גלש לפסים אישיים: הילדים שלך! ההורים שלך! העדה שלך! וכל שלל מיני אמירות לא מכבדות.

אחרי כמה דקות יצא שכן שגם הוא היה שותף לבנייה על הגג ועצר אותם תוך כדי שהוא אומר להם: חבר'ה, עד היום היה כאן כזה יחס טוב בין השכנים, חבל להרוס את זה בשביל כמה שקלים. ואז המשיך ואמר להם: הרי אני עוד לא שילמתי לקבלן ואני חייב לו 15,000 ש''ח, אני אוסיף לו על הרשום בצ'יק עוד 5,000 ויעגל לו ל 20,000 ש"ח, כמובן השכנים שמחו על נדיבות הלב של השכן ובפרט שכל המחלוקת תהיה מאחוריהם.

ובאמת, אותו שכן רשם לקבלן צ'יק על סך 20,000 שקלים והגיש לקבלן ואמר לו 15,000 על העבודה שעשיתם לי ועוד 5,000 על הקיר הנוסף שבנית, לאחר מספר חודשים, מחכה השכן שנתן את הצ'יק ע''ס 20,000 ש''ח שיפדו את הצ'יק שלו, אבל לא "מושכים" אותו, הוא פנה לקבלן ושאל אותו: למה לא פדית את הצ'יק? ענה לו הקבלן: האמת, שאת הצ'יק שלך נתתי לפועל הערבי, הייתי חייב לו על כמה עבודות ושילמתי לו עם הצ'יק שלך, ולמה הוא לא פדה אין לי מושג וגם לא מעניין אותי אני מבחינתי שילמתי לו. ולשאול את הערבי אין לי אפשרות, כיוון שהפסקתי לעבוד איתו ואין לי מושג מה קורה איתו.

לאחר כמה ימים, אותו שכן הלך לבנק ושאל את הפקיד שישב שם: שהוא נתן צ'יק ע''ס 20,000 ש''ח ולא מושכים אותו, אם ידוע להם מדוע??? סיפר לו הפקיד מה שהתרחש לפני שבועיים, נכנס הערבי לבנק וניסה למשוך את הצ'יק שהיה כתוב בו לא 20,000 אלא 200,000 אותו ערבי שינה את העשרים למאתיים, אבל כנראה שגם בזיוף הוא עשה עבודה ערבית ולא שינה את המילים אלא רק את המספרים. הפקיד שקיבל ממנו את הצ'יק מהר מאוד עלה על התרמית, הערבי מהפחד שלא יביאו לו משטרה קרע את הצ'יק השאיר אותו במקום וברח.

בסוף, בזכות שוויתר והסכים לשלם את ה - 5,000 ש"ח הנותרים, לא רק שלא שילם את ה - 5,000 ש"ח האלה, אלא גם את ה - 15,000 ש"ח שהיה צריך לשלם השאירו לו משמיים קצת כסף לבזבוזים או לחיסכון (תלוי בעדה) ומעל הכל, הוא זכה להשכין שלום בין כל דיירי הבניין, שזה בלבד מעלה עצומה.

איך הצליח לצאת מתאי הגזים????

''אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ'' [ו', ט']

ידוע, ששם אלוקים רומז למידת הדין, התורה אומרת לנו: אתה יודע למה בורא עולם הציל את נח??? כיון שהוא תמיד הלך אחרי הקב''ה בעיניים עצומות, לא רק כשהכל הלך למישרים ועל מי מנוחות, אלא גם כשהיו מצבים של מידת הדין הוא הלך עם בורא עולם, אדם שבכל מצב מזכיר את בורא עולם וסומך על בורא עולם, אז בורא עולם נותן לו הגנה אחרת מכולם. ואפילו שאמרנו שנח היה מאמין ולא מאמין, בכל זאת הוא הלך תמיד עם הקב"ה גם כשלא הבין.

סיפר הרב אלקריף שליט"א: על יהודי מישראל שהגיע בשבת בראשית לניו יורק, הוא שם לב שבמניין שהוא מתפלל, אחד המתפללים אומר את כל הקדישים, ואחרי התפילה הוא עשה קידוש וסעודה גדולה. שאל אותו: האם יש לך אזכרה של אחד מבני משפחתך? ענה לו: אני עושה את כל האזכרה הזו, ואומר את כל הקדישים האלו על חבר שהיה לי בתקופת השואה, כאשר התחילה המלחמה הוא התחיל להתריס כלפי מעלה, וכל האמונה שלו התחילה להתערער, אמרתי לו: תשמע, אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים זהו רצון ה', וצריך לקבל את זה באהבה.

והחבר לא קיבל את מה שאמרתי לו, ואני המשכתי לדבר איתו על אמונה, שבורא עולם הוא אב הרחמים והכל מסודר לפרטי פרטים, רק שאנחנו לא יכולים להבין הכל, כיון שאנחנו לא רואים את כל התמונה כולה, ואז לאחר תקופה, הנאצים פלשו להונגריה, ואלפי יהודים הונגרים נשלחו לתאי הגזים, בין הנשלחים היינו אני וחברי.

כשהכניסו אותנו לתאי הגזים, פנה אלי חברי ואמר לי: מה תגיד עכשיו???? אמרתי לו: אני מאמין באמונה שלימה שהכל מאת ה', ושתדע לך שהקב"ה הוא כל יכול, ואם הוא רוצה הוא יכול להציל אותנו גם ממצב כזה, ידוע מה שחז''ל אומרים: ''אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים'' [גמרא ברכות י'].

חברי צחק ואמר לי: תגיד, אתה נמצא על הקרקע????? תראה איפה אנחנו נמצאים, נראה לך שמכזה מקום אפשר להינצל??? אמרתי לו: בטח שאפשר!!!!! תבין, אם בורא עולם רוצה הכל אפשרי.

לא סיימתי את המשפט ולתוך החדר שהיינו בו שהוא חדר של תאי גזים נכנס קצין גרמני, ואמר: למה הכניסו כל כך הרבה אנשים?! הדלת לא נסגרת כמו שצריך, ותוך כדי כך הוא תפס כמה אנשים והוציא אותם לבחוץ, ואני הייתי אחד מאלה שהוא הוציא, עוד הספקתי לשמוע את חברי שהיה המום מהתפנית, צועק לעברי: אתה צודק!!! אתה צודק!!! אל תשכח להגיד עלי קדיש. אני ברוך השם ניצלתי, ומאז אני לא שוכח כל שבת בראשית לעשות לו אזכרה, ואני אומר עליו קדישים.

לשלם 500,000 דולר בשוקו חם!!!

"וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹקִים כֵּן עָשָׂה" [ו', כ"ב]

רש''י מפרש: שזו בניית התיבה. ראיתי ששואלים: מה העניין שנח היה צריך לבנות תיבה, הרי בארץ ישראל כידוע, שלא ירד מבול, ולכן הוא יכל להיכנס לארץ עם כל החיות, מה העניין לבנות תיבה? להכניס את כל החיות ולהאכילם? התשובה: שנח היה חייב בשביל להינצל לעסוק בחסד העצום הזה, וזה מה שנתן לו את זכות ההצלה. הוא חשב שהוא עושה חסד עם השני, ובעצם הוא עשה חסד עם עצמו. גם היום, הרבה פעמים אפשר לראות אדם שחושב שהוא עושה חסד עם השני, ובעצם הוא עושה קודם כל חסד עם עצמו.

משפחה מרובת ילדים שהיתה גרה בפלטבוש, ול''ע ול''ע, האבא שלהם נפטר אחרי שקיבל את המחלה, והאמא נשארה לבד בגידול הילדים המצב הכלכלי היה פ'סרה, הם אכלו מה שהיה בלי פינוקים, יום אחד, אחד הילדים שהיה ממש רעב וצמא דפק באחד מבתי העשירים שהיו באזור וביקש כוס מים, פתחה לו ילדה קטנה והציעה לו: אצלנו שותים בבוקר שוקו, ואם לא איכפת לך אני אביא לך שוקו. הילד שלא האמין למה שהוא שומע שמציעים לו כוס שוקו מייד הסכים ושמח, הילדה חזרה עם כוס שוקו וכמה עוגיות ואמרה לו: אצלנו נהוג לאכול גם כמה עוגיות עם כוס השוקו, וכשראתה איך שהוא קורן מאושר הלכה והביאה לו את חבילת העוגיות בשקית ואמרה לו שיקח את השקית כיוון שיש להם מנהג שמי שנכנס לבית לא יוצא בידיים ריקות. הילד יצא מהבית שמח וטוב לב גם עם שוקו חם וגם עם שקית עוגיות, וכשיצא הסתכל על השם משפחה שהיה כתוב שם.

עברו ימים, חודשים וגם שנים הילד התקדם בלימודים וסיים בהצטיינות ואח''כ למד רפואה וגם שם סיים בהצטיינות והתקדם עד שנהיה פרופסור גדול באחד מבתי החולים באמריקה. באחת הפעמים שראה את שמות החולים, ראה את אותו שם משפחה שהיה על דלת הבית שקיבל שם את השוקו והעוגיות, הוא הלך למיטה וראה ששוכבת שם אישה צעירה כבת 40, הוא שאל אותה: האם גרתם בפלטבוש? ענתה לו: כן. הוא הבין שזאת היא וראה שהיא צריכה לעשות ניתוח שעלותו היא $500,000 דולר ורשם בתיק שלה "שולם בכוס שוקו וחבילת עוגיות" ועשה לה את הניתוח על הצד הטוב ביותר ללא שום תשלום.

חסד קטן שהיא עשתה בתור ילדה, קיבלה את זה כפול ומכופל. הרבה פעמים, יש לאדם תחושה שהוא עוזר לשני, שזה חסד של אמת [חסד שלא מצפים לשום גמול] אך מתברר שבורא עולם בהרבה מהפעמים דואג שיקבל על כך בעולם הזה. ועל זה נאמר הפסוק: ''שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו".

6,000 דולר ברובע היהודי!!!

"וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה" [ט', כ"ג]

אומר רש"י: היה צריך להיות כתוב ויקחו וכתוב "ויקח" ללמד על שם שנתאמץ במצווה יותר מיפת, וגם השכר שקיבל שם הוא הרבה יותר מיפת, על התאמצות קטנה במצווה מקבלים שכר גדול בהרבה יותר.

סיפר אבי מורי שליט"א: על אברך שצעד בערב שבת לפני כניסת השבת לכותל לעשות שם את קבלת השבת, ופתאום מרגיש שיש לו משהו בכיס הפנימי, הוא בודק ורואה שיש לו שם 3,000 דולר. הסתכל בשעון וראה שיש לו עוד כמה דקות עד כניסת השבת, כך שלחזור לבית הוא לא יספיק הוא ניסה לחשוב אולי יחביא את זה באזור הכותל עד צאת שבת ומיד חזר בו, סכום כזה לשים בחוץ זה ממש לא רעיון טוב, ולהשאיר את זה בחליפה עד שמגיע לבית יש בזה בעייה הלכתית לא פשוטה, כיון שידע על כך לפני כניסת השבת. הלך אותו אברך לרובע היהודי ונקש על אחד הבתים, פתח לו יהודי דתי אמריקאי, סיפר לו אותו האברך שהוא בדרכו לכותל ופתאום גילה שיש לו בחליפה סכום של 3,000 דולר ואם אפשר לשים את זה אצלכם עד צאת השבת.

אמר לו האמריקאי: בשמחה, ולקח ממנו את הכסף ותוך כדי אמר לאברך: לשכוח כזה סכום בחליפה זה אומר שברוך השם המצב שלך טוב. אמר לו האברך: נכון שהמצב שלי טוב, כי אני מחובר לקב"ה, אבל בנושא הכלכלי לא הייתי מגדיר טוב והכסף הזה שאתה רואה לקחתי מגמ"ח כדי להחזיר חובות שנוצרו מהחתונות של הילדים. הודה לו האברך והלך, במוצאי שבת, הוא הגיע לכותל ואחרי תפילת ערבית, הוא פגש את האמריקאי והם הלכו ביחד לבית שלו, והחזיר לו את המעטפה.

משהו לא היה נראה לו בגודל המעטפה... זה לא היה אותו גודל שהוא הביא לו, הוא פותח וסופר ורואה שיש שם 6,000 דולר פנה לאמריקאי, ואמר לו: אני הבאתי לך 3,000 דולר והחזרת לי 6,000 דולר בטעות. אמר לו האמריקאי: אין כאן שום טעות אני בכוונה שמתי לך את זה, פשוט אח שלי שם אצלי את הסכום הזה שהצטבר אצלו מכספי מעשרות ואמר לי שאתן לאברך ירא שמיים שזקוק לזה, ואמרתי לעצמי, מיד כשראיתי שנזהרת בשמירת השבת מבלי לחפש לסמוך על היתרים ומסרת את כל הסכום שלקחת להחזיר חובות לאדם שאתה לא מכיר, אמרתי לעצמי, אתה האיש שאח שלי התכוון לתת לו. רואים מה זה אדם שהולך עם הקב"ה בלי להתחכם ומוסר מעצמו למען בורא עולם, הוא הרוויח כפול ממה שהיה לו.

איך הצליח למכור עשרות חתולים ב 1,000 דולר לחתול?

''כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ'' [ו', י"ג]

אם תשאלו כל ילד בגן: מה זו גניבה??? הוא יגיד לכם שבאים אנשים עם כובע גרב על הראש ועם כפפות, כדי שלא תהיינה טביעות אצבע וגונבים, ולפעמים, זה גם תחת איומי אקדח. אבל זו טעות, כיון שגזל זה הרבה הרבה מעבר... זה גם בדברים הקטנים, אתה יכול לראות אנשים שמורים היתר לעצמם, כאילו העולם שייך לאבא שלהם... והאמת, שמי שמשקר, מי שלא הולך ישר, מפסיד מזה!!! ובהרבה מקרים, הוא אמור לראות את התוצאות, גם אם לא מיד, הוא יראה לאחר זמן, אבל בסוף תמיד רואים.

באחת החנויות שנמצאות ליד השוק הומה האדם, ישב לו המוכר בתוך החנות עם קצת מוצרים ישנים, וכתב בשלט שנמצא מחוץ לחנות: "חנות עתיקות". עתיקות, זה דבר שיכול ליצור הרבה כסף, יש אנשים שהעבודה שלהם זה למצוא כל מיני עתיקות, והם בודקים בכל מיני הזדמנויות, אם זו מכירה של תכולת דירה, או חנויות שמביאות עתיקות. במשך היום לא היו נכנסים הרבה אנשים לחנות הזאת, אבל אלה שכן נכנסים, מספיק קונה אחד בשבוע והוא מסודר, כיון שלא מדובר כאן על רווח של שקלים... אלא במקרה הזול זה 3 אפסים, ולפעמים מגיע ל 4 אפסים ול 5 אפסים אחרי הספרה הראשונה.

יום אחד, נכנס לחנות סוחר עתיקות, כדי לראות אם יש משהו מעניין, הוא בודק ולא רואה משהו שעניין אותו, אבל כאשר הוא בא לצאת, הוא רואה בפתח החנות חתולה ששותה חלב מכלי ישן. בתור אדם שמתעסק עם עתיקות, זיהה הסוחר שמדובר בקערה יקרה מאוד, משהו ששווה עשרות אלפי שקלים, אבל כנראה המוכר לא יודע את זה, והראיה שהוא שם אותה מחוץ לחנות, ושם בה חלב לחתול. אמרתי לעצמי, אם אני אראה לו שאני מתלהב הוא "ירביץ" מחיר... תוך כדי עלה לי רעיון, אני אשאל אותו על החתול, ואחרי שאני אקנה ממנו את החתול, אני אבקש את הקערה ממנו, כדי שיהיה לי במה להאכיל את החתול.

אמר הסוחר למוכר: איזה חתול יפה יש לך בחוץ איפה קונים כזה דבר, הייתי מוכן לשלם עליו אפילו כמה מאות דולרים, אמר לו אם אתה רוצה אני יכול למכור לך את החתול, אמר לו: בטח שאני רוצה! כמה אתה רוצה עליו? אמר לו: כזה חתול, זה חתול של עתיקות, הוא חתול יקר, המחיר שלו הוא 1,000 דולר. אמר לעצמו: שווה לי לשלם על החתול, ולקחת את הקערה, אם הוא שם בה אוכל לחתול, כנראה שהוא לא יודע כמה היא שווה, ושערכה גדול יותר.

הסוחר שילם לו על החתול 1,000 דולר, וכשבא לצאת איתו, אמר לו: וואי, אין לי קערה במה להאכיל אותו, ראיתי שהוא אוכל מהקערה בחוץ, אולי תיתן לי את הקערה הזאת, אני אתן לו בבית אוכל בקערה הזו, אמר לו: לא, בשום פנים ואופן אני לא מוכר את הקערה. אותו סוחר לא ידע מה לעשות עם החתול, סתם שילם עליו 1,000 דולר, אבל אז לא היה את החוק שיש היום, שתוך 14 ימים אתה יכול להחזיר מוצר, וכשרצה להחזיר לו את החתול, אמר לו המוכר: קנית, נגמר!!! עכשיו זה כבר חתול יד שניה... המחיר שלו ירד.

אחרי שהלך אבל וחפוי ראש, הוא ניסה לסדר את בעל החנות ורק הפסיד מזה, פנה לבעל החנות חברו הטוב שהיה נוכח במקום, ושאל אותו: למה לא הבאת לו את הקערה????? הרי אתה נתת איתה אוכל לחתול, ועכשיו אין לך חתול, אז למה לא לתת לו????? אמר לו: הקערה הזו שווה כמה עשרות אלפי דולרים. מהההה??? אתה רציני??? אז למה אתה שם אותה בחוץ??? ועוד נותן איתה אוכל לחתול, אתה נורמלי?????? אמר לו בעל החנות: אתה יודע כמה חתולים מכרתי בזכותה???? כל סוחר עתיקות שנכנס לחנות ורואה את הקערה, חושב "לערבב" אותי, ואומר אולי אקנה את החתול, וכך אני אתן לו את הקערה, ואני משחק איתם את המשחק עד הסוף, עד שזה מגיע לקערה, ואז אני בשום פנים ואופן לא מוכן לתת להם.

אנשים חושבים שאם הם ירמו הם ירוויחו, אך לבסוף הם מגלים שהם תקועים עם חתול שאין להם מה לעשות איתו. כאן בסיפור הזה, זה חתול, אבל כל סיפור והחתול שלו... כל מי שמנסה לרמות, אם הוא יבדוק היטב, היטב, הוא יגלה שלא מרוויחים מגזל, כיון שבזמן שאתה הולך עם האמת, מה שמגיע לך יגיע לך, גם אם תשב רגל על רגל, וחוץ מלגרד בגב לא תעשה כלום.

סרטון שחוזר על עצמו!!!

"וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל" [ז', ז']

מפרש רש"י: שנח היה מקטני אמנה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים. אני לא מבין, מאמין או לא מאמין?????? ומה שלא מובן, איך אפשר לומר על נח שהוא לא היה מאמין, אחרי שהוא בונה תיבה במשך 120 שנה ולא מתייאש?? איך אפשר לומר שהוא לא מאמין??????

קיימת טעות בעולם, בהבנה של המושג "אמונה", אנשים טועים לחשוב, שמי שמאמין, אז כל מה שיהיה איתו הוא אמור לקבל את זה בצורה שיוויונית, ואם אתה מאמין, אז אתה אמור לדעת שכל מה שבורא עולם עושה איתך זה לטובתך, אז מה זה משנה אם עכשיו הפקידו לך מיליון דולר בבנק או שאתה במינוס של מיליון דולר. אמר פעם מישהו: לי, באמת זה לא משנה, אלא למנהל הבנק שלי זה משנה. אם אתה מאמין, אז איך זה שלפעמים רואים אותך דואג???? הרי אתה מאמין?????

התשובה היא, אומר ר' יחזקאל לווינשטיין זצ"ל: שאמונה, זה לא שחור לבן, זה משהו שצריך לעבוד עליו, ויש בה דרגות רבות, ורואים אצל אברהם אבינו שהיה ראש המאמינים, ואף על פי כן כתוב: "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" [ט"ו, ו'] אם הוא מאמין, מה שייך לתת לו שכר על זה שהוא מאמין, הרי הוא מאמין מזמן?????? התשובה: שאמונה, זה לא מהדברים הקלים, אתה יכול לראות אנשים שמצהירים על עצמם שהם מאמינים, ורק אם משהו קטן לא הולך לפי התכנון שלהם, זה כבר מוציא אותם משלוותם. הלו!!!!! אמרת שאתה מאמין?????? מה התהפכת??????

ואת זה אנחנו צריכים לדעת, שגם אם אנחנו מאמינים, אם לא נחזק אצלנו את האמונה שלוש פעמים ביום, רצוי לפני אוכל, אז זה הולך ומתאדה... לשמוע אמונה!!! לקרוא אמונה!!! לדבר אמונה!!! רק כך נוכל לחזק את האמונה בבורא עולם.

סיפור על מרצה בערכים: שכל יום הוא מקליט את עצמו ברעיון מוסרי קצר, ודואג שזה יגיע לכמה שיותר אנשים, על ידי ששולח את ההקלטה, ומעלה את זה בתקשורת הסלולרית, יום אחד בחורף, הוא יצא למלון שנמצא על חוף הים ליום הרצאות, ובין לבין הוא חיפש מקום שיוכל להקליט את עצמו, אשתו אמרה לו: בוא נלך ליד חוף הים, כך יהיה לך גם רקע יפה, וגם עכשיו חורף אין אף אחד שאמור להיות באזור. ירדו לים, והוא התחיל להקליט את עצמו, והפעם הוא דיבר על אמונה בבורא עולם, שאם ישנם קשיים לאדם זה בגלל שהוא עלה דרגה, ולכן נותנים לו מבחנים יותר קשים, ולא צריך להיבהל מקשיים, זה היה נושא הדיבור.

הוא התחיל וכמעט סיים, אלא שבדיוק אז נשבה רוח חזקה והעיפה לו את הכיפה, הוא התחיל לרוץ ולתפוס את הכיפה, וכבר זה לא היה שייך לשמור את ההקלטה, הוא אמר לאשתו שתקליט מחדש, היא התחילה להקליט, והוא שוב חוזר על אותו רעיון בקול כדי שישמעו אותו. דקה לפני סיום ההקלטה, הטלפון של אשתו מצלצל ומפריע לכל ההמשך, לא נורא, מתחילים מחדש! אם היו לו צוות צילום, הם היו עושים עריכה, וחותכים פה ושם, אבל כאן הוא נמצא רק עם המצלמה, ואין לו איך לערוך, הוא צריך שיהיה הכל טוב מהתחלה ועד הסוף ללא שום פדיחות. הוא התחיל שוב בפעם השלישית, וחוזר על אותו רעיון, והפעם לשם שינוי הכל יצא תקין, הוא בדק שהכל נראה טוב, ושלח לאן שרגיל לשלוח וכו'.

בערב הוא מקבל טלפון מאדם ששואל אותו: כבוד הרב, האם אתה היית היום בחוף הים, ואמר גם את שם העיר??? אמר לו הרב: כן, למה???? אמר לו: תשמע, כאשר אתה יצאת להקליט את עצמך, באותו זמן בחורה שהמצב שלה לא כל כך טוב, הלכה לשבת עם עצמה ולדבר עם בורא עולם שיעזור לה להתמודד עם כל הקשיים שעוברים עליה, וכיון שהיא גרה באזור, היא הלכה לכיוון חוף הים וישבה שם, כשהיא במצב נפשי לא טוב. ולפתע כמו מתוך חלום, היא שומעת אותך איך אתה מדבר על אמונה, היא ראתה אותך ואת אשתך שמצלמת אותך, אתם לא ראיתם אותה, אבל היא ראתה ושמעה אתכם, אמר לו הרב: אתה מתכוון שהיא ראתה את מה ששלחנו??? לא, לא, הרב, היא ראתה אותך את כל התהליך, איך שעפה לך הכיפה והקלטת מחדש, איך שהטלפון של אשתך צלצל והקלטת מחדש, והיא שמעה אותך 3 פעמים חוזר על אותו רעיון. אין לך מושג כמה הדברים שדיברת השפיעו עליה, זה שינה לה את כל ההרגשה, זה עשה אותה חדשה, החזרת לה את האמונה לחיים, היא הרגישה שבורא עולם מדבר איתה וחוזר לה על אותו מסר 3 פעמים, כדי שיכנס לה טוב טוב, לראש.

אתה קורא סיפור כזה, אתה אומר: וואי, וואי, אין דברים כאלה!!! את התזמונים המדוייקים האלה, רק בורא עולם יכול לעשות, ועדיין, גם אחרי הסיפורים מהסוג הזה, תמיד צריך לתחזק את נושא האמונה, ולא להיבהל, אם לפתע יש איזה נסיון שהוא קשה לו, כיון שזו עבודה שלוקחת שנים רבות, עד שמגיעים לאמונה הצרופה של 100%, שכל מה שקורה לי, על הרגע הראשון אני מייחס את זה לבורא עולם, ואפילו לא כועס או חושש.

ותאמינו לי דווקא מהמקום שהיום אני נמצא בו בשיקום בעדי נגב אני מתחיל להבין כמה בורא עולם הוא גדול, וכמה חסד הוא עושה עם כל אחד ואחד, ולהבין שגם ברגעים פחות נעימים, בורא עולם שומר עלינו בכפפות של משי. במקומות האלה ל"ע ול"ע מתחילים להעריך כל פסיעה, ולהזדהות עם הסטיקר: קמת בבוקר תגיד תודה, כל השאר זה בונוס!!!

ולסיום, ברוסיה הקומוניסטית דאז, ניסו הקומוניסטים לעקור את האמונה מכל הילדים בכל מיני דרכים, באחד מבתי הספר שלהם, עמד המורה ואמר: ילדים, האם אתם רואים את השולחן???? אמרו לו: כן, ושוב שאל ילדים: האם אתם רואים את הלוח??? ענו לו כל הילדים במקהלה: כן. ושוב שאל: האם אתם רואים את אלוקים???? אמרו לו: לא, אמר להם: אז סימן שהוא לא קיים. [עפר לפיו]. אחד התלמידים היהודים קם ושאל: ילדים, האם אתם רואים את המורה??? אמרו לו: כן, אמר להם: האם אתם רואים את השכל של המורה??? אמרו לו: לא, אמר להם: אם ככה, סימן שהוא לא קיים, ולמורה אין שכל...

נח היה מאמין, אבל אמונה כזו שתגרום לו להיכנס לתיבה לפני בוא המבול זו דרגה אחרת, ואת זה לא היה לו עדיין.

איך מרצה נגד עישון מעשן???

"וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל" [ז', ז']

סיפר אבי מורי שליט"א: באחת האוניברסיטאות המיוחדות התקיימה הרצאה בנושא: "סכנת העישון והנזקים ממנה" הנזקים במישור הבריאותי, הפיננסי וההגייני, לפעמים אתה מדבר עם מעשן כבד, ואתה חושב שאתה מדבר עם מאפרה, מה זה??? ישבו שם בהרצאה, והמידע היה מאוד משכנע, וכמה מהמשתתפים אפילו חשבו על זה באופן רציני... בסיום ההרצאה כולם היו בהתפעלות, ולפתע הם רואים את המרצה מוציא חבילת סיגריות. הם חשבו שבטח הוא הולך להראות להם מה הם צריכים לעשות עם הסיגריות שנשארו להם, אבל לא, הוא מוציא סיגריה מצית ו-מ-ע--ש-ן!!!!!! הם לא האמינו למה שהם רואים!!!

הוא עכשיו דיבר איתם על הסכנה מהעישון, על כך שהם לא חושבים על העתיד שלהם, ועוד כל מיני טענות שלכמה מהמשתתפים זה גרם לחשב מסלול מחדש, אבל עכשיו, אחרי שראו אותו מעשן, זה "פינצ'ר" להם הכל...

ואם נשאל אותם: הרי אתם יודעים שהדברים שדיבר המרצה נכונים, אז מה זה משנה מה הוא עושה??? והתשובה: שכל הדברים שאמר להם, ברגע שהם רואים שהוא לא מאמין בדברים אלו, אז ממנו הם כבר לא יקבלו. פנו אליו ואמרו לו: איך אתה מסוגל לעשן?? הרי אתה הצגת לנו כמה זה מסוכן לעשן??? כמה נזקי העישון הם רבים, אז איך אתה מסוגל לעשן????? ענה להם: אני לא מבין מה אתם רוצים ממני, אני בתור רופא בכיר הצגתי לכם את כל הנתונים, ואיך שאני מתנהג בתור אדם זה עניין אישי שלי, אני נהנה לעשן, ולכן אני מעשן!!! כלל ראשון בשיווק הוא: שהמוכר צריך להאמין במוצר שהוא מוכר, ואם הוא לא מאמין במוצר, יהיה קשה לו לשכנע את הקונה לקנות אותו, גם מרצה או רב, או כל אדם שרוצה להעביר מסר, אם הוא לא מתנהג כך, כמה שיהיה לו כושר דיבור זה לא יעזור.

זו אחת הסיבות שנח לא הצליח לשכנע אף אחד מבני דורו, מה שאין כן אברהם ושרה, שחז"ל אומרים שהוא היה מגייר אנשים ושרה מגיירת נשים. ויש פה דבר פלא, שהרי הוא בנה תיבה במשך מאה ועשרים שנה, וכולם ראו אותו והגיעו ושאלו אותו: נח, מה אתה עושה??? ונח מספר להם, והפלא הגדול שהוא לא מצליח לשכנע אף אחד, ומה שנח ענין את כולם זה היה בגלל שנח היה אחד הממציאים הגדולים, שהרי הוא המציא את המחרישה [עד נח היו חורשים את האדמה בידיים]. כולם רצו לדעת מה ההמצאה החדשה שלו, וחשבו שהתיבה זה עוד סוג של המצאה, והוא הסביר להם שה' אמר לו לבנות תיבה, כיון שה' הולך לתת מבול אם לא יחזרו בתשובה. במשך 120 שנה אנשים היו באים והולכים לראות את האיש המוזר שבונה תיבה, וכולם שואלים אותו את אותה שאלה, והמדהים שאין אחד שמאמין לתשובה שלו, אף אחד לא חושב אולי באמת יש פה משהו.

ונשאלת השאלה מדוע הוא לא מצליח??? הרי כזה פרסום זה משהו שהיה אמור לעבוד????? והתשובה: אייי, אייי, אייי, שדור המבול נולדו בלילה, אבל לא אתמול בלילה. כשהם שאלו את נח על התיבה, מה אתה מאמין שיהיה מבול והכל ימחק???? זה נראה לך הגיוני???? למה שבורא עולם ירצה להפוך את מה שהוא ברא זה בל תשחית????? ועוד כל מיני טענות חסרות שחר, הם קלטו מה שחז"ל אומרים: שנח היה מאמין ולא מאמין, כמו שאומרים העולם: הוא "ישב על הגדר" לא פה ולא שם, והם קלטו את זה בתשובה שלו שהוא לא סגור על עצמו, ולכן הוא לא הצליח להשפיע עליהם, כיון שהוא לא היה בטוח בזה.

חז"ל אומרים: שנח היה אמור להיכנס לתיבה לפני פרוץ המבול, אבל נח לא נכנס לתיבה עד שהמים הגיעו לקרסוליו, ורק שהוא ראה שזה מתחיל להיות מסוכן, רק אז הוא נכנס. כמו שהתורה אומרת: "וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל" [ז', ז'] ואומר רש"י: מפני מי המבול, עד שהם ראו שהמים עלו רציני רק אז הם נכנסו, ועל זה אומר רש"י: נח מקטני אמנה היה.

אדם שיש לו טיסה, שלוש שעות לפני הוא כבר נמצא בשדה התעופה, יש את המגזימים שמגיעים חצי יום לפני, בסוף אתה שואל אותם: מה קניתם? מטען USB שמוכרים בארץ ב 20 שקלים הם מבסוטים שקנו אותו ב 50 בדיוטי פרי ויגידו לך אתה יודע כמה זה עולה בחו"ל??? 52 שקלים. המשותף בין כולם שלמי שיש טיסה לא מחכה לרגע האחרון עד שהמטוס ימריא, ואז הוא נזכר לרוץ, אלא בא לפני, וגם נח היה צריך להיכנס לתיבה לפני, אבל הוא לא נכנס, והסיבה שהוא לא האמין כל כך. וזו התשובה למה הוא לא הצליח להשפיע על כולם, אם לך לא ברורה האמונה, אם אתה לא מאמין בדבר, אתה לא תוכל לשווק אותו.