R' Nosson Wachtfogel Zatzal said that the famous saying of an Am HaAretz: מַאי אַהֲנוּ לָן רַבָּנָן סנהדרין צט ב “What good are Bnei Torah?? They accomplish zero, since they just do nothing by sitting and learning” is said by Bnei Torah themselves when they don't appreciate their own learning. And an Am HaAretz who appreciates Torah can maybe be greater than a Talmid Chochom who doesn't appreciate himself.
Look at the long and horrific Tochacha, only because:
תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה תבא כח מז we did not serve Hashem with Simcha. Rabeinu B'chayei says5 that there are two parts to a Mitzva; the Mitzva itself, and the Simcha and appreciation of doing it. And the Torah speaks openly about the harsh punishment of not having Simcha. So here we have on October 7 a clear message: For having Simchas HaTorah you are saved from all evil; i.e. “Why were you all saved? תַּחַת אֲשֶׁר עָבַדְתֶּם בְּשִׂמְחָה Because you served Hashem with Simcha” i.e. you appreciated your Torah!
So when we do Teshuva on Rosh Hashanah, remember the message that Hashem gave us that year; being happy and appreciating your Torah and Mitzvos will save you on Yom HaDin!
5 רבינו בחיי בפרשת כי תבא עה"פ תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה (כח מז) יאשימנו הכתוב בעבדו ה' יתברך ולא היתה העבודה בשמחה, לפי שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצוות, והשמחה במעשה המצוה, מצוה בפני עצמו, מלבד השכר שיש לו על המצוה יש לו שכר על השמחה, ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה, ולכך צריך שיעשה אדם המצוות בשמחה ובכוונה שלמה, וכן אמרו במדרש רות (רות רבה ה, ו) אילו היה יודע ראובן שהקב"ה מכתיב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם (וישב לז כא) בכתפו היה מוליכו לאביו, ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו "וראך ושמח בלבו" (שמות ד יד) בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו, ואילו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו ותאכל ותשבע ותותר (רות ב יד) עגלים פטומים היה מאכילה. ובהקדמה לפרשת נשא (ד"ה והנה שלמה) להודיענו שיתחייב האדם להיותו שמח במצוות כשיעשה אותן או יראה אחרים עושיין. וידוע כי השמחה במעשה המצוות מצוה בפני עצמה, וכשם שהמצוה עבודה לה' יתברך כך השמחה על המצוה נקראת עבודה, וכן כתיב תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה (תבא כח מז) והוא שכתוב (תהלים ק ב) עבדו את ה' בשמחה. ביאר כי השמחה שלימות העבודה, ועל כן היה ענין השיר במקדש ובמשכן בשיר הפה והכלי שהוא מביא נפש האדם לדרך השמחה, ומכאן אמר הכתוב בלוים לעבוד עבודת עבודה, ודרשו חז"ל (ערכין יא א) אי זו עבודה לעבודה, הוי אומר זה השיר, כי היו הלוים מוזהרין ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות הקרבן, כדי להיות מעשה המצוה בשמחה.