על עצם יום שמיני עצרת כתב רבי יחזקאל סרנא זצ"ל דליות יחזקאל חייג עמי רא לבאר מהות שמחת היום, כי אף לאחר שעברנו את חודש אלול בהכנה ליום הדין, ראש השנה שכל באי עולם עוברין לפניו, הכפרה של יוה"כ, החסיון בסוכות תחת כנפיו יתב' בצל ענני כבוד - הסוכה, וכל אלו גורמים לשמחה לפני ה', אבל עדיין התיקון של בנין האדם וגם השמחה מהתיקון אינו שלם, כי בסוכות עדיין עוסקים גם עם האומות שמקריבין עליהם פרים.
אבל בשמיני עצרת שכמו שאמרו בגמרא סוכה נה: משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה, ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך, ובפסיקתא [בובר] הלשון: למלך שבאת לו שמחה, כל שבעת ימי המשתה היה בנו של מלך טורח עם האורחין, וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה אמר המלך לבנו יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טורח עם האורחין, עכשיו אני ואתה נשמח יחד, ע"כ. ובגמ' שם: שאהנה ממך, פירשייי זייל אין לי הנאה וקורת רוח בשל אלו אלא בשלך, עכייל.
אבל בשמיני עצרת מתגלה אהבה מיוחדת, דוגמת לעתיד לבא, כי ה' שהוא נשגב לבדו שמח יחד עם עם לבדד ישכון, וזהו התקון השלם.
בהמשך הדברים עמי רד ממשיך לבאר מהות ענין שמחת תורה ביום שמיני עצרת, כי ביום זה כפי שמשמע מהפיוטים היו שמחים לא רק למנהגינו שמסיימין את התורה בכל שנה, אלא גם למנהג שהיו מסיימים אחת לגי שנים, אבל בשמיני עצרת היו עושים שמחת תורה גם בלי שגמרו התורה, והטעם כי שמחה זו היא שלב בסולם העליה שלאחר הימים הנוראים, והענין מתבאר על פי מה שכתב מרנא הגר"א בביאורו לשהייש כי אהבה רבה היא מתן תורה, וחמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו הוא הלוחות השניות שזכו למשכן בגלל מה ששבו בתשובה ויוהייכ לאחר חטא העגל.
ולכן אנחנו בשמיני עצרת שהוא גמר בחינת יום הכיפורים, שמחים בשמחת החמלה גדולה ויתרה שזכינו לה בלוחות השניות אחר המחילה.
שמחה זו שונה מענין חג השבועות, שהוא זמן אהבה רבה, כי כעת זה זמן החמלה גדולה ויתרה וזה מהות השמחה ביום זה.