מאמר ד"אח

ו ביום השמיני עצרת תהיה לכם. וידוע הדיוק בזה במאמרי רבותינו נשיאינו, הרי כל המצוות ניתנו לישראל דווקא, וכמו שנאמר3 מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, ומה מחדש בציון זה (ביום השמיני עצרת) באמרו לכם. ובפרט שבכל ימי חג הסוכות שלפני שמיני עצרת, וכן בשאר החגים (חג השבועות וחג המצות) לא נאמר לכם, ומדוע בשמיני עצרת דווקא נאמר לכם. ואיתא במדרש, משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה, לאחר שעברו שבעת ימי המשתה, אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מבני המדינה, בוא ונגלאל אני ואתה במה שתמצא, כך אמר הקב"ה לישראל, ביום השמיני עצרת תהיה לכם, בוא ונגלאל במה שתמצאו, בפר אחד ואיל אחד, והיינו, שבשבעת ימי הסוכות הקריבו שבעים פרים כנגד שבעים האומות, וביום השמיני עצרת פר אחד כו', קרבן מיוחד לישראל לבד. וזהו ביום השמיני עצרת תהיה לכם (לכם דווקא), כי הקרבנות דשבעת ימי החג הם כנגד שבעים אומות, מה שאין כן שמיני עצרת הוא לכם דווקא, וכמו שנאמר יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. וצריך להבין מה ששמיני עצרת בא בהמשך לשבעת ימי החג, וכמובן מזה שנקרא בכתוב בשם יום השמיני [דשמו אשר יקראו לו בלשון הקודש מורה על אמיתית ענינו6], ששמיני מורה שבא בהמשך לשבעת הימים שלפניו, דלכאורה, מכיון שהקרבנות דשבעת ימי החג הם כנגד שבעים אומות, והקרבן דשמיני עצרת הוא לכם דווקא, לך לבדך ואין לזרים אתך, הרי מובן ששבעת ימי החג אין להם ערך ודמיון כלל לשמיני עצרת, ולמה נקרא בשם שמיני. וביותר אינו מובן מה שאמרו במדרש בוא ונגלאל במה שתמצאו, כפי שמדייק בהמשך תרס"וי שמי לשון זה (במה שתמצאו) משמע שההשפעה דשמיני עצרת לישראל היא מאותה המדריגה שממנה נמשך ההשפעה לשבעים אומות, והרי פשוט שההשפעה לישראל היא ממדריגה נעלית הרבה יותר.

ב) והנה במדרש שיר השירים איתא, ראויה היתה העצרת של חג שתהא רחוקה חמישים יום כנגד העצרת של פסח, אלא עצרת של חג, על ידי שהן יוצאין מן הקיץ לחורף, לית בעונתן למיזל ולמיתי, משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו בנות הרבה, מהן נשואות במקום קרוב ומהן נשואות למקום רחוק, יום אחד באו כולן לשאול שלום המלך אביהם, אמר המלך אלו שנשואות במקום קרוב, אית בעונתן למיזל ולמיתי, ואילן שנשואות במקום רחוק, לית בעונתן למיזל ולמיתי, עד דאינון כולן אצלי הכא נעביד כולן חד יום טוב ונחדי עמן, כך עצרת של פסח, עד דאינון נפקין מחורף לקיץ, אמר היב"ה אית ביומא למיזל ולמיתי, אבל עצרת של חג, על ידי שהן יוצאין מהקיץ לחורף כו', אמר הקב"ה לית ביומא למיזיל ולמיתי, אלא עד דאינון הכא נעביד כולן חד יום טוב ונחדי. וגם ממדרש זה מובן ששמיני עצרת בא בהמשך לשבעת ימי החג, דמכיון ששמיני עצרת הוא דוגמת עצרת של פסח, הרי מובן, דכשם שעצרת (של פסח) הוא יום החמישים לעומר, היינו שבא בהמשך לימי העומר, כולל גם ימי הפסח, כן הוא גם בנוגע לעצרת של חג, שבא בהמשך לימי החג. וגם כאן צריך להבין, איך זה מתאים עם הענין ששמיני עצרת הוא לכם דווקא. וגם צריך להבין מהו ענין מקום קרוב ומקום רחוק, ומהי שייכותם לזמן העצרת, שעצרת של פסח, לאחרי שיוצאין למקום קרוב, היא רחוקה חמישים יום, ועצרת של חג, לאחרי שיוצאין למקום רחוק, היא מיד אחרי החג.

ג) ויש לבאר תחילה ענין מקום קרוב ומקום רחוק במשל ברוחניות, ששם לא שייך ענין המקום כפשוטו), שהוא בנוגע למעמד ומצב הרוחני בעבודה ה', שהעבודה השייכת לעצרת שלאחרי חג הפסח היא בבחינת קירוב, והעבודה השייכת לעצרת שלאחרי חג האסיף היא בבחינת רחוק שנעשה קרוב. והענין בזה 10, דהנה, פסח הוא ענין לידת עם ישראל, כמבואר בנבואת יחזקאל 11 שגלות מצרים נמשלה לעיבור והגאולה ממצרים נמשלה ללידה. וכן מובן מזה שביציאת מצרים היה ענין הגיור של כללות ישראל [שלכן למדו מזה דיני גירוש12], והרי גר שנתגייר כקטן שנולד 13. וכיון שביציאת מצרים היו ישראל כקטן שנולד, הרי מובן, שהיו אז בבחינת צדיקים. ולכן העבודה דחג הפסח היא נקראת מקום קרוב. אבל ענינו של חג הסוכות (הבא לאחרי יום הכיפורים) הוא עבודת בעלי תשובה, שזהו ענין נשואות למקום רחוק, היינו שהיו רחוקים ונתקרבו. וכדוע 14 ההפרש בין ניסן (פסח) לתשרי (סוכות), שניסן נקרא חודש האביב 15, שמתחיל באל"ף ואחר כך בי"ת, מלמעלה למטה, בחינת צדיקים, ותשרי שהוא כסדר תשר"ק, מלמטה למעלה, בחינת תשובה.

וזהו שעצרת של פסח רחוקה חמישים יום, מה שאין כן עצרת של חג. דהנה, עבודת הצדיקים היא בסדר והדרגה. ואף שגם בעבודת הצדיקים יש עליות (ילכו מחיל אל חיל16) בתורה ומצוות ובתפלה, מכל מקום, העליות שבעבודת הצדיקים הם בהדרגה. ואף שכללות ענין העבודה (גם עבודת הצדיקים) היא מלשון עיבוד עורות17, מכל מקום, מכיון שעבודת הצדיקים היא בבחינת מקום קרוב (שלא היה בארץ ציה וצלמוות18), הרי היא בסדר והדרגה. ולכן עצרת של פסח היא רחוקה חמישים יום, כי בכדי לבוא לעילוי דעצרת, צריך להיות תחילה העבודה דוספרתם לכם גו' שבע שבתות 19, וספרתם מלשון אבן ספיר 20, ומלשון השמים מספרים 21, שפירושו מנהרין ומנצצין 22, שבכל שבוע מבררים מדה אחת משבע המדות דנפש הבהמית, והיינו לפי שהגילוי וההתעוררות דיציאת מצרים היא רק בנפש האלקית, ובספירת העומר (שלאחרי יציאת מצרים) נעשה בירור המדות דנפש הבהמית, כידוע 23 בפירוש הכתוב 24 משכני אחריך נרוצה. וכיון שהעבודה דבירור נפש הבהמית היא בהמשך לגילוי דמשכני, הרי זה בחינת מקום קרוב, ולכן, העליה שנעשית על ידה, עם היותה באופן דנרוצה, לשון מרוצה 25, הרי היא עדיין בהדרגה כו'. וכיון שכללות העבודה (והעליה) היא בהדרגה, לכן, בכדי לבוא מהתחלת העבודה דיציאת מצרים לעילוי דעצרת, יש צורך בשבעה שבועות. אמנם העבודה דבעלי תשובה היא בבחינת דילוג למעלה מסדר והדרגה, שהרי בתחילה (לפני עשיית התשובה) היה בתכלית הריחוק, ועל ידי התשובה נעשה בתכלית הקירוב. ובפרט בתשובה מאהבה שזדונות נעשים לו כזכיות 26, שזהו דילוג מקצה הכי תחתון לקצה הכי עליון. ובפרט על פי הידוע 27 שהזכיות שנעשים מהזדונות הם נעלים יותר מזכיות סתם, כי הניצוצות שבזדונות הם נעלים ביותר (שלכן נפלו למטה כל כך), ולכן, כאשר ניצוצות אלו מתבררים על ידי התשובה מאהבה שזדונות נעשים כזכיות, הנה זכיות אלו הם נעלים יותר מזכיות הצדיקים. וכיון שהעבודה דתשובה היא למעלה מהדרגה, הרי היא בשעתא חדא וברגעא חדא 28. ולכן עצרת של חג היא מיד לאחרי החג.

וזהו גם הטעם הפנימי על כך שבשמיני עצרת שלאחר חג הסוכות יוצאין מקיץ לחורף, כפי שמפרש כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר 29 שענין הקיץ הוא ה"ברען" האש והלהט של התשובה דיום הכיפורים. ומיום הכיפורים, שנאמר במדרש יום אחד 30 (דוגמת יום אחד דמעשה בראשית שבו היה הקב"ה 2 יחיד בעולמו 31 ועדיין לא היו נבראים), והמושג 'אחד' מלמד שמדובר על דרגה נעלית למעלה מבחינת אחד 32 וכפי שמבאר הרבי במקום אחר ההתאחדות של בני ישראל שמתבטאת בהקרבת פר אחד בשמיני עצרת, איננה רק שמקריבים את אותו פר עבור כל בני ישראל אלא שכל בני ישראל הם 'אומה יחידה', כמרומז בלשון הגמרא 'פר יחידי למה, כנגד אומה יחידה'.

ד) ועל פי זה יובן גם הענין דביום השמיני עצרת תהיה לכם, ויש כאן דגש על ענין 'לכם', כמבואר בתחילת המאמר, שהוא ענין יהיו לך לבדך לבני ישראל בלבד ואין לזרים אומות העולם אתך, כי, ענין התשובה באופן שזדונות נעשים כזכיות מוה על מעלת ישראל שהם למעלה מכל ענין ההשתלשלות, שהרי מצד ענין ההשתלשלות, יש דברים שהם אסורים וקשורים בידי החיצונים שאי אפשר לבררם ולהעלותם לקדושה. וכיון שעל ידי התשובה מתבררים ומתעלים גם הניצוצות שנפלו בשלש קליפות הטמאות33 (שמהם נמשכים אסור פסול וטריפה), וגם הניצוצות שנפלו בזדונות (שהם למטה משלש קליפות הטמאות), הרי בזה ניכר מעלתן של ישראל, שהם למעלה מההגבלות דהשתלשלות. וזהו גם ששמיני עצרת בא בהמשך לשבעת ימי החג שבהם מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות, כיון שעל ידי זה שישראל מבררים את שבעים האומות שחיותם משלש קליפות הטמאות, מתגלה מעלת ישראל. אלא שבסוכות כאשר מקריבים את שבעים הפרים נַעֲשֶׂה נפעל הַבִּירוּר של שבעים האומות, וְגִילוּי מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל (שֶׁעַל יְדֵי הַבִּירוּר שבעים האומות בימי חג הסוכות) הוא בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, שְׁמִינִי מִלְשׁוֹן שָׁמֵן וְדָשֵׁן 34 נַעֲשִׂים המסמל שפע רב ומיוחד. וְזֶהוּ גַּם ביאור הדיוק בלשון המדרש בּאוּ וּנְגַלְאֵל אֲנִי וְאַתֶּם בַּמֶּה שֶׁתִּמְצְאוּ, ולעיל בתחילת המאמר הובאה השאלה למה נאמר שבשמיני עצרת ההשפעה היא 'במה שנמצא', היינו מה שנותר מסעודת שבעת הימים, והרי שמיני עצרת הוא ענין נעלה יותר משבעת הימים, והביאור הוא שֶׁלָּשׁוֹן זה מורה, שאף על פי שהסעודה דשמיני עצרת נמצאת מהסעודה דשבעים הפרים (כנזכר לעיל שגילוי מעלת ישראל הוא על ידי בירור האומות), הרי היא נעלית ממנה באין ערוך, שהיא כמו מציאה (תמצאו) שבאה בהיסח הדעת, על דרך מה שנאמר 35 מצאתי דוד עבדי, כי אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת36. וזהו ביום השמיני עצרת תהיה לכם, שההוראה מזה, שגם כאשר ידע אינש בנפשיה כו', מכל מקום, לאחרי יום הכיפורים שגם זדונות נעשים כזכיות, הנה גם מי שהיה במקום רחוק, הרי הוא בא בשמיני עצרת לאביו המלך כו', ועד שהוא באופן שיהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. ולאחרי זה נעשית היציאה מקיץ לחורף, שיוצאים לעבודה דיעקב הלך לדרכו 37 במשך כל השנה, ולוקח עמו את הכח (מאביו המלך) לעבוד עבודתו באופן דאמר מלכא עקר טורא 38, בדרכי נועם ודרכי שלום, שתהיה עבודתו בתכלית השלימות, בכל הפירושים שבזה, כולל ענין השלום, שיהיה שלום לרחוק שנעשה קרוב. ועל ידי עבודה זו (לעשות מרחוק שיהיה קרוב) שנעשית בימים האחרונים שבזמן הגלות, באים לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש ובעגלא דידן.

ביאור בדרך אפשר

נאמר בתורה: ביום השמיני של חג הסוכות, היינו בכ"ב בתשרי, עצרת יום חג של עצירה ממלאכה תהיה לכם. וידוע הדיוק השאלה בזה במאמרי חסידות של רבותינו נשיאינו, הרי כל המצוות שבתורה ניתנו לישראל דווקא ולא לאומות העולם, וכמו שנאמר 3 בתהילים מגיד הקדוש ברוך הוא אומר את דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, ומה מחדש הכתוב בציון על חג זה (ביום השמיני עצרת) באמרו לכם לבני ישראל דווקא, והרי כל מצוות התורה, גם אלה שלא נאמר בהם 'לכם' ניתנו דווקא לבני ישראל. ? ובפרט והשאלה מתחזקת יותר לאור העובדה שבכל ימי חג הסוכות שלפני שמיני עצרת, וכן בשאר החגים (חג השבועות וחג המצות) לא נאמר לכם, ומדוע בשמיני עצרת דווקא נאמר לכם במה שונה, לענין זה, חג שמיני עצרת משאר החגים. ? ואיתא ואודות ענינו של חג שמיני עצרת, מובא במדרש, משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה להשתתף בסעודה שעשה, לאחר שעברו שבעת ימי המשתה, אמר המלך לאוהבו כבר יצאנו ידינו יצאנו ידי חובה מבני המדינה, בוא ונגלאל אני ואתה רק שנינו, המלך ואוהבו במה שתמצא אפילו בסעודה מועטת ביחס לסעודה הגדולה של כל בני המדינה, כך אמר הקב"ה לישראל, ביום השמיני עצרת תהיה לכם, בוא ונגלאל רק שנינו, הקדוש ברוך הוא ובני ישראל, במה שתמצאו, בפר אחד ואיל אחד שהם הקרבנות של יום שמיני עצרת, והיינו, שבשבעת ימי הסוכות הקריבו שבעים פרים כנגד שבעים האומות, וביום השמיני עצרת פר אחד בלבד כו', קרבן מיוחד לישראל לבד. וזהו פירוש הכתוב ביום השמיני עצרת תהיה לכם לבני ישראל (לכם דווקא), כי הקרבנות דשבעת ימי החג הם כנגד שבעים אומות, מה שאין כן שמיני עצרת הוא לכם חג לבני ישראל דווקא, וכמו שנאמר 5 בקהלת יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך (עד כאן דברי המדרש). וצריך להבין מה ששמיני עצרת בא בהמשך לשבעת ימי החג חג הסוכות שתחילתו בט"ו בתשרי, וכמובן מזה שניקרא בכתוב בשם יום השמיני והעובדה שחג זה הוא המשך לחג הסוכות מובנת מכך שהוא נקרא בתורה בשם "יום השמיני', היינו שמיני לשבעת ימי חג הסוכות [ולשמו של כל דבר יש חשיבות מיוחדת דשמו אשר יקראו לו לכל דבר בלשון הקודש מורה על אמיתית ענינו6 ומהותו, כמבואר בשער היחוד והאמונה בספר התניא, "וכן בכל הנבראים שבעולם השמות שנקראים בהם בלשון הקודש, הן הן אותיות הדבור המשתלשלות ממדרגה למדרגה מעשרה מאמרות שבתורה... וזה שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש הוא כלי לחיות המצומצם באותיות שם זה שנשתלשל מעשרה מאמרות שבתורה שיש בהם כח וחיות לברוא יש מאין ולהחיות.ו..."], ששמיני מורה שבא בהמשך לשבעת הימים שלפניו, והשאלה היא דלכאורה, מכיון שהקרבנות דשבעת ימי החג הם כנגד שבעים אומוות, כנזכר לעיל, והקרבן דשמיני עצרת הוא לכם לבני ישראל דווקא, לך לבדך ואין לזרים אתך, הרי מוכן ששבעת ימי החג אין להם ערך ודדמיוון כלל לשמיני עצרת כי שמיני עצרת נעלה משבעת הימים שלפניו לאין שיעור, ולמה נקרא בשם שמיני שהוא שם שמבטא את השייכות של יום השמיני לשבעת הימים שלפניו. ? וביותר אינו מובן מה שאמרו במדרש שהקדוש ברוך הוא אומר לבני ישראל לגבי שמיני עצרת באו ונגלאל במה שתמצאו, כפי שמדייק אדמו"ר הרש"ב בהמשך מאמרי החסידות משנת תרס"ו" שמי לשון זה של המדרש (במה שתמצאו שמשמעו, במה שנשאר מהסעודה של בני המדינה בשבעת הימים) משמע שההשפעה השמיני עצרת לישראל היא מאותה המדריגה האלוקית העליונה שממנה נמשך ההשפעה לשבעים אומוות, והרי פשוט שההשפעה לישראל היא ממדריגה נעלית הרבה יותר ואם כן למה נאמר שבשמיני עצרת ההשפעה היא 'במה שנמצא', היינו מה שנותר מסעודת שבעת הימים. ?

לרגל לבית המקדש פעם נוספת אחרי חמישים יום, אלא עד דאינון הכא בעוד שהם כאן נעביד כולן חד יום טוב ונחדי נעשה כולם חג אחד ונשמח. וגם ממדרש זה המבאר את ההבדל בין חג השבועות שהוא חמישים יום אחרי חג הפסח, לחג שמיני עצרת שבא מיד אחרי חג הסוכות מוכן ששמיני עצרת בא בהמשך לשבעת ימי החג, דמכיון ששמיני עצרת הוא דוגמת עצרת של פסח חג השבועות, הרי מובן, דכשם שעצרת (של פסח) הוא יום החמישים לעומר, היינו שבא בהמשך לימי העומר, כולל גם ימי הפסח, כן הוא גם בנוגע לעצרת של חג, שבא בהמשך לימי החג. וגם כאן צריך להבין, איך זה מתאים עם הענין ששמיני עצרת הוא לכם דווקא. וגם צריך להבין מהו ענין מקום קרוב ומקום רחוק, ומהי שייכותם לזמן העצרת, שעצרת של פסח, לאחרי שיוצאין למקום קרוב, היא רחוקה חמישים יום, ועצרת של חג, לאחרי שיוצאין למקום רחוק, היא מיד אחרי החג. ג) ויש לבאר תחילה ענין מקום קרוב ומקום רחוק במשל ברוחניות, ששם לא שייך ענין המקום כפשוטו), שהוא בנוגע למעמד ומצב הרוחני בעבודה ה', שהעבודה השייכת לעצרת שלאחרי חג הפסח היא בבחינת קירוב, והעבודה השייכת לעצרת שלאחרי חג האסיף היא בבחינת רחוק שנעשה קרוב. והענין בזה 10, דהנה, פסח הוא ענין לידת עם ישראל, כמבואר בנבואת יחזקאל 11 שגלות מצרים נמשלה לעיבור והגאולה ממצרים נמשלה ללידה. וכן מובן מזה שביציאת מצרים היה ענין הגיור של כללות ישראל [שלכן למדו מזה דיני גירוש12], והרי גר שנתגייר כקטן שנולד 13. וכיון שביציאת מצרים

אז בבחינת צדיקים. ולכן העבודה דחג הפסח נקראת מקום קרוב כי מדובר על דרגת הצדיקים הקרובים לקדוש ברוך הוא. אבל ענינו של חג הסוכות (הבא לאחרי יום הכיפורים שהוא יום התשובה וסליחת העוונות) הוא עבודת בעלי תשובה, שזהו ענין נשואות למקום רחוק, היינו שהיו רחוקים כאשר חטאו ונתקרבו כשעשו תשובה. וכדוע 14 בתורת החסידות ההפרש בין ניסן (פסח) לתשרי (סוכות), שניסן נקרא חודש האביב 15, שמתחיל באל"ף האות הראשונה ואחר כך בי"ת האות השניה, לפי הסדר של התחלה מלמעלה וההמשך למטה, בחינת צדיקים שקירבה שלהם אל הקדוש ברוך הוא היא בדרך של המשכת אור אלוקי מלמעלה למטה, ותשרי שהוא כסדר תשר"ק, מלמטה מהסוף של אותיות האל"ף בי"ת, האות ת' למעלה לאותיות הקודמות לאות ת', שזהו כפי שהאותיות הן בסדר דר תשר"ק, בחינת תשובה שהיא התקרבות לאלוקות בדרך של התעלות מלמטה למעלה. וזהו הטעם הפנימי לכך שעצרת של פסח חג השבועות רחוקה מחג הפסח חמישים יום, מה שאין כן עצרת של חג שמיני עצרת, שהיא מיד אחרי חג הסוכות, כמבואר לעיל. דהנה, עבודת הצדיקים היא בסדר והדרגה של התקדמות מדרגה לדרגה בצורה הדרגתית. ואף שגם בעבודת הצדיקים יש עליות (כלשון הכתוב בתהילים ילכו מחיל אל חיל 16 וכדברי חז"ל בגמרא, "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון") 38 בתורה ומצוות ובתפלה, מכל מקום, העליות שבעבודת הצדיקים הם בהדרגה ולא מדובר בעליות לדרגות נעלות לאין ערוך מהדרגות הקודמות אלא בהתעלות הדרגתית. ואף שכללות ענין העבודה שבני ישראל עובדים את ה' (גם אפילו עבודת הצדיקים) היא מלשון עיבוד עורות 17, כמבואר בחסידות, עבודת ה' נקראת 'עבודה' מלשון עיבוד עור כי כמו שהעור, במצבו הראשוני, הוא חומר גס, אולם על ידי העיבוד העור נעשה רך ועדין, כך האדם בבסיסו הוא חומר גלם בלתי מעובד, והעבודה היא לזככו ולעדנו, ואם כן מדובר על שינוי גדול לגבי המצב הקודם, כמו השינוי שנפעל בעור לאחר שעבר עיבוד ביחס למצבו קודם העיבוד, מכל מקום, מכיון שעבודת הצדיקים היא בבחינת מקום קרוב (שלא היה הצדיק במקום רחוק, כלשון בירמיה בארץ ציה וצלמוות 18 מקום יבש, שומם וחשוך, מקום ללא חיים), הרי היא בסדר והדרגה. ולכן עצרת של פסח היא רחוקה מפסח חמישים יום, כי בכדי לבוא לעילוי דעצרת, צריך להיות תחילה העבודה דוספרתם לכם גו' שבע שבתות 19, העבודה הרוחנית של ספירת העומר וספרתם מלשון אבן ספיר 20 אבן טובה שמאירה, ומלשון לשון הכתוב בתהילים השמים מספרים 21, שפירושו מנהרין ומנצצין 22, שבכל שבוע משבע השבועות של ימי ספירת העומר מבררים ומעדנים ומתקנים מדה אחת משבע המדות דנפש

לִקְדוּשָׁה וְלָכֵן הֵם דְּבָרִים אֲסוּרִים. וְכֵיוָן שֶׁעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה מִתְבָּרְרִים וּמִתְעַלִים גַּם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ בְּשָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְמֵאוֹת 33 שאין בהם טוב כלל (שֶׁמֵהֶם נִמְשָׁכִים אָסוּר פָּסוּל וּטְרֵיפָה), וְגַם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ בִּזְדוֹנוֹת (שֶׁהֵם לְמַטָּה מִשָּׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְמֵאוֹת כי ב'זדונות' נעשה מעשה בפועל היפך הרצון האלוקי), הֲרֵי בָּזֶה בבירור והעלאת גם דברים אלו נִיכָּר מַעֲלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַהַגְבָּלוֹת דהשתלשלות שמצד 'הבלות דהשתלשלות' אכן אי אפשר לברר את הניצוצות שנפלו בדברים אלו. וְזֶהוּ גַּם הטעם הפנימי על כך שֶׁשְׁמִינִי עֲצֶרֶת בָּא בְּהֶמְשֵׁךְ לְשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג שֶׁבָּהֶם מַקְרִיבִים שִׁבְעִים פָּרִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אוּמוֹת, כנזכר לעיל בתחילת המאמר, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְבָרְרִים ומתקנים אֶת שִׁבְעִים הָאוּמוֹת שֶׁחִיּוּתָם מִשָּׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְמֵאוֹת, מִתְגַּלָּה מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל. אֶלָא שֶׁבְּסוּכּוֹת כאשר מקריבים את שבעים הפרים נַעֲשֶׂה נפעל הַבִּירוּר של שבעים האומות, וְגִילוּי מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל (שֶׁעַל יְדֵי הַבִּירוּר שבעים האומות בימי חג הסוכות) הוא בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, שְׁמִינִי מִלְשׁוֹן שָׁמֵן וְדָשֵׁן 34 נַעֲשִׂים המסמל שפע רב ומיוחד. וְזֶהוּ גַּם ביאור הדיוק בלשון המדרש בּאוּ וּנְגַלְאֵל אֲנִי וְאַתֶּם בַּמֶּה שֶׁתִּמְצְאוּ, ולעיל בתחילת המאמר הובאה השאלה למה נאמר שבשמיני עצרת ההשפעה היא 'במה שנמצא', היינו מה שנותר מסעודת שבעת הימים, והרי שמיני עצרת הוא ענין נעלה יותר משבעת הימים, והביאור הוא שֶׁלָּשׁוֹן זה מורה, שאף על פי שהסעודה דשמיני עצרת נמצאת מהסעודה דשבעים הפרים (כנזכר לעיל שגילוי מעלת ישראל הוא על ידי בירור האומות), הרי היא נעלית ממנה באין ערוך, שהיא כמו מציאה (תמצאו) שבאה בהיסח הדעת, על דרך מה שנאמר 35 מצאתי דוד עבדי, כי אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת36. וזהו ביום השמיני עצרת תהיה לכם, שההוראה מזה, שגם כאשר ידע אינש בנפשיה כו', מכל מקום, לאחרי יום הכיפורים שגם זדונות נעשים כזכיות, הנה גם מי שהיה במקום רחוק, הרי הוא בא בשמיני עצרת לאביו המלך כו', ועד שהוא באופן שיהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. ולאחרי זה נעשית היציאה מקיץ לחורף, שיוצאים לעבודה דיעקב הלך לדרכו 37 במשך כל השנה, ולוקח עמו את הכח (מאביו המלך) לעבוד עבודתו באופן דאמר מלכא עקר טורא 38, בדרכי נועם ודרכי שלום, שתהיה עבודתו בתכלית השלימות, בכל הפירושים שבזה, כולל ענין השלום, שיהיה שלום לרחוק שנעשה קרוב. ועל ידי עבודה זו (לעשות מרחוק שיהיה קרוב) שנעשית בימים האחרונים שבזמן הגלות, באים לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש ובעגלא דידן.