Skip to content
מעדני שבת

משיב הרוח

  • Shemini Atzeres
  • 5787
  • Hebrew
View printout

השו"ע (קי"ד א') פוסק מתחילין לומר בברכה שניה משיב הרוח ומוריד הגשם בתפלת מוסף של יו"ט האחרון של חג. הטעם שאמרים משיב הרוח בברכת אתה גיבור הוא מפני שיש בה תחיית המתים והגשמים הם חיים לעולם כתחיית המתים.

המשנה ברורה מפרש שהיה ראוי לומר משיב הרוח מיו"ט הראשון של חג שנידונין בו על המים אלא לפי שהגשמים הם סימן קללה בחג הסוכות שא"א לישב בסוכה בשעת הגשם לכן אין מזכירין הגשם עד עבור ז' ימי ישיבה בסוכה. וראוי היה מן הדין להתחיל להזכיר מיד בליל יום טוב האחרון אלא שבתפלת ערבית אין כל העם בבית הכנסת נמצא זה מזכיר וזה אין מזכיר ויעשו אגודות אגודות.

והטעם שאין מזכירין בשחרית יש שכתבו מפני שאסור להזכיר הגשם עד שיכריז הש"ץ או השמש בקול רם מוריד הגשם קודם התפלה וזה א"א להכריז בשחרית מפני שצריך לסמוך גאולה לתפלה. ועוד טעם אחר כתוב בט"ז בשם הירושלמי שלכשיזכירו בשחרית יש לחוש שיהיו כאלו שיסברו שכבר התחילו מבערב ולשנה הבאה יזכירו מבערב. ועוד טעם מובא בראשונים שאין דעתו של אדם מתישבת עליו אלא בתפילת המוספים.

ומ"מ אם טעה והזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם במעריב של שמ"ע או בשחרית אינו חוזר.

השו"ע שם (סעיף ב) פוסק אסור להזכיר הגשם עד שיכריז ולכן קודם שמתחילין מוסף מכריז השמש משיב הרוח ומוריד הגשם, כדי שהצבור יזכירו בתפלתן. הלכך חולה או אנוס לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור, לפי שאסור להזכיר משיב הרוח עד שיאמר הש"צ, אבל אם יודע שהכריז הש"צ אעפ"י שהוא לא שמע מזכיר, ולכן הבא לבית הכנסת והצבור התחילו להתפלל יתפלל ויזכיר אעפ"י שהוא לא שמע מהש"צ.

הנה אדם שאין טפל למנין מסוים יש לו להמתין עד שידוע לו שהיה שם מנין אחד שהתפללו מוסף, וכפי הרגילות בזמננו שלא ימלט שלא יהיה מנינים המתפללים בהשכמה אין זקוק להמתין יותר. אבל אדם הרגיל להתפלל במקום מסוים, אלא שעתה מחמת חולי או כל אונס אחר מתפלל ביחידות, הרי הוא נגרר אחר הציבור שעמם רגיל להתפלל, ויכוון זמן תפילת מוסף לאחר זמן הכרזת הש"ץ בבית מדרשו, ולדברי הפמ"ג אפילו אם מתפללים שם לאחר שבע שעות, ימתין עד תפילתם, שמוטב להתפלל אחר שבע שעות ולהזכיר גשם מלהתפלל קודם שבע בלא להזכיר. ואם יש בביהכ"נ אחד שני מניני תפילה או יותר, הרי הוא נגרר אחר המנין שעימם רגיל להתפלל.

המשנה ברורה כתב בדיעבד אם לא הכריזו ואמר אחד בקול רם בתוך תפלתו מוריד הגשם אף שאסור לעשות כן שהרי לא שמע מן הש"ץ מ"מ מותרים השומעים להזכיר בתפלתם דזו גופא כהכרזה דמי. ומ"מ מי שלא אמר משיב הרוח בתפלה זו אין צריך לחזור דיש פוסקים שסוברים דהכרזה לא מיקרי אא"כ שהוכרז קודם התפלה או ששמעו מש"ץ חזרת התפלה שהזכיר גשם.

מוריד הגשם בקמץ תחת הגימל או בסגול

תשובות והנהגות (א פ"א) כתב שבכמה ספרים מוכח שצריך לומר גשם בסגול דוקא, וכן בסידור יעב"ץ הנדפס בחיי המחבר שהכל בדקדוק עצום כתוב גשם בסגול, ובסידור בעל התניא זצ"ל בסגול, וכן כתב בספר אורחות רבינו שמרן בעל הקהלות יעקב זצוק"ל. ויש שנשתבשו ע"י דברי משכיל אחד לומר בקמץ או הבינו שיש לדמות דבר זה שכמו בתפלת גשם אומרים בקמץ כן בתפלת י"ח, וזה טעות דשם הוא סיום ענין ומסיימין לברכה ולא לקללה, לכן יש לומר בקמץ, אבל בתפלת י"ח יש המשך וצ"ל בסגול. וכן שמעתי כמה וכמה פעמים מפי הגאון רבי ישראל וועלץ זצ"ל שצריך לומר בגשם בסגול דוקא, כי צריך לחבר עם ההמשך מכלכל חיים בחסד, שצריך גשמי רחמים ורצון להחיות, וגשם לבד אין בו תמיד ברכה, ולכן אין להפסיק באתנחתא ולבטא בקמץ, אלא יש לומר בסגול להמשיך למכלכל חיים.

ומביא שהנצי"ב כתב שזה תלוי במחלוקת הפוסקים אם מי ששכח ונזכר לאחר שגמר מחיה המתים יכול לומר שמה משיב הרוח, דלשיטה דס"ל שאומר שם ואין מעכב שיהא באמצע הברכה ע"כ אומר בקמץ, שבקמץ אינו חיבור לתחלת הברכה אלא כדבר בפני עצמו, ולשיטה דלא יכול להשלים הזכרה זו אחר מחיה המתים וחוזר לראש כדי שיאמר תוך הברכה יש לומר גשם בסגול, דשייך כתחילה וחיבור למכלכל חיים בחסד, וכתב שיש לדחות דיש לומר דאף שיכול לאמרו לבד כששכח בסוף הברכה, מ"מ לכתחילה ראוי לקשר ולאמרו בסגול.

שכח

השו"ע שם (סעיף ה) פוסק בימות הגשמים אם לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו, והני מילי שלא הזכיר טל, אבל אם הזכיר טל אין מחזירין אותו. ודוקא כשסיים כל הברכה והתחיל ברכה שאחריה אז חוזר לראש התפלה, אבל אם נזכר קודם שסיים הברכה יאמר במקום שנזכר.

המ"ב מפרש כי לא קבעו חכמים מקום בתוך הברכה אלא אמרו סתם מזכירין גשמים בתחיית המתים רק שנהגו לומר לפני מכלכל שהוא פרנסה וגשמים ג"כ פרנסה הלכך באיזה מקום שיזכור סגי. ופשוט דאם נזכר לאחר שאמר ונאמן אתה להחיות מתים דצריך לחזור ולומר ונאמן אתה להחיות מתים דבעינן מעין חתימה סמוך לחתימה.

עוד כתב השו"ע אפילו אם סיים הברכה ונזכר קודם שהתחיל אתה קדוש אין צריך לחזור, אלא אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה. המ"ב מפרש שכל שלא התחיל בברכה שלאחריה לא נקרא סיום ברכה זו לגמרי לענין כל הדברים שמחזירין אותו אף על פי שנקרא סיום לענין דברים שאין מחזירין אותו כגון הבדלה בחונן הדעת וכל כה"ג שאין לאמרם כשסיים הברכה אע"פ שלא התחיל בברכה שלאחריה. ויש פוסקים שחולקין ואומרים דאף בדברים שמחזירין אותו תיכף משסיים הברכה כמו שהתחיל ברכה אחרת דמיא. ולכן למעשה אם נזכר אחר שאמר השם לא יגמור מחיה המתים אלא יסיים למדני חוקיך ויהיה כקורא פסוק לבד ודינו כאלו עומד עדיין באמצע ברכה וחוזר למשיב הרוח.

More in this printout

View the whole printout