בני יששכר (מאמרי תשרי) .1

דרוש יב

לז) שובה ישראל עד י"י אלקיך, הנה כבר דקדקנו וכי יש תשובה שאינה עד י"י, ויש לפרש עפ"י מה שכתבו הראשונים והאחרונים דמתנאי התשובה שיהיה מאמין והבטחתי להש"י שלא אחטא עוד ולא אחזור בה, היינו שיהיה מאמין שהתשובה מכפרת בהם ושוב זה כמה פעמים חזרתי לסורי ואיך אפילו הרבה לפשוע אלפי אלפים רבבות שוב יקבלני הש"י בתשובה, הנה לא יאמר פעמים עד אין מספר ואפילו ביקש מחילה האדם כן, דכיון שהש"י אינו בעל גבול מאת הש"י כמה פעמים ואח"כ חזר לסורו ותכלית גם מדותיו אין להם גבול, וזהו שיש בכל פעם אעפי"כ הטוב וסלח יקבלהו לפרש שאמר הנביא בפסוקי התשובה, שובה בתשובה, ואלמדך דעת בזה לקרב הענין אל ישראל (ותדע) עד י"י אלקיך, היינו י"י אלקיך השכל, דהנה מדת בשר ודם אם יש לו איזה הוא לעולמי עד בלי גבול ותכלית, א"כ יקבלך מדה טובה היינו שהוא רחמני ומעביר על בודאי בתשובה בכל זמן ועידן ואפילו שגית מדותיו לסלוח ולמחול לכל המכעיסו, הנה הרבה מאד, הטוב וסלח ימחול ויסלח ויכפר. עכ"ז כשיתמיד המכעיס יום אחר יום להכעיסו הנה יופסק מאותו האיש הטוב המדה טובה של רחמנות ולא ירצה שוב למחול, הנה בזה יש חילוקים שונים, זה האיש רחמני ביותר ויאריך אף ביותר, אבל עכ"פ לכל מדת בשר ודם יש גבול כיון שהבשר ודם בעצמו הוא בעל גבול ותכלית על כן גם לכל מדותיו יש גבול, משא"כ מדת הש"י כיון שהוא ית"ש בלי גבול ותכלית וגם מדותיו אין להם גבול, וא"כ כיון שהוא רחום וחנון וטוב וסלח, לכל אלה המדות גם כן אין גבול ותכלית, ואם כן אל יפול לב אדם עליו האיך אשא פני לשוב אליו ית"ש בתשובה הנה זה כמה פעמים הייתי מתמרמר על חטאתי ובקשתי מחילה