Skip to content
מעדני שבת

אגד לולב

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

איתא בגמ' (סוכה י"א:) לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר, רבי יהודה אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול, מאי טעמא דרבי יהודה יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב, מה להלן באגודה אף כאן נמי באגודה, ורבנן לקיחה מלקיחה לא ילפינן. ומבואר שגם לדעת רבנן לכתחילה יש לאגדו משום שנאמר זה א-לי ואנוהו התנאה לפניו במצות.

מה"ט שנינו במשנה (סוכה ל"ו:) אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר אפילו בחוט במשיחה. דרבי יהודה קסבר לולב צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה מיני. אבל ר"מ ס"ל שאין חיוב אגד אלא רק משום נוי מצוה ממילא אפשר לעשות גם במין אחר.

עוד נ"מ מצינו בגמ' (סוכה י"א:) הדס שהיו ענביו מרובות מעלין שלו הרי הוא פסול. ואם מיעט את הענבים, שלא ירבו על עליו, הרי הוא כשר. ואסור למעטן ביום טוב, ואם עבר וליקט את ענבי ההדס ביום טוב לאחר שאגדן עם הלולב לדעת ר' יהודה הרי הוא פסול משום תעשה ולא מן העשוי, שהאגד עשה כשהדס היתה פסולה, ולפי חכמים הרי הוא כשר דכיון שהאגד הוא רק משום נוי ממילא אין דין באגד שיהיה נעשה בכשרות.

הרא"ש (סוכה פרק ג' סימן י"ד) מביא דברי הגמ' (מנחות כ"ז.) ארבעה מינין שבלולב מעכבין זה את זה, ואמר רב חנן בר רבא לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין, ומפרש אפי' נטל כל חד וחד לחודיה יצא, דקי"ל לולב אין צריך אגד. אבל ר"ת ס"ל דכיון דכולן מצוה אחת לא מיסתבר שיועילו בזה אחר זה, והגיה בספרים לא שנו דמעכבין משום תמה אלא שאין לו אבל יש לו תמה היא אף על פי שלא חברם באגודה אחת כרבנן דלא בעי אגד.

איתא בגמ' (סוכה ל"ז:) אמר רבה לא לדוץ איניש לולבא בהושענא דדלמא נתרי טרפי והוי חציצה, ורבא אמר מין במינו אינו חוצץ. דהיינו לא ידחוק את הלולב בהושענא, לאחר שכבר נתן באגד את ההדסים והערבות, דלמא כשתוחב את הלולב בכח בתוך האגד, ישרו עלים מההדס והערבה וישארו בתוך האגד והוי חציצה בין הלולב לשאר המינים, ונמצא שאינם אגודים להיות לקיחה אחת. וכן פוסק הרמב"ם (לולב ז' י"ב) אגד את הלולב עם ההדס והערבה והבדיל בין הלולב ובין ההדס במטלית וכדומה הרי זה חוצץ, הבדיל ביניהן בעלי הדס אינו חוצץ, שמין במינו אינו חוצץ. הערוך לנר מקשה הא קי"ל אין צריך אגד, ומיישב דמ"מ לכתחלה יש לאגדן יחד משום ואנוהו. יש לדון לדעת חכמים מהו ההידור, האם זה שהם קשורים ביחד הוא נוי או ההידור בדין לקיחה שלקחן ביחד.

הגרי"ז (מנחות כ"ז.) כתב שהוא הידור בדין לקיחה שר' יהודה ס"ל שהוא מעכב ורבנן ס"ל שהוא רק הידור, ומדייק כן מהרמב"ם (ז' ו') דכתב מצוה מן המובחר לאגוד לולב הדס וערבה וכו' ואם לא אגדן ונטלן אחד אחד יצא, הרי דאף דקיי"ל כרבנן מ"מ אגד הוי דין בלולב לכתחילה.

בשעורי ר' משולם דוד הלוי שם מוכיח מזה שיש דין חציצה מבואר בזה דאף לרבנן איכא באגד איזה חלות דין במצות לקיחה, שמשוי ללקיחת המינים כלקיחה אחת ושייך בזה חציצה.

השו"ע (תרנ"א א') פוסק מצוה לאגדם בקשר גמור, דהיינו ב' קשרים זה על זה, משום נוי, ויכול לאגדם במין אחר, ואם נשרו מהעלין בתוך האגודה בענין שמפסיק, אין לחוש דמין במינו אינו חוצץ, אבל שלא במינו חוצץ, על כן יזהר ליקח החוט שרגיל להיות סביב ההדס. המ"ב מפרש שיש לעשות קשר גמור ולא רק עניבה דאין זה קשר הנאסר בשבת ולא מקרי אגד. ומביא שו"ת אגורה באהלך שמצדד דמה שנוהגין העולם שלא לעשות קשר אלא עושין מן עלי לולב כמין בית יד ותוחבין הלולב בו ג"ז בכלל קשר.

אולם הביכורי יעקב (תרנא ס"ק ח) חולק על דברי אגורה באהלך וכתב יש נוהגין שעושין עגול סביב הלולב לבד, ובאותו עגול מחזקין ב' טבעות עשויין מעלי לולב אחד מימין ואחד משמאל, ונותנין באחד מהטבעות ההדסים ובאחד הערבות. וכבר הביא המנהג הזה ג"כ הפמ"ג (תרמ"ז סק"א) וכתב דהוי אגד לולב, ולענ"ד לא יאות למיעבד הכי, כיון דבעינן קשר הנאסר בשבת א"כ בעינן דוקא קשר גמור, ולא כהאי גוונא שאין נאסר בשבת. ולכן אם רוצה לעשות טבעות כה"ג למען ישארו ההדסים במקומן, מ"מ למטה מאותן הטבעות סמוך לסוף המינים, יאגוד כל ג' המינים ביחד בקשר ע"ג קשר. גם יעשה הקשר מהודק שפיר באופן שלא יכול להוציא ולהכניס הדס וערבה מבלי התרת הקשר, דאל"כ לאו קשר הוא.

מה שכתב שצריך קשר חזק שא"א להוציא ממנו הערבות כן מביא גם המשנה ברורה (תרנ"ד סק"ה) גבי מי שמחליף הערבות כתב בכורי יעקב דהיינו שיקשור אותה מבחוץ עם הלולב ולא כאותן שתוחבין אותה באגד, דלא מקרי אגד כהלכתו שאין זה קשר ממש כיון שמכניס ומוציא, לכן יתיר הקשר לגמרי ויחזור ויקשור.

השו"ע ממשיך ואם לא אגדו מבעוד יום, או שהותר אגודו, אי אפשר לאגדו ביו"ט בקשר גמור אלא אוגדו בעניבה. הרמ"א כתב שבמקרה זה שצריך לאגדו ביו"ט יש מי שכתבו לעשות הקשר בדרך אחר, שכורכין סביבות ג' מינים אלו ותוחבין ראש הכרך תוך העגול הכרוך.

עוד כתב הרמ"א שישפיל ההדס והערבה תוך אגוד הלולב, כדי שיטול כל ג' מינים בידו בשעת ברכה.

מי יכול לאגד

השו"ע (תרמ"ט א') כתב לולב שאגדו נכרי כשר. המשנה ברורה כתב אף על גב דלכתחלה מצוה לאוגדו משום נוי מצוה מ"מ כשר ע"י עכו"ם, ועיין במ"א שדעתו דלכתחלה לא יאגדנו והטעם דכל שאינו מחוייב בדבר אינו רשאי לתקנו, ומטעם זה גם אשה לא תאגוד הלולב לכתחלה. ודוקא באגד התחתון ששם אוגד כל המינים ביחד דשם עיקר מצות אגד אבל במה שאוגדים למעלה בזה אין קפידא. ובשער הציון שם מוסיף והוא הדין קטן פחות מי"ג שנים לכתחילה אין לו לעשות את האגד. ואם אגדו, אם אפשר יתירנו ויאגדנו שנית. (לכאו' לחבר את הקושקלך ללולב ודאי מותר לעשות ע"י קטן כי האגד הוא רק אח"כ כשהוא מכניס לשם את הדס וערבה).

רוב אחרונים כתבו שמותר לעשות האגד בלילה אע"פ שאינו זמן מצוותו, כשם שנוהגים בשאר השנים לאגוד בערב יו"ט אף שאינו זמן מצוותו.

More in this printout

View the whole printout