בפרשת אמור כתיב תחילה מצות לולב ואח"כ מצות ישיבת סוכה, ואילו במשנה שנינו תחילה מצות סוכה ואח"כ מצות לולב. והמגלה עמוקות כתב שבעצם יש להקדים מצות סוכה כיון שהיא כבר בלילה ואילו מצות לולב היא רק ביום, מ"מ התורה כתבה מצות סוכה בסוף כדי שיהיה סמוך לפרשת בהעלתך שנאמר שם מצות מנורה לאהרן והרי ענני הכבוד היו בזכות אהרן.
בספר ירח למועדים מבאר שסוכה היא מקום שיש שם השראת שכינה כמבואר בזוהר שהוא נקרא צילא דהימנותא, וכן כתב השפת אמת (סוכות תרמב) שכלל ישראל המה בעלי תשובה זוכין להיות נכנסים בסוכה שחל עליה שם שמים, ולכך צריך להיות גבוה עשרה טפחים כי מעולם לא שרתה שכינה למטה מעשרה. וכדי שיהיה השראת שכינה צריך אחדות בכלל ישראל כי אין השכירה שורה בישראל כשיש פירוד בניהם, ולכן כתבה התורה תחילה מצות ד' מינים שהוא רמז לאחדות בכלל ישראל כמבואר במדרש (פרשת אמור) 'כפות תמרים' אלו בעלי מקרא, 'פרי עץ הדר' אלו בעלי משנה ותלמוד, שיש להם טעם וריח ומראה כמו האתרוג הזה שיש בו אלו השלשה טעם ומראה וריח, 'וענף עץ אבות' אלו הבינונים המתהלכים בתמימות שיש להם ריח ואין להם טעם שאין להם לימוד, 'וערבי נחל' אלו הרשעים שאין להם לא טעם ולא ריח, כמו ערבי נחל. אמר הקב"ה יאגדו אלו עם אלו, כדי שיגינו אלו על אלו, ואז שכינה מתעלה, ואימתי מתעלה שכינה, בזמן שישראל אגודה אחת, ואחרי שיש אחדות בכלל ישראל שוב כתבה התורה מצות סוכה.