Skip to content
אור הנר

באיזה הודו לה' מנענעים

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

אף דמסקנת הפוסקים בשלחן ערוך וברמ"א הוא לנענע בהודו שבסוף שני פעמים בין בפשוטה ובין כשכופלין אותו, ואף שתלמידי בעש"ט נקטו עפ"י האריז"ל לנענע רק פעם אחת, אמנם עפ"י רוב נקטו הצדיקים לנענע רק בהודו לה' הראשון ולא בכפילו, אמנם רבותינו הקדושים לבית זידיטשוב וסטרעטין נהגו לנענע רק בהודו השניה כשכופלין אותו, ובסיעתא דשמיא סדרנו מאמר מיוחד לברר ולבאר המנהג ולשרש אחריה.

דברי המשנה היכן מנענעים

בסדר הנענועים יש בו הרבה חלקים בין באיזה אופן מנענעים, ובין מתי מנענעים, במשנה מסכת סוכה דף לז ע"ב מתחיל לדרוש מתי מנענים "והיכן היו מנענעין", וזאת כיון שהיה פשוט ליה להמשנה דאכן מנענעים, והסבירו בגמרא כי כבר שנינו דיש ללולב להיות טפח כדי לנענע בו, ועל זה קאי והיכן מנענעים, אמנם שואל 'היכן מנענים' כלומר באיזה מקום.

ומתרץ המשנה שאלתם 'בהודו לה' תחלה וסוף', וב'אנא ה' הושיעה נא' דברי ביה הלל, ובית שמאי אומרים אף ב'אנא ה' הצליחה נא', אמר רבי עקיבא צופה הייתי ברבן גמליאל ורבי יהושע שכל העם היו מנענעין את לולביהן, והן לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא, עד כאן דברי המשנה, (כאן כתוב קודם ב"ה ואח"כ ב"ש, והוא משונה מכל המשניות שהוסיף על ב"ה כמ"ש התוס' יו"ט, ויש בראשונים שגורסים להיפך).

לפי דברי המשנה מנענעים ד' פעמים

והנה בפירוש דברי המשנה תחילה וסוף נפל מחלוקת גדול בין הראשונים האיך לפרשו, האם תחילה וסוף הפרק או תחילה וסוף הפסוק, אמנם להלכה נקטו דפירושו הוא תחילה וסוף הפרק, ועל המחלוקת שבמשנה בין ב"ה לב"ש פסקינן כבית הלל דמנענעין רק באנא ה' הושיעה נא, ולכן מנענעים בכל ב' פעמים באנא ה' הושעה נא וגם כשכופלין אותו, ונמצא דמנענעים לפי פשטות דברי המשנה ד' פעמים להלכה, פעם אחת בהודו לה' בתחילה, באנא ה' שתי פעמים, והרביעי בהודו שלבסוף.

אם יש לנענע בכל מקום שאומרים הודו באמצע הלל

אמנם האחרונים טרחו לברר אם גם בכל מקום שאומרים הודו לה' באמצעית ההלל, כי הנה בעת שהקהל אומרים את ההלל בצבור, מנהג מפורסם הוא לקרותו כסדר דברי הטור (סי' תכב) "מתחילין 'מה אשיב' עד 'הודו', וכל הצבור קורין ביחד, וקורא שליח צבור לבדו 'הודו' כלומר 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו' וכן להלן, והקהל עונין אחריו 'הודו' וקורא שליח צבור פסוק 'יאמר נא ישראל' והקהל עונין אחריו 'הודו', וכן אומר שליח צבור 'יאמרו נא בית אהרן' ועונין הקהל אחריו 'הודו', וכן אומר שליח צבור 'יאמרו נא יראי ה'' ועונין הקהל אחריו 'הודו', (ראה ב"י למקור מנהג זה, וכן ראה מ"ב סי' תכ"ב ס"ק כ' בזה).

ועכשיו יש לחקור אם גם מנענעים בכל מקום שאומרים הודו, כשהציבור אומר הודו לה' אחר שהש"ץ אומר יאמר נא ישראל וכו', וכן הספק נופל בהודו לה' שבסוף ההלל וכופלין אותו פעם שניה, האם גם שם מנענעים, כי יש לומר דכשתיקנו חז"ל לנענע בהודו, תקנו בכל מקום שמזכירין הודו לה', לעומת זה יש לומר דכשאומר הודו אחר יאמרו נא וכו', אין זה בכלל אמירת הודו, כי הוא רק על דרך עניה על השליח ציבור, ולאו בכלל קריאת הלל הוא, וכמו כן השאלה כשאומרים הודו לה' בסוף הפרק, וכופלין אותו לומר פעמים, ולאלו שאומרים שיש לנענע בתחילה וסוף היינו תחילת הפרק וסוף הפרק, האם יש לנענע גם בהודו שניה שהוא רק טפל להודו ה' העיקר.

שי' הרא"ש והתוס' שיש לנענע בכל פעם

וכאמור מצינו בדברי הראשונים שכבר טרחו בזה, והביא התוספות (שם ד"ה בהודו) וגם ברא"ש (שם סי' כ"ו) שיטה זו וזה לשונם: ועכשיו שנהגו ששליח צבור אומר יאמר נא ישראל, והצבור עונין הודו, וכן ביאמרו נא יראי ה', "הצבור מנענעים על כל הודו והודו שעונין", אבל שליח צבור לא ינענע, עכ"ל, ומובא גם באור זרוע (סי' שי"א) בשם רבי שמשון ב"ר אברהם הר"ש משאנץ.

ולפי דעה זו נמצא כי חיוב הנענוע הוא תלוי בקריאתו כי כל פעם שקוראין הודו לה' מנענעים וכמו שכתב כן התשב"ץ (ח"ב סי' ר"ה) דלפי שיטה זו מספר הנענועים ישתנה הנענעים כפי המנהג לכפול את הפסוקים, אם כופלין מנענעין בכל פעם שכופלין, ואם פושטין אין חייבין לכפלו כדי להוסיף נענוע שהנענוע תלוי בקריאה.

שי' הריטב"א והר"ן שאין לנענע בכל פעם

אבל הריטב"א (לז ע"ב) חלק על דברי התוספות ורא"ש, וסובר שהצבור אינו צריך לנענע בכל פעם שמשיבים 'הודו', והצבור אינו מנענע בתחילת הפרק אלא פעם אחת ב'הודו', ואף על פי שהקהל כופלין אותו אינו אלא שעולה להם במקום קריאת ההלל, וכשם שאין הקריאה צריכה נענוע, כך 'העניה אינה צריכה נענוע', אבל האחרון כלומר ב'הודו' שבסוף הפרק שכופלים בו החזן והצבור אינו נראה דרך עניה, אלא דרך קריאה ממש, וכיון שכן כשם שמנענע שני פעמים ב'אנא ה' הושיעה נא' כך הוא מנענע ב'הודו' בתרא, אבל ב'הודו' קמא אינו מנענע אלא פעם אחת, וכן נהגו, אבל בתוספות אומרים שמנענעין שתי פעמים ב'הודו' קמא, ומה שכתבנו עיקר מפי רבינו נר"ו, עכ"ל.

ואף הר"ן שם חלק על דברי התוספות: ואינו מחוור שכיון שמה שעונין הצבור לחזן 'הודו' אינו אלא כדי לצאת מ'יאמר נא' ו'יאמרו נא' שאומר החזן תחילה, כשם ש'יאמר נא' ו'יאמרו נא' אין צריך נענוע כך עניית 'הודו' של הצבור על פסוקים אלו צריכה נענוע, ולפיכך אין הצבור מנענעין ב'הודו לה'' שבתחילה אלא פעם אחד.

וגם הר"ן שם מסיק כי ב'הודו לה'' שבסוף שכופלים אותו ש"ץ הצבור מנענעין בו על כל פעם ופעם גם החזן וגם הצבור, וכן ב'אנא ה' הושיעה נא' כדברי בית הלל, וכן נהגו, ע"כ.

חילוק בין טעם הריטב"א לטעם הר"ן

והנה הריטבא והר"ן אף שהסכימו שניהם לדבר אחד שאין לנענע רק בהודו לה' שבתחילה וסוף, ולא כל מקום שכופלין אותו, אמנם נראה שנחלקו בטעם הדבר, כי הריטב"א כותב שאין לנענע בכל מקום כיון שאין זה דרך קריאה והוא רק עניה על יאמרו נא וכו', וכיון שכן אין לנענע כי על זה לא כיונו חז"ל לנענע במקום עונה, אמנם בדברי הר"ן נראה שכותב דסיבה שאין מנענעים על הודו לה' בכל פעם ופעם הוא כיון שהוא תחת אמירת יאמרו נא שהבעל תפילה אומר, נמצא דהלכתו של אמירת הודו זה הוא כמו אמירת יאמרו נא, וכמו שבזה אין מנענעים גם בהודו לה' שלו אין מנענעים.

אמנם לשניהם בהודו שלבסוף כתבו שיש לנענע בין בהודו הראשון ובין בהודו הכפילא, כי לטעם שניהם צריך לנענע שם.

י"מ שהש"ץ ג"כ מנענע אגב ציבורא

עוד כתבו התוס' דאלו שסוברים שיש לנענע בכל פעם שמזכירין הודו לה', בזה גם נחלקו לשניהם, כי יש שכתבו שגם השליח ציבור בשעה שאומר יאמרו נא ויאמר נא ג"כ מנענע אגב ציבורא, וכתב התוס' וז"ל: וי"מ דאף שליח צבור מנענע אגב ציבורא שעונין בכל פעם ופעם הודו ומנענעין, מנענע נמי שליח צבור ביאמר נא וביאמרו נא, ומובא גם באור זרוע (שם).

והנה כמה מראשונים מביאים ג"כ מנהג זה שגם הש"ץ מנענע באלו מקומות, אמנם כמה כתבו דזה הוא רק ביאמר נא ולא ביאמרו נא, עי' בהגהות אשר"י שהביא הב' דיעות וכן כתב באור זרוע, וכן נפסק ברמ"א, וציין לדברי המהרי"ל שכתב כן, וגם המהרש"ל בספרו חכמת שלמה כתב כן.

ועי' בטו"ז וגם בהלבוש שכתבו לטעום בטעם הדבר, כיון שכשאומר יאמר נא ישראל מזכיר כל ישראל בשוה, לכך מנענעין שם, וכדברי הט"ז דמזכיר בכך לכל ישראל, משא"כ יאמרו נא יראי ה' ובית אהרן שאינו עולה על כל ישראל, עיי"ש.

ועי' גם בב"ח שכתב לחדש שבסוף קאי על יאמר נא, ולכך יש לצאת ידי שניהם לנענע גם שם.

והמנהגים רבו בזה וגם כל אחד בטעמו המיוחד, ואין היריעה מספיק לכל זה.

פסק להלכה המחבר והרמ"א

להלכה פסק המחבר (סי' תרנ"א סע' ח') לנענע רק בהודו לה' שבתחילת הפרק וינענע השליח צבור בהודו לה' פעם אחת, (וכן יעשה הצבור כאשר משיב לו), ובהודו לה' שבסוף שכופלים אותו שליח צבור והצבור, מנענעין שתי פעמים, וכן ב'אנא ה' הושיעה נא' מנענע ש"ץ והקהל שתי פעמים לפי שכופלים אותו, והיינו כדברי הריטב"א ור"ן דלעיל, וכן הוא מנהג הספרדים.

ואילו בדרכי משה (אות ו') כתב הרמ"א כי אנו נוהגין כדעת התוספות והרא"ש שכתבו שהצבור מנענעין בכל הודו שמשיבים לחזן, אבל לא שליח צבור שמנענע רק כשאומר בעצמו 'הודו' שלא כדעת הי"מ שם בתוס', והוסיף הרמ"א וציין כי במהרי"ל (סדר תפלות חג הסוכות סי' ה') כתב שאף שליח צבור ינענע ב'יאמר נא ישראל' אבל לא באחרים והוא, וכן הוא במנהגים שם (עמ' קכ"ז), וגם בהגהות הרמ"א פוסק שם שיש לנענע בכל פעם שעונין הודו לה' והוא מנהג האשכנזים.

וכן כתבו הרבה ספרי מנהגים יש שאומרים שיש לנענע רק בהודו לה' שבתחילה, ויש שאומרים שיש לנענע גם בכל הודו, וכולם כתבו שיש לנענע גם בהודו לה' שבסוף כשכופלין אותו וכדבדי הר"ן והריטב"א דלעיל.

מנהג האריז"ל ותלמידי בעש"ט הק' לנענע רק פעם אחת בהודו שלבסוף

אמנם אנו הנוהגים כפי האריז"ל מנענעים רק בהודו הראשון, ובהודו אחרון שכופלין אותו אין מנענעים שני פעמים רק פעם אחת, ושלא כדברי המחבר והרמ"א שיש לנענע בהודו אחרון שני פעמים, שהמקובלים פסק כן להלכה כפי סודות המקובלים שיש בזה, ועל פי דברי הזוהר הקודש שיש לנענע רק ד' פעמים, ויש אריכת בזה אמנם אין לנו עסק בנסתרות, ורק נביא ראשי הדברים.

דברי הזוה"ק לנענע ד' פעמים ביום א' בנטילתו וג' בהלל

כי הנה מצינו בדברי הזוה"ק שצריך לנענע בכל יום 'ארבע פעמים' כיון שבכך הם ד' פעמים ח"י נענועים, והכל עולה כמספר ע"ב, והזוהר מפרט מקום הנענעוים ולפי חשבון זה יוצא שבאנא ה' מנענעים רק 'פעם אחת' ח"י נענועים, דחשבון ד' פעמים הם, א. בנטילת הלולב, ב. בהלל בהודו לה' תחלה, ג. בהודו לה' בסוף, ד. 'פעם אחת' באנא ה', ובכך הם ארבע פעמים ח"י נענועים, שהם ע"ב.

וכה לשון קדשו של הזוהר (רע"מ ח"ג דף רנ"ו ע"א) דנענועין דהלל אינון משותפין בנענועין דנטילת לולב, ואינון ח"י באנא, ח"י ח"י בהודו תחלה וסוף, ח"י דנטילת לולב, הרי ע"ב, ע"כ הלשון הקדוש שם, (ועי' גם בתיקוני זוהר תי' ו' דכ"ג ע"א, וכ"כ בתי' כ"א דנ"ו).

באריז"ל ובמקובלים שמנענעים ד' פעמים בהלל עצמו

אולם במקום שכן מבואר בזוהר הק' ובתקונים כי יש לנענע ע"פ סוד באנא ה' רק 'פעם אחד' כדי להגיע למספר ע"ב, אמנם אין זה דעת המקובלים בדברי האריז"ל שנמסר ע"י תלמידו הרה"ק רבי חיים וויטאל זי"ע, ואף אשר תורתם היה נבנה על דברי הזוהר הק', מכל מקום נקטו דרך אחרת בחשבון מנין ע"ב נענועים, דמה שהם 'ארבע פעמים' ח"י, הוא בקריאת ההלל עצמו, מבלי צירוף הנענועים שבשעת נטילת הלולב, שנענועים ההם אינם בא בכלל חשבון ע"ב נענועים, ולפי זה אכן יש לנענע באנא ה' הושיעה נא 'שני פעמים', בשעה שכופלין אותו.

וכה מפורש הדבר בכתבי מרן האריז"ל ע"י תלמידו המובהק רבי חיים וויטאל זצ"ל בדרושיו שבספר שער הכוונות (דרושי חג הסוכות, בהקדמה) סך מספר הפעמים של נטילת לולב הם פעם אחת בעת הברכה, ואח"כ ארבע פעמים אחרות באמצע סדר ההלל, והם בהודו לה' כי טוב הראשון פעם אחת, ובאנא ה' הושיעה נא כפול שתי פעמים, ובהודו לה' כי טוב האחרון פעם אחת.

עוד כתב מהרח"ו בספרו פרי עץ חיים (ח"ג שער הלולב) ובהלל אנו מנענעין בארבע מקומות, בהודו לה' פעם אחד, שלושה נענועים לכל רוח לכל ששה רוחות, הרי ח"י נענועים, "ובאנא ה' הושיעה ב' פעמים שכופלין אותו", ובהודו לה' בסוף פעם אחד, הרי ע"ב נענועין בכל יום בהלל, "מלבד פעם ראשונה כשאנו מברכין על הלולב".

תי' רבינו הק' מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע לישב דעת הזוהר הק' עם דעת האריז"ל

ולכאורה יוקשה דלכאורה דעת האריז"ל סותר עם דעת הזוה"ק, דדעת הזוה"ק הוא לחשוב הנענועים שבשעת הברכה לחשבון של ד' פעמים ח"י, ולא לנענע שני פעמים באנא ה', ודעת רבינו האריז"ל לנענע באנא ה' שני פעמים ובכך להגיע למספר ד' פעמים ח"י, ולישב סתירת המקובלים עם דברי הזוהר הקדוש האריכו המקובלים בכאן וכאמרו אין לנו עסק בנסתרות, נביא רק גרגיר שישוב רבה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע שר בית הזוהר, שיתישב דברי הזוהר עם דברי האריז"ל, אך הוא העלה בתירוצו דבר חידוש אשר בעלי הזוהר 'אולי לא הי' להם סוכה כלל', כי כל ישיבתם וחנייתם במערות צורים ובפרישותם במדבריות, ובכן לא הצריכו להפסיק בין הברכה לקריאת ההלל כדי לברך בתוך הסוכה, כלומר לברך בבוקר בביתו או לילך לסוכה אחר תפלת העמידה, מאחר שלא הי' להם סוכה, ושפיר היה חזי בעלי הזוהר לאצטרופי נענועים שבנטילת הלולב עם נענועים דהלל, כיון שבירכו על הלולב אחר התפלה סמוך לקריאת ההלל בלי פירוד כלל, אמנם אנו שיש לנו סוכה ואנו מפסיקין אם נענועים שבסוכה לנענועים שבהלל, שפיר יש לנענע שני פעמים באנא ה' כדי שיצטרף לד' פעמים ח"י, כי הם נענועים אחרים.

וכה הם דברי רבינו הקדוש בספרו פרי קודש הלולים על פרע"ח שם, "אבל באתי לומר אשר לא יקשה קושית,.. נ"ל כי למה לא נצרף אחר שהכוונה אחת, למה צוה רבינו שיהיו כל הד' נענועים בהלל, כי רבינו צוה שיהי' הנענועים הברכה בסוכה, ולכן לא מצטרף כי הוי הפסק, אבל בעלי הזוהר קדושי עליון הי' כל ישיבתם וחנייתם במערות צורים ובפרישותם במדבריות, כמו שכתב בשער הקדושה למהרח"ו ז"ל, ובאפשר לא הי' להם סוכה כלל, כדאשכחן בגמ' (סוכה מ"ז) רב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור גמירי דמאפר אתי, ופי' רש"י ותוס' שמן האפר באו שבהמותיהן היו רועות שם, ולא ישבו בסוכה כל ימי החג, ע"ש,... ואלה הפרושים בעלי הזוהר קדושי הקדושים מי יודע אם הי' להם סוכה, ואם הי' להם סוכה באפשר התפללו גם כן בסוכה, כתי' מהרש"ו בהג' לשעה"כ הנז"ל, יהי' להם לברך אחר העמידה כמ"ש רבינו לקמן", עכלה"ק.

באיזה הודו מנענעים לבסוף

אמנם באיזה הודו -שבסוף מנענעין אם בראשון אם באחרון, לא מצינו אם כונת המקובלים קאי דפעם אחת על הודו הראשון או על הודו השני, ואכן מנהג רוב חצרות קדושת לתלמידי הבעש"ט הק' הוא שמנענעים בהודו הראשון כפי פשטות הדברים, ועי' גם בכף החיים (אות פ"ט) וז"ל: ובהודו לה' שבסוף וכו', ולפי דברי האריז"ל אין לנענע רק פ"א כנז"ל, והיינו בפעם הראשון אבל בפעם ב' שכופלים אותו אין מנענעים, עכ"ל.

דברי האריז"ל שמנענים – חס"ד נענועים דברי הבני יששכר והרה"ק מטשערנאבל – צדי"ק נענעועים

כמבואר בפנים המאמר דמנין הנענועים לפי הזוה"ק הוא לנענע ד' פעמים בכל יום, בכל כי היכי שיעלה למנין ע"ב, וע"י שמנענע ד' פעמים ח"י נענועים, עולה למנין ע"ב, וסדר הנענועים הוא אחד בשעת הנטילה, ושלש נענעים בשעת הלל, אמנם לפי האריז"ל הוא כל הארבעה בשעת הלל, והארבעה שבהלל עולה למנין ע"ב, והבאנו בפנים שטרחו המקובלים לישב דברי הזוהר הק' עם דברי האר"י הק'.

חידוש נפלא מצינו בספר בני יששכר להרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע, כי לפי דברי האריז"ל יש לחשוב כל הנענועים כחמשה פעמים ח"י, כי חד נענועים בשעת הנטילה כדברי הזוה"ק, וארבעה בשעת הלל כדברי האריז"ל, ועי"ז יעלה למנין צ' – צדי"ק, ולפי"ז מרמז לנו הבני יששכר פי' יפה בפיסקא יהללוך שבהלל, וז"ל הבני יששכר (במאמרי תשרי מאמר י"א אות י"ד): בנוסח ברכה אחרונה של הלל, יהללוך וכו' וחסידיך צדיקים עושי רצונך, אינו מובן דהנה צדיק הוא עושה המצות כתיקונן עפ"י הדין וההלכה, וחסיד נקרא המדקדק לעשות לפנים משורת הדין ומילי דחסידי, ויתכן לפרשו בהלל של חג הסוכות, שצריכין לאומרו עם נטילת הד' מינין ולנענע ע"ב נענועים מנין חס"ד להמשיך החסדים כידוע (שעה"כ סוכות דרוש ה', פע"ח שער הלולב פ"ג), הנה העושים כן נקראים חסידים להיות שממשיכין החסדים וכמו"ש איזהו חסיד המתחסד עם קונו (זוה"ק ח"ב קי"ד ע

More in this printout

View the whole printout