כל העבודה של חודש תשרי שהוא מר"ה עד שמיני עצרת, הוא בא לתקן החטא של אדה"ר
צריך להבין למה כתוב 'אך', ורש"י אומר שהוא בא ללמד שלא תדחה את השבת.
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחגּוּ אֶת חַג הוי"ה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְׁמִינִי שַׁבָּתוֹן (ויקרא כג לט).
ואפשר לומר שזה מבואר בשער הכוונות ממרן האריז"ל (שער הכוונות דרושי ר"ה ד"א) שכל העבודה של חודש תשרי שהוא מר"ה עד שמיני עצרת, הוא בא לתקן החטא של אדה"ר, שהיה ביום וא"ו של בריאת העולם שהיה בראש השנה. ולכן כתוב גם אצל יום הכיפורים 'אך בעשור לחדש השביעי' (שם כג כז), שבא ללמד שמלבד מה שכתוב בתורה שיום הכיפורים בא לכפר על עונות של ישראל, הוא ג"כ בא כדי לתקן החטא של אדה"ר כמו שמבואר היטב בשער הכוונות ע"ש,
וכן הוא בא כאן התורה לרמז באמרו 'אך' שמלבד עצם היו"ט שהוא כמו שאר ימים טובים, הוא בא ג"כ לתקן חלקים מחטא עה"ד כמבואר שם. ולכך אומר התורה 'באספכם את תבואת הארץ' כי יש מ"ד בחז"ל (ברכות מ:) שהעה"ד היה של חטה, לרמז שביום הזה בא ג"כ לתקן החטא של אדה"ר.
גם היא על עונה. רואים שחטא אדה"ר יש לו שייכות לקלקול של הפירות, ולכן מרמז כאן התורה לתיקון קלקול הפירות, כי הרי אתרוג כן נשאר טעם עצו כפריו, וזה מרמז כאן התורה שצריך לקחת מארבע מינים האלו להשפיע לאתרוג שהוא המלכות כידוע, ולכן הגימל מינים משפיעים לאתרוג כדי שיתוקן הענין של טעם עצו כפריו.
טעם מצות ישיבת סוכה
וממשיך התורה לומר שטעם של מצות סוכה 'למען ידעו' שהוא בא לתקן הדעת שנתקלקל בחטא עה"ד, כמש"כ שם 'והייתם כאלהים ידעי טב ורע' (בראשית ג ה).
טעם שצריך לקחת פרי עץ הדר
ולכן צריך ג"כ לקחת פרי עץ הדר, כי איתא במדרש (ב"ר טו ז) שרבי אבא דעכו אמר, אתרוג הוא בחינת מקיפין. והוא ג"כ בחינת לבושין היה, הה"ד (בראשית ג ו) ותרא האשה כי טוב העץ וגו', אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג. ואיתא בתיקו"ז (סט.) שכל השיטות הם אמת.
והנה גם בבריאת העולם נתקלקלו הפירות, כמו שאומר רש"י על הפסוק 'עץ פרי עשה פרי למינו' (בראשית א יא) וז"ל: 'עץ פרי' שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל האדם על עונו, נפקדה
וגם בא לרמז תיבת 'אך' שהוא בגי' שם אהי"ה בחינת מקיפין (לק"ת פ' בלק). וזה ידוע משער הכוונות (דרושי חג הסוכות ד"ד) שסוכה
ר"א מדבר מד' מינים ור"ע מסוכה
ולפי זה יש ליישב שלא נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא כלל, שרבי אליעזר שסובר שהסוכה הוא רמז לענני הכבוד מרמז לבריאת העולם שנבראו בז' ימי בראשית שהם בחינת ז' ספירות חגתנהי"ם, מדבר על ענין נטילת הד' מינים, שעיקר נטילתם בסוכה כנודע (שם בהקדמה). ורבי עקיבא שסובר סוכות ממש עשו להם, מדבר מהיחוד של ישיבת סוכה שהוא גי' הוי"ה אדנ"י. נמצא שיש בחג הסוכות ב' בחינות וכל אחד מדבר מבחינה אחרת. וזהו שמרמז התורה מה
דרך מרן האריז"ל לבאר דליכא פלוגתא בש"ס
איתא בגמרא סוכה (יא:) מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע בביאור הפסוק 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל' (ויקרא כג מג), שלרבי אליעזר ענני כבוד היו, ולרבי עקיבא סוכות ממש עשו להם.
והנה דרכו של מרן האריז"ל לבאר בכל מחלוקת שנמצא בדברי חז"ל שלא נתכוונו לחלוק זה על זה, אלא שכל אחד מהם מדבר מבחינה אחרת ואלו ואלו דברי אלהים חיים, וכמו שביאר בשער הכוונות (דרושי ראש השנה ד"א) במחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע (ר"ה יא.) מתי נברא העולם, שזה דיבר מבחינת פנימיות העולמות, וזה דיבר מבחינת חיצוניות העולמות. וכן במחלוקת רש"י ור"ת בסדר הפרשיות של התפילין, שרש"י הם מוחין דאימא ור"ת הם מוחין דאבא (שם בדרושי התפילין ד"ו).
למה הפסיק התורה בין מצות סוכה למצות ד' מינים
והנה בענין המצוות של חג הסוכות מצינו בתורה ב' בחינות, בפרשת המועדים בפ' אמור (ויקרא כג לד) שכתוב מתחילה מצות ישיבה בסוכה 'בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות' וגו', והפסיק בפסוק 'אלה מועדי הוי"ה אשר תקראו אותם' וגו' (שם לז), ואח"כ ממשיך הכתוב לדבר במצוות ד' מינים 'ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר' וגו' (שם מ).
ד' מינים מרמז לז"ס דז"א וסוכה ליחוד
והביאור שבחג הסוכות יש ב' בחינות נפרדות זה מזה מצות סוכה והד' מינים. ובד' מינים מצינו את המספר ז', כי יש בהם ג' הדסים וב' ערבות ולולב ואתרוג, שמרמז לז' ספירות תחתונות חגתנהי"ם דז"א שצריך לתקנם כידוע (שער הכוונות דרושי חג הסוכות ד"ה) . וסוכה מרמז ליחוד הוי"ה אדנ"י כידוע מהזוה"ק (ח"ג רנה:) שהיא בגי' סוכה, אחרי שנתקנים הז' ספירות.