שמחת תורה הוא גמר העבודה של חודש תשרי ויסוד לכל השנה
עומדים אנחנו בשמחת תורה שהוא הסוף והגמר של כל הימים הנוראים והימים טובים, שהוא יום שנגמר כל התיקונים והיחודים של חודש תשרי, והוא היסוד לכל השנה הבעל"ט.
בעץ חיים (שער ח פ"א-ב) שהכלים של ז' ספירות התחתונות שהם חגתנהי"ם נשברו ונפלו ביחד עם הרפ"ח ניצוצין בעולם הבריאה, ומבאר שם שהם יצאו מעינים דא"ק עיי"ש. וכל עבודת האדם בעולם הוא בא לתקנם ולעלותם לשרשם בעולם אצילות, וזה ע"י לימוד התורה וקיום המצוות, כי אותיות התורה הם בחינת הכלים והרפ"ח ניצוצין, וח"ו בהיפוך כשחוטאים מורידים עוד ניצוצין למטה.
וסיימנו בזה היום את החמשה חומשי תורה, ובפסוק האחרון של התורה כתוב 'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל' (דברים לד יב) ופרש"י 'לעיני כל ישראל' שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר 'ואשברם לעיניכם', והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר 'אשר שברת' יישר כחך ששברת. וכתב אא"ז רביה"ק בספה"ק היכל הברכה מ'שה ל'עיני כ'ל י'שראל ר"ת כלי"ם מתוקנים.
וזה מה שמרמז כאן רש"י 'לעיני כל ישראל' ענין שבירת הלוחות שהוא מרמז על שבירת הכלים שניתוספו על השבירה הכללית ע"י עון העגל, וזהו דייקא 'לעיני' כי השבירה הוא בעינים כנ"ל.
עבודת האדם בעולם לתקן ולעלות הז"ת לשרשם בעולם אצילות
ענין שקוראים 'לעיני כל ישראל' בשמחת תורה
ולכן קוראים פרשת וזאת הברכה ומסיימים 'לעיני כל ישראל' בשמחת תורה לרמז שלאחר גמר הימים טובים מראש השנה עד שמח"ת נתקנו חלקי השבירה של כל השנה, וזהו שכתב
והביאור בזה שזה ידוע ממרן האריז"ל
אא"ז מ'שה ל'עיני כ'ל י'שראל ר"ת כלי"ם מתוקנים.
הטעם שזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו
ועוד יכולים להוסיף, דהנה אמרו חז"ל (ראש השנה כז.) זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע. וצריך להבין הרי שמור הוא בלוחות השניות ואיך היה כבר בלוחות הראשונות זכור ושמור בדיבור אחד.
אלא יש לומר דלאחר מעשה העגל ושבירת הלוחות שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה 'פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת' (שמות לד א), דידוע הקושיא שהתקשו בזה הקדמונים, בראשונה מצינו באבן עזרא (שמות כ א) שהקשה כן, הרי בלוחות השניות היו פ"ח תיבות יותר מהראשונות, והרי ה' ציוה למה פסל לך וכו' כראשונים, ולמה הוסיף ע"ז עוד, ועיין מה שבאר שם.
ולשמרה' לא תעשה כמ"ש בזוה"ק (ח"א כז.), וכשעבר עליהם, עי"ז נתוספו תרי"ג מצוות לעשות סיג לתורה.
ולכן גם כאן בלוחות הראשונות שיש תר"ך תרי"ג מצוות דאורייתא וז' דרבנן, שהגיעו לידי תקלה דהיינו בעשיית העגל, ניתוספו אותיות חדשות בלוחות השניות, וכדאיתא במדרש (שמו"ר מו א) אמר לו הקב"ה למשה אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות. דבכל פעם שיש תקלה מוסיפים סייג לתורה.
טעם למה ניתוסף אותיות חדשות ללוחות השניות והלכות מדרש ואגדות
והביאור בזה למה ניתוסף אותיות חדשות ללוחות השניות והלכות מדרש ואגדות, דהנה זכור ושמור מרמז על יחוד קוב"ה ושכינתיה, דזכור הוא בחינת קוב"ה, ושמור הוא בחינת שכינתיה (זוה"ק ח"א מח:). וא"כ י"ל שבלוחות הראשונות הרי היה ב' לוחות מחוברות, היינו שהם עצמם היו בבחינת זכור ושמור, היינו שבלוחות הראשונות היה היחוד של קוב"ה ושכינתיה פב"פ בשלימות בבחינת תרין רעין דלא מתפרשין כיחוד או"א, וזהו כוונת חז"ל זכור ושמות בדיבור אחד נאמרו, היינו בלוחות הראשונות היה היחוד זכור ושמור בשלימות, כי בהר סיני נטהרו מזוהמת הנחש של עה"ד.
כל פעם שראו חז"ל תקלה וכדו', היו צריכים לעשות גדרים וסייגים חדשים
ואפשר לבאר על פי דברי המשנה באבות (פ"א מ"א) ועשו סייג לתורה, דהיינו שכל פעם שראו חז"ל תקלה וכדו', היו צריכים לעשות גדרים וסייגים חדשים שלא להגיע ח"ו לאיסורי תורה, כמו שמצינו שאדם הראשון נצטוו רק בשני מצות עשה ולא תעשה 'לעבדה' עשה
אולם בעשיית העגל חזר הכל לקדמותו כמ"ש בזוה"ק (ח"א נב:), וזהו הפ"ח אותיות החדשות שהם שבירת הכלים החדשים, שפ"ח הם כלים כמ"ש 'הפ"ח נשבר ואנחנו נמלטנו' (תהילים קכד ז), והם אותיות חדשות בלימוד התורה וקיום המצות לתקן הפ"ח אותיות כנ"ל, וקיבלו את הלוחות השניות שבכללות הוא בחינת שמור שאינו ביחוד עם קוב"ה תדיר, ולכן ניתוספו עוד פ"ח אותיות והלכות מדרש ואגדות, כי ע"י עון העגל נגרם עוד שבירה ונפילת אותיות התורה, ולכן תלוי היחוד של קוב"ה ושכינתיה בריביו התורה וקיום המצוות של בני ישראל בכל דור ודור, כי בכל דור ודור נתרבה התורה ע"י חידושי התורה ודקדוקי ופרטי המצוות שבזה מתקנים את השבירה החדשה.
ביום שמחת תורה נעשה היחוד של קוב"ה ושכינתיה
ולכן ביום הזה בשמחת התורה שגומרים את התורה נעשה היחוד של קוב"ה ושכינתיה.
'שני לוחות אבנים' שהקב"ה נתן למשה את הלוחות הראשונות יחד עם הלוחות שניות
ועוד י"ל בדרך אפשר כי שבעים פנים לתורה, לתרץ קושית האבן עזרא הנ"ל, עפ"י מה שכתב רש"י במסכת סנהדרין (נו: ד"ה כאשר) וז"ל: וכל מה שכתוב בדברות האחרונות היה כתוב בלוחות וכן שמע בסיני. וא"כ י"ל מ"ש חז"ל זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, היינו שהקב"ה נתן למשה רבינו שני הלוחות הראשונות והשניות ביחד, דהיינו לוח אחד של זכור ולוח אחד של שמור שניהם ביחד, שהם יחוד זו"ן, ובמקום זכר לא נזכרת הנוק'.
יעזור השי"ת שכל המשכת החסדים והאורות והיחודים שהמשיכו בני ישראל בכל עבודת חודש תשרי יתמשך לכל השנה, ע"י ריבוי התורה וקיום המצוות של בני ישראל, ועי"ז נזכה ליחוד השלם כלוחות הראשונות שהיו ביחד עם השניות, בביאת גואל צדק בב"א.
(שלחן הטהור נעילת החג - רעוא דרעוין תשפ"ד)