Skip to content
שארית מנחם

חג הסוכות

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ושמחתם לפני ה' אלהיכם. במדרש (מובא בטור או"ח הל' ר"ה סי' תקפ"א) ראשון לחשבון עוונות, ועיין בט"ז (שם) שהאריך לפרש דברי המדרש, ויש לומר בד"ז דהנה כתיב (איוב ד' י"ז) האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר, ופירשנו דהנה יש להמליץ על חטאותינו אם אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה חטא ומה יענו ילודי אשה, וזה שאמר הכתוב האנוש מאלוה, ר"ל יציר כפיו יצדק וכי ניצול הוא מחטא, ומכל שכן אם מעושהו שנולד ממנו יטהר גבר. ומשום הכי בראשון לחג הסוכות שהוא יום שמחתינו, אשר לכאורה קשה מאד לאדם שמלא עוונות ופשעים לשמוח, צוותה התורה שיקח אתרוג שלחד מ"ד (בב"ר פט"ו ח' ובויק"ר פכ"ז) עץ שאכל אדם הראשון אתרוג היה, ועי"ז יוכל להתנצל ולשמח את עצמו, וע"י שמחה עם לב נשבר יעשה תשובה, וילמד מאדם הראשון שעשה תשובה, כדאיתא במד"ר פר' בראשית (כ"ב כ"ח), וזהו שאמרו חכז"ל ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון העוונות, היינו חטא אדם הראשון שהיה חטא הראשון בעולם העשיה וע"י לקיחת האתרוג יוכל לקיים ושמחתם לפני ה' אלהיכם תשובה ע"י שמחה ויתהפכו הזדונות לזכיות.

בסוכות תשבו שבעת ימים. נודע מספה"ק שהסוכה רומזת על דירת ארעי של עוה"ז ושפלות האדם, ע"כ בסכ"ה ר"ת (קהלת ז' ב') באשר הוא סוף כל האדם, וכשמתבוננים בזה אז עיקר הבקשה הוא התיקון השלם והגאולה ע"י אליהו התשבי, תשב"י ר"ת בסוכות תשבו שבעת ימים. והנה מדת הענוה מקרבת הגאולה כמאמרם ז"ל (סנהדרין צ"ח ע"א) אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח, וכמו כן ביאת המשיח הוא בחי' עני ורוכב על החמור, כידוע כי עני יש לו לב נשבר ורוכב ומכניע החומר, וגם ד' המינים רומזים על התקרבות הגאולה ע"י ענוה, כי אתר"ג בלי ו' הר"ת אל תבואני רגל גאוה (תהלים ל"ו י"ב) כמבואר בספה"ק ולול"ב ר"ת וטהר לבנו לעבדך באמת ולעבדך באמת אפשר ע"י ענוה ואז נזכה לברחמיך הרבים רחם עלינו ר"ת ערב"ה, ברחמיו המרובים יקים לנו סוכת דוד הנופלת ר"ת הד"ס, כמבואר בתורת חיים, גם הדם הוא לריח ורומז למשיח כמש"ן (ישעי' י"א ג') ויצא חוטר מגזע ישי וגו' ונחה עליו רוח ה' וגו' והריחו ביראת ה', (עי' בנ"י).

ידוע שענני הכבוד בחינת סוכה היא צלא דמהימנותא שהקב"ה מגן ומחסה לישראל והאירו לישראל לנחותם הדרך, כמש"כ בקרא וה' הולך לפניהם בעמוד ענן להנחותם הדרך, וקדושת סוכה צילא דמהימנותא היא זכר לענני הכבוד ומביא לאמונה שלימה שבזכות האמונה נגאלו ועתידים להגאל (ילקוט שמעוני פר' בשלח), וזה יש לרמוז בפסוק היום אתם יוצאים בחודש האבי"ב (שמות י"ג ד') שהוא נוטריקון של ברוך הגבר אשר יבטח בה' (ירמי' י"ז ז') להסתופף בצילא דמהימנותא ע"י בסוכות הושבתי את בני ישראל שג"כ ר"ת האבי"ב, ובזכות האמונה נזכה לגאולה שלימה העתידה שנאמר בה והי' ה' לאור עולם (ישעי' ס' כ') ע"כ האבי"ב ר"ת בני ישראל היה אור במושבותם (שמות י' כ"ג) וגם בונה ברחמיו ירושלים אמן.

בשו"ע הל' סוכה (סי' תרח"ם סע"א) אתרוג היבש פסול ושיעור היבשות כשאינו מוציא שום ליחה ויבדוק על ידי שיעבור בו מחט ובו חוט ואם יש בו ליחה יראה בחוט, (ובסעיף ז') ניטל דדו והוא הראש הקטן ששושנתו בו פסול וכו' וכל זה דוקא בניטלה וכו'. איתא במדר' (ויקרא ל' י"ג) ובתיקונים שאתרוג דמיא לליבא ורומז על הלב, ואולי משו"ה כתוב הדר רק גביו ומשום הכי על פי הלכה אם הוא יבש שאין בו שום לחלוחית פסול, דהיינו כיון שאין בו בלבו לחלוחית של מצוה פסול הוא, ועל כן אמרו הסימן לבדוק על ידי שיעביר בו מחט שהוא דברי כבושין מטעם יש בוטה כמדקרות חרב (משלי י"ד י"ח) ובו חוט כחוט השני שפתותיך (שה"ש ד' ג') ואזי יהי' ניכר אם יש בו שום לחלוחית, ויען שצריך להיות ויגבה לבו בדרכי ה' ושם הענוה פסולה בתכלית משו"ה אם ניטל הדד ממנו והוא הראש הקטן רב וזהו שמביא המסורה ויודע בהם את אנשי סוכות.

ששושנתו בו בחי' ראש וגאוה ב"קטן" הרומז לענוה פסול.

מצות סוכה רומז לאחדות. ע"ד אמרם ז"ל (סוכה כ"ז) כל האזרח בישראל ישבו בסוכת מכאן שראוים, כל ישראל לשבת בסוכה אחת ומשום הכי ינסה הקב"ה לעתיד לבוא את אומות העולם במצוה קלה שסוכה שמה על טענתם תנה לנו מראש ונעשנה (עי' ע"ז ג' ע"א) כי מכיון שמצוה זו רומז לאחדות אין אומות העולם שייכים לה. והנה כל זה כשמתנהגים כישראל ואז כל ישראל חברים, אבל לא יתחבר עם רשעים, וכידוע מש"כ החיד"א בספרו ראש דוד בשם החסיד ר' יהודא תאביליי (הובאו דבריו בבני יששכר לח' תשרי מאמר י') ליתן טעם לשבח מדוע עושים זכר לענני הכבוד דוקא ולא למן ובאר, שענני הכבוד היו רק לישראל מיוחדים בטובה, כי הערב רב הענן פלט אותם, לא כן מן ובאר שגם הערב רב נהנו מהם, עיי"ש. וממילא עי"ז אנו לומדין שאין להתחבר לרשעים, וזה כונת המסורה ויודע ב' במסורה בוקר ויודע ה' את אשר לו (במדבר ט"ז ה') וידע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח' ט"ז) בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש דייקא הקריב אליו ולהתחבר רק עם יראי ה' ולומדים אנו זאת מסוכות הרומז לענני הכבוד כנ"ל שלא קלטו את הערב רב וזהו שמביא המסורה ויודע בהם את אנשי סוכות.

וידע בהם אנשי סוכות (שופטים ח' ט"ז). ובמסורה תרי, דין ואידך וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו (במדבר ט"ז ה') ואפשר לפרש המסורה עפ"י המובא בבנ"י (מאמרי חודש תשרי מאמר י' אות א') בשם זקני הק' הר"פ מקאריץ זי"ע ועכי"א אשר סוכה מלשון סוכה ברוה"ק שמשם שואבים רוה"ק וממילא משיגין קצת מגדלות הבורא ית', ואולי זה כוונת המסורה ויודע ה' את אשר לו, ר"ל הכח והממשלה, שהוא להקב"ה, והשגה זו הוא ע"י סוכה, וזש"א ויודע בהם אנשי סוכות, דע"י מצות סוכה שמשם שואבים רוה"ק, בא לידי השגה בגדלות הבורא. והנה כאשר יגיע האדם להשגה בגדלות הבורא, וודאי מואס בתענוגי הגוף וכל עניני העוה"ז טפלים הם אצלו, ושם כל מעיניו לתקון נפשו לחזות בנועם ה'. וזה שמצינו ביעקב אבינו ע"ה (בראשית ל"ג י"ז) בפסוק ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת, פי' כאשר יעקב נסע סכותה אז הגיע לידי השגה כנ"ל והבין שהעוה"ז אינו העיקר, ע"כ ויבן לו לנפשו בית קבוע, ולמקנהו רמז לצרכי גופו עשה סכת דירת עראי כדאיתא בת"מ, ומשו"ה כתיב סכת חסר, וזה שמסיים הפסוק, על כן קרא שם המקום סוכות, שם "המקום" ר"ל ית"ש שהוא מקומו של עולם, ע"י סוכות כנ"ל, והנה האדם שזוכה לעשות להגשמיות עראי, אינו חסר כלום. וזה מרומז בהמשך הפסוקים ויבוא יעקב שלם, ודרשו חז"ל (שבת ל"ג ע"ב) מובא ברש"י שלם בגופו ובממונו וכש"כ בתורתו, ויצב שם מזבח ויקרא בשם השי"ת.

והנה כנסת ישראל מבקשת ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין (שה"ש א' ב'), ולפמש"כ י"ל דע"י הסוכה שמשיגין על ידה לנשיקות פיהו שהוא רוח הקודש, נזכה לכי טובים דודיך מיין, עריבות ומתיקות, וכדרשת חכז"ל (ע"ז ל"ה ע"א), ובאמת זה סוד החיבוק מטעם וימינו תחבקני שמביא לנשיקה כידוע ליו"ח. וזש"א דהמע"ה (תהלים ק"מ ח') ה' אלהים עוז ישועתי, וע"י מה השגתי זאת, ע"ז אמר סכותה לראשי כמו ביום "נשק" ואזי נודעתי כי טובים דודיך. וזשה"כ (שם כ"ז ד') לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, וזוכין לזה ע"י כי יצפנני בסוכו.

More in this printout

View the whole printout