Skip to content
די חסידישע פרשה

ד״ה האזינו השמים ואדברה וגו׳

  • Ha'azinu
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ב"ה. לקו"ת פ' האזינו, ד"ה האזינו השמים ואדברה וגו' [נעא, ג – עג, ד]

פרק א

קושיות ודיוקים על דברי רז"ל בענין 'גשם' ו'טל׳

"האזינוי השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי. יערוף כמטר לקחי וגו' [תזל כטל אמרתי] "2.

בזה, יבואר גם פירוש הפנימי של הכתוב בהזכירו מטר וטל:]

הנה, אמרו רז"ל: 'כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן "ויבא כגשם לנו", והקדוש ברוך הוא השיבה כהוגן: "אהיה כטל לישראל"5.

[פירוש הכתוב לפי פשוטו: הטו אוזן והקשיבו השמים ואדברה אל ישראל את דברי השירה הזאת, וכן אבקש שתשמע הארץ את אמרי פי, ותהיו עדים להתראתי בישראל על קיום התורה. וזו העדות שתעידו: יטוף כמו מטר התורה שנתתי לישראל, שהיא חייים לעולם כמו המטר. תזל כטל, שהוא נוח והכל שמחים בו, אמרתי, התורה שאמרתי לכם (עייפ רשייי ועוד מפרשים).

מאמר זה יבאר את המשמעות הפנימית של הפסוק, ושייכותו לעבודת ה' של כל אחד מישראל.

והנה, הפסוק מדייק לומר מטר (גשם) וטל, וכעת יביא מאמר רזייל בו מוזכרים שני דברים אלו בהיחס שיש בין כנסת ישראל והקבייה, ולפי הביאור הפנימי

ואלו הם דברי הגמרא וביאורם:

כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן, והקב"ה השיבה כהוגן, שנאמר בדברי הנביא, שעתידים ישראל לעשות תשובה ולומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו, ויבוא כגשם לנו', ועל בקשה זו של 'כנסת ישראל', שהקב"ה ישרה שכינתו עליהם 'כגשם', אמר לה הקב"ה: בתי, את שואלת ומבקשרת שאהבה לך כגשם, שהוא דבר שפעמים מתבקשר ופעמים אינו מתבקש, שבימות החמה אינו מתבקש, אלא סימן קללה הוא, ושאלתך אינה כהוגן, אבל אני אשיב לך כהוגן, ואהבה לך דבר המתבקש לעולם, שנאמר (הושע יד, ו) "אהבה כטל לישראל', שהטל לעולם הוא מתבקש, אפילו בימות החמה.

[ומקשה על זה :]

להבין משל ומליצה דברי חכמים, מה שהם המשילו השראת הקדוש ברוך הוא על כנסת ישראל לגשם או לטל.

(1) הביאור של דרוש זה מיוסד על מאמרים אלו: הנחה אחרת בסה"מ תקס"ג כרך ב' ע' תשנו (להלן: תקס"ג). ובע' תשסג ביאור (להלן: תקס"ג ביאור). הגהות וקיצורים באוה"ת האזינו ע' א'תרלח ואילך. א'תרמט ואילך. שם בהוספות ע' א'תתמקב הגהה לסוף אות א'. ביאור שם כרך ה' ע' ב'קמ. כרך ו ע' ב'תקכא "שייך לסוף ד"ה האזינו הא" (להלן: אוה"ת). מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ד ע' א'קסג (להלן: מאה"א). (2) דברים לב, א-ב. (3) תענית ד, א. ראה גם לקו"ת דברים סד, ב. אוה"ת נ"ך כרך א ע' תלט. אוה"ת פ' נח תריב, א. (4) (בהושע סי' ו. 5) הושע יד, ו.

פרשה

~ האזינו ~

חסידישע

6

"יש להבין מהו ענין שאלה זו ששאלה כנסת ישראל 'ויבוא כגשם כו'' איך יתכן משל זה הגשמי דגשם לענין גילוי והמשכת אלקות שיבוא ויגיע לנו כגשם כו'" (מאה "א).

וההפרש שבין גשם לטל".

ועוד זאת, יש להבין מהו ההבדל ע"פ פנימיות הדברים שבין גשם לטל.

פרק ב

ירידת הארת הנשמה למטה בגוף דרך ד' מדריגות

הענין:

לבאר כל זה בהקדים :

כי הנה, 'תשובה קדמה לעולם".

"ולהבין מה שאמרו בז' דברים שקדמו לעולם, דגם התשובה קדמה לעולם, איך יתכן שקודם שנברא העולם והאדם היה ענין התשובה, שישוב החוטא ויקבלוהו כו'" (מאה"א), והרי אם לא נברא העולם וכל שכן האדם, איך יתכן ענין החטא והתשובה עליו ?

וביאור ענין תשובה.

כדי להבין מהי המשמעות הפנימית בכך ש'תשובה קדמה לעולם', יש לבאר תחילה מהו התוכן הפנימי והמהות של תשובה.

וגם מה שאמרו רז"לי 'נמצא כל ימיו בתשובה', איך הוא 'כל ימיו'.

אם ענין התשובה הוא כפשוטה עזיבת החטא, חרטה על העבר וקבלת עול מלכות שמים מחדש, אזי "אינו מובן למה צ"ל 'כל ימיו בתשובה', שמאחר ששב ורפא לו, א"כ, לכאורה אינו צריך יותר לתשובה, כ"א למעשים טובים ; ו[עוד, הרי] האומר: 'אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה'! ואיך הוא כל ימיו בתשובה" (סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקכט) ?

הנה, עיקר התשובה הוא כמו שכתוב "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה"12.

"אלא מוכרח לומר שפירוש תשובה הוא לא כמו שהעולם סובר שהוא על חטא ועון דוקא, אלא פירוש תשובה הוא חזרה13 . [היינו] אפילו כשעשה הכל כדבעי, מ"מ, שייך ענין תשובה, כמו שאיתא: 'משיחא אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא', שאפילו בצדיקים גמורים שייך ענין תשובה, שהוא ענין והרוח תשוב אל אלקים אשר נתנה', שהנפש הוא 'חלק אלקה ממעל', כמ"ש 'כי חלק הוי' עמו', וירדה להתלבש בגוף ונפש הבהמית, וכשחוזרת אל חיק אביה, גם זה נק' תשובה, היינו חזרה למקורה ושרשה, והוא עד"מ אחד שהולך בדרך אשר צריך לילך בה, אך, כשחוזר אח"כ למקומו נקרא בשם 'חזרה', וזהו ענין תשובה" (סה"מ תר"ם ח"ב ע' תתצח), וכפי שהולך ומבאר להלן בארוכה.

וביאור הדבר14:

כדי להבין ענין זה שתשובה לפי תוכנה הפנימי היא 'חזרת' הנפש מלמטה למעלה 'אל האלקים אשר נתנה', יש להקדים ולבאר בפרטיות יותר מהו שורש הנשמה למעלה, ואיך הנשמה ירדה למטה כל כך, ומזה יובן שענין התשובה הוא להחזיר את הנשמה מירידה זו לשרשה העליון באלקות.

[ודבר זה יובן על פי ביאורו הפנימי של מה שאומרים בתפלת שחרית: 'אלקי נשמה שנתת בי

6) בענין ההפרש בין טל ומטר ראה (בנוסף להמבואר להלן במאמר זה) לקו"ת שה"ש לד, ד. אוה"ת תולדות קנט, ב ואילך. וישלח רלז, א ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' תסב ואילך. וש"נ. תרל"ג ח"ב ע' תקנג ואילך. וש"נ. 7) ב"ר א, ד. פסחים נד, א. (8) ראה חובת הלבבות שער עבודת אלקים פ"ג ד"ה והחמישי כי מצות. תו"א ויחי מה, א. לקו"ת בלק עד, א. דרושים לר"ה ס, ד. שבת שובה סו, ג. מאמרי אדה"ז תקע"ב ע' ה. וש"נ. סה"מ תרם ח"ב ע' תקכט. וש"נ. ראה לקו"ת דרושים לר"ה ס, ד. סה"מ תרצ"ז ע' 235. וש"נ. (9) שבת קנג, א. ראה גם לקו"ת בלק עד, א. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תתקטו. המשך מים רבים תרל"ו פקע"ז. ראה שיחת תענית אסתר תשמ"ב. 10) ראה לקו"ש ח"כ ע' 279. 428. סה"ש תנש"א כרך א ע' 172. וראה( סה"מ תר"ם ח"ב ע' תתצח. 11) ראה אוה"ת נ"ך כרך ב ע' א'קיג. 12) (בקהלת סי' י"ב). 13) ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי כאן: "ידוע בכללות ענין התשובה שהוא לשון השבה, שישיב דבר מה שלקח למקומו הראשון שהיה שם, כמו 'והשיב את הגזילה', וכמו 'השבת אבידה' וכהאי גוונא". 14) קטע מובא בהמשך מים רבים תרל"ו פרק קעה. ובכרך ב' שם ע' תקיט.

פרשה

~ האזינו השמים ואדברה ~

חסידישע

7

טהורה היא, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה ביי.

להבנת הדברים הבאים, יש להקדים :

הנשמה היא יחלק אלקה ממעל ממשי, היינו שרשה הוא באואייס בייה עצמו, שלמעלה לגמרי מכל העולמות ומכל גדר הבריאה כולה. אך, כדי שנשמה זו תוכל לרדת ולהתלבש בגוף גשמי ובעולם הזה הגשמי, עליה לרדת ולהתצמצם בכמה צמצומים וירודות, עד שתהיה בערך התלבשות בגשמיות.

והנה, בירידה זו ישנה בכללות די שלבים, שהם כנגד די העולמות העליונים אצילות בריאה יצירה עשיה. תחילה הנשמה היתה בהתכללות מוחלטת באואייס בייה ואין לה כל מציאות משלה, אלא היא כזיו השמש כלול בתוך השמש, ששם אין להזיו מציאות עצמאית כלל. ולכן, משם הקבייה הוריד את הנשמה למטה יותר להחיל בהתהליך להיות בבחינת ייש' ומציאות בפני עצמה.

ותחילת הירידה היא מהתכללות זו בהקבייה למטה לעולם האצילות, שאף שזהו עולם נעלה מאד שעל זה מורה שמו של עולם זה יאצילות' מלשון האצלה והפרשה, שאינו התהוות מציאות חדשה ממש עם תחושת ישות והרגשת עצמו, אלא יהאצלהי והפרשה של אואייס בייה למטה, שבעולם זה כחותיו ית' (הנקי יעשר הספירותי) באים לידי גילוי, היינו שאינו התהוות חדשה, אלא רק יגילוי ההעלם', ששם מתגלים הכחות של הקבייה שהיו בהעלם והתכללות באואייס בייה עצמו הנה, מכל מקום, זהו עדיי בגדר יעולם' וחלק מסדר השתלשלות העולמות המוגבלים. וכך לגבי הנשמה, תחילת ירידתה היא התגלות מציאותה מן ההעלם באואייס בייה בעולם האצילות. אך, אף ששם אמנם ישנה למציאותה (בניגוד לאיך שהיתה קודם לכן בהתכללות מוחלטת באואייס בייה), שם עדיין אין לה הרגשת המציאות, הרגש של יאניי, אלא היא מיוחדת לגמרי עם אלקות ואינה מרגישה את עצמה כמציאות עצמאית נפרדת מאלקות.

ולכן, אחר כך על הנשמה לרדת יותר מכן להתהוות בבחינת ייש מאין', להיות בבחינת מציאות מורגשת בפני עצמה, וזהו עייי ירידתה מעולם האצילות לעולם הבריאה, שעולם זה הוא ראשית והתחלת מציאות היש שאין לה יצורה' עדיין, רק חומר פשוט (ראה רמביין רייפ בראשית). וכך בנשמה, דכשהיא יורדת לעולם הביאה, מתחדש בה ענין הרגש של יאניי, היינו הרגש מציאותה וישותה.

ואחר כך יורדת למטה יותר לעולם היצירה, ששם מציאותה וישותה של הנשמה ימצטיירתי בצורה רוחנית מסוימת (משאייכ בהיותה בעולם הבריאה היא כמו יחומר פשוט' ללא צורה).

עד שבסופו של דבר הנשמה יורדת לעולם העשיה הגשמי שם היא מתלבשת בתוך הגוף הגשמי להחיותו. ורק על ידי כל הירידות והצמצומים הללו בקדושתה העצמית של הנשמה, היא נעשית ראויה ובערך להתלבש בגוף גשמי.

ולפי ביאור זה בשורש הנשמה וירידתה למטה, יתבאר מהו ענין התשובה יוהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה', חזרת והעלאת הנשמה מלמטה מירידה עצומה זו, למעלה לשרשה האמיתי באלקות, שם היתה כלולה ומיוחדת באואייס בייה עצמו. וכן יבאר להלן איך פועלים יהשבה' וחזרה זו.

וכעת ממשיך לבאר ענין ירידה זו של הנשמה עייפ פירושו הפנימי של מה שאומרים בתפלת שחרית : ינשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה וכו

More in this printout

View the whole printout