הקדמה להקפות
קודם ההקפות מזמרים הפיוט ידיד נפש וכו', "הגלה נא ופרוס חביבי עלי את סוכות שלומיך תאיר ארץ מכבודיך נגילה ונשמחה בך, מהר אהוב כי בא מועד וחננו כימי עולם".
יש לפרש דברי הפיוט, כי הנה בזוה"ק איתא דכשאדם מתפלל ולומד תורה, הנשמה אינו רוצה להיות בגוף הגשמי ומנתק עצמה לצאת מן הגוף, ולכן מנענע הגוף את עצמו, שהנשמה רוצה לצאת, והנה אצל הצדיקים רואין שלא רק נשמתם רוצים להתדבק למעלה, רק כל גופם כל כך מעובד אשר גם החומר רוצה להתדבק לשרשה, ולפעמים רואים אצל סתם אנשים אשר לפעמים אוחזים בהתעוררות גדול וג"כ רוצים להיות כזה להתדבק לשורשו.
והנה עכשיו אחר הימים הנוראים וימי הסוכות אשר כל אחד עיבד גם את גופו להיות כצורה, נמצא שהחומר רוצה ג"כ לעלות למעלה אל מקור חצבה, ולכן רואין בעת ההקפות אשר כל גוף מתעורר ומעלה עצמו למעלה מעצמו להתדבק לשרשה, אמנם צריך לעמוד על המשמר וליזהר שישאר בקנין זה גם לאחר זמן, ולא שתהא רק קנין לזמן.
והנה הרה"ק בעל בני יששכר זי"ע כותב (במאמרי חודש תשרי מאמר ח' אות ח') פירוש נפלא מדודי רבה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע, על הפיוט שאומרים בימי הסליחות, וביום הכיפורים בנעילה "יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה" וכו', וזלה"ק: נוהגין לומר בתפלת נעילה וכן בעשרת ימי תשובה 'יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה' והוא לפלא בעיני, כי תחת כנפי השכינה הוא רק נשמות הגרים, מה שאין כן נשמות ישראל על כנפי השכינה, ושאלתי את פי כבוד מחותני הרב הקדוש המקובל מוה"ר צבי הירש מזידיטשוב זצוק"ל, ואמר שנוכל לפרש הכונה על צל הסוכה אשר מצותה אחר יום הקדוש צילא דמהימנותא, עכ"ל.
ולכאורה יל"ע בדבריו הקדושים, דהנה מה ענין תפילה לכאן, ונראה לומר דכל התפילה הוא על סוכה של מעלה, שאנו מתפללים שיחבקני הקב"ה תחת כנפי הסוכה של מעלה, ונמצא דאף שנשמתו של אדם הוא מקושר למעלה עם הקב"ה, מ"מ אנו מתפללים דגם הגוף יזדכך כ"כ שג"כ יתדבק אל כנפי השכינה.
וזה י"ל פירוש בדברי הפיוט הנ"ל, 'הגלה נא ופרוס חביבי עלי' שאנו מתפללים שיגלה הקב"ה החביבות עלי, 'את סוכת שלומיך' היינו ע"י הסוכה של מעלה, 'תאיר ארץ מכבודיך' דעי"ז יאיר גם הארציות שלנו, 'נגילה ונשמחה בך' קאי על שמחת תורה (ב"ך-כ"ב תשרי), והיינו דע"י שיאיר לנו גם הארציות נמצא דגם הארציות יתעורר לדבק לשרשה כמו הנשמה, ועי"ז נוכל לרקד ולשמח ביותר בשמחת תורה ולשמוח עם הקב"ה.
והאופן להישאר בקנין זו לכל חייו הוא ע"י ש'אוהב את המועד', ועי"ז עומד על המשמר לשמר את הזמן, עי"ז יכול להיות שהקב"ה יחנן לנו הארה זו ל'ימי עולם'.
הקפה א'
נראה דבשמחת תורה הוא עת מוכשר ויכולין לפעול ישועות על בנים, וראיה גדולה לדבר נראה לומר, דהנה אנו רואין אצל דוד המלך עליו השלום, שהעלה הארון אל עיר דוד, והרבה שמחה לכבוד ה', כמאמר הכתוב "ודוד מכרכר בכל עוז למני ה'", והנה כאשר מיכל בת שאול זלזלה והקניטה אותו נענשה, שלא היה לה ולד עד יום מותה, ואם כן בוודאי מדה טובה מרובה יש ביום הזה, וכאשר שמחים ומרקדים בהתלהבות עם התורה, הוא להיפך, שיכולים לזכות לבנים.
הקפה ג'
יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך.
ע"י ההקפות יוכל להמשיך כל מיני חסדים, אבל הוא לפי הכחות שמשקיע בשמחת התורה וכמה מרקד לפני הבורא ית' כי בזה ממתיק כל הדינים, ומרומז בהפסוק (שמואל ב' ו' י"ד) ודוד מכרכר בכל עז, היינו כשהיה שליטת הגבורה בעולם שהוא בבחי' עז, היה דוד מכרכר בכל כחו להמתיקם, ובפרט שע"י ההקפות נעשה אור המקיף סביבותינו שלא יוכלו החיצו' לחטוף שום השפעת החסד הבא עלינו, ועפי"ז י"ל יהי חסדך ה' עלינו, כאשר יחלנו לך מלשון מחול שהוא הריקוד, לפי מה שאנחנו שמחים במחול לפי"ז יומתקו הגבורות וימשך לנו החסד.
הקפה ד'
ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו.
יש לומר פירוש עפ"י המימרא שהביא אאמו"ר בשמע יעקב (יום כיפור) מהרה"ק מרוזי'ן זי"ע, וזה"ל שם: פעם אחת בערב יום כיפור בעת השלחן אמר הרה"ק ר' ישראל מרוזי'ן, 'רבונו של עולם למשפטיך עמדו היום', היינו שישראל עמדו היום לשפוט אותך, 'כי הכל עבדיך', היינו כל מה שבא אליהם בגלות הצרות והיסורים והדחקות, יען שמחמת שהם עבדיך, עכה"ל שם, היינו שפירש הפסוק הנ"ל, שלכן אנו קוראין לך במשפט על הרדופות וצרות שיש לנו, בשביל שאנו עבדיך.
ויש לפרש פסוק הנ"ל על דרך אחר, דהנה אנו אומרים בתפילת שבת בשמונה עשרה דשחרית, 'ישמח משה במתנת חלקו, כי עבד נאמן קראת לו', ויש לומר פי' כי אמרו חז"ל (בקידושין כ' ע"א – כ"ב ע