דבר המערכת: כל שנה יש לנו מסמך של לולב שאיתו אנו מנפנפים... ואילו השנה עם איזה מסמך ננפנף להי???

השנה יום טוב ראשון של סוכות חל בשבת!!! כן... זה הולך ביחד!! באותה שנה שלא תוקעים בשופר בראש השנה, כך גם לא נוטלים לולב ביום הראשון, ויש לזה את אותה השלכה!!! אין לנו שופר דאורייתא וגם אין לנו לולב דאורייתא...

אז בייחס לשופר, היו כאלו שטורחים להפחיד אותנו, ש'כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה', אבל בחג הסוכות זה פחות מוכר... אבל התחושה אמורה להיות אותה תחושה... הרי מדאורייתא יש לנו יום אחד בשנה שאנחנו נוטלים לולב שאנחנו מנענעים אותו לארבע רוחות כדי לעצור רוחות רעות וטללים רעים... והשנה אין לנו את הנשק הזה... עכ"פ מדאורייתא... נו... אז מה יהיה???

שוב הגיע אותו איש שחז"ל חוששים שמא יטול את הלולב בידו ויעבירו ד' אמות ברשות הרבים ולכן חז"ל אסרו עלינו בגללו ליטול לולב... שוב אנחנו סובלים בגלל אותו יהודי... איפה הוא... אני רוצה להעמיד אותו במקום... למה הוא לא עושה לנו את זה... גם את השופר לקח לנו וגם את הלולב...

אז מיותר לציין: שהאיש הזה, הוא לא בהכרח דמות מוגדרת!!! יש פה רבדים הרבה יותר עמוקים, אם חז"ל ראו לנכון לגזור שסוכות שחל בשבת לא ליטול לולב... כנראה שכשסוכות חל בשבת, אנחנו לא צריכים לנענע בלולב!!! אלא אנחנו מנענעים עם עצם השבת קודש!!!

ובאמת אם תשים לב: בהושענא של שבת... אנחנו מנענעים עם כל העוצמה בזכות של שבת קודש.. הושענא גומרת הלכות שבת... הושענא חשה למהר ביאת שבת, הושענא יושבת וממתנת עד כלות שבת, הושענא נועם מגדים מנעמת לשבת וכו' וכו'... אנחנו מעוררים רחמי שמים לא עם הדסים וערבות, אלא עם המאה ברכות של שבת... אנחנו לא מתפללים בהקפה של הבימה, אבל אנחנו מתפללים בהקפה של כל ד' רשויות דשבת... אז כן!!! ביו"ט של סוכות שחל בשבת אין צורך לנפנף עם הלולב, כי יש לנו קלף הרבה יותר חזק, הלא הוא שבת קודש!! עם המסמך הזה אנחנו מנפנפים...

באמת מה ההסבר בזה??? אז בקצרה ממש העניין הוא כך:

כידוע: מה מיוחד בתאריך של חג הסוכות?? מילא פסח, זה התאריך של יציאת מצרים, שבועות זה התאריך של מתן תורה, אבל סוכות ?!? מה קרה בסוכות?? אז כן!!! הגאון מוילנא אומר: שמשה רבינו ירד מההר עם לוחות שניות ביום כיפור, הוא מיד הניח את הלוחות שניות בארון... וכעת מיד התעורר צורך לבנות בית לארון!!! לבית הזה קוראים מקדש!!! ואכן 'ויהי ממחרת', מיד למחרת יום כיפור, 'ויקהל משה את כל עדת בני ישראלי והוא מצווה אותם לתת את נדבת המשכן... ואז מתחיל זרם בלתי פוסק ש'ויבואו הנשים על האנשים, כל נדיב לב', ובמשך ארבעה ימים עם ישראל מביאים ומביאים בלי סוף זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן וכו', ואז!!!! ביום הרביעי נוצב מצב ש'מרבים העם להביא מידי המלאכה', ואז 'ויצו משה ויעבירו קול במחנה איש אל יביא עוד נדבה וגו', ויכלא העם מהביא', ומכאן!!! מהפסוק הזה חז"ל לומדים מפי השמועה את מלאכת הוצאה דשבת... שים לב: מלאכת הוצאה דשבת ירדה לעולם ביום טוב ראשון של סוכות, (לעזרת נשים שאולי לא מבינות את המשמעות, אם ניקח את כל הל"ט מלאכות, הרי מלאכת הוצאה חולקת לעצמה שני שליש מכל הלכות שבת, פרק יציאות השבת, במה בהמה, במה אישה, המוציא יין, ר"ע, המצניע, הזורק, ורוב מסכת עירובין) במילים אחרות: בחג הסוכות ירד לעולם עצם המושג היהודי שנקרא רשות היחיד!!!! חג הסוכות הוא החג של מלאכת הוצאה... סליחה... לא הוצאה... אלא ההכרה ברשות היחיד!!!

עד היום הזה כולם הביאו נדבה... בלי סוף תכשיטים... כולם שפכו... הוציאו... ביטאו את עצמם עם כל העוצמה... ואז ביום ט"ו בתשרי פתאום משה רבינו מעביר קול לצאת החוצה, תשאירו משהו בפנים!!!! אם תוציאו הכל החוצה... לא ישאר לנו פנים!! זהו!! מעכשיו תכנסו פנימה!!! להתחיל לבנות את רשות היחיד!! את העולם הפנימי שלנו!! זה הביטוי העמוק של מצוות סוכה... ד' המינים הוא מפגן יחצני... כל אחד קונה לעצמו ד' המינים הכי מהודר... מה יש?? יש לי מחר הופעה!!! אני אמור להגיע לבית הכנסת עם כלי נצחון ולדפוק הופעה של הלל ושבח והודאה מול ה'... ואני צריך בשביל זה ד' המינים מהודרים... שתהיה הופעה מושלמת... אבל ביום טוב שחל בשבת... פה משה רבינו רוצה מפגן פנימי!! צריך לבנות את המפגן הפנימי!! ברשות היחיד זה לא עובד עם מפגני יחצנות... שם בבית זה אחד על אחד... שם המפגן הוא מאוד מאוד פנימי! ה' רוצה אותי עם פינצטה... בכל מיני סיטואציות... כידוע: בסוכה אין לוח זמנים, אתה יכול לרצות ללכת לישון, אבל הילדים ערים... כל הבית נהפך להיות יחידת דיור אחת קטנה... ועם זה אנחנו מנפנפים לה' ביו"ט ראשון שחל בשבת... רבש"ע: השנה, ביו"ט של סוכות, אנחנו לא נופיע במפגן יחצני... אבל אנחנו נופיע עם ה-שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, עם הסוכה הקטנה, ועם כל הנתונים שתזמין לנו שם... פעמיים כתוב על רבי עקיבא שהוא הפליג בספינה בעיצומו של חג הסוכות!!! פעם אחת כתוב שהוא הופיע עם אתרוג על כתפו שלקחו באלף זוז!!! בקיצור: האתרוג הכי מהודר והכי יפה בעולם... זו ההפלגה הראשונה, אבל בהפלגה השניה, הסיפור היה קצת שונה, מעשה בר"ג ור"ע שהיו באים בספינה, עמד ר"ע ועשה סוכה בראש הספינה, למחר נשבה רוח ועקרתה... ר"ע מתעורר בבוקר ומגלה את עצמו בלי סוכה... 'אמר לו רבן גמליאל: עקיבא היכן סוכתך', אה... מה אתה אומר?? זה אותו ר"ע שבפעם הקודמת הופיע לנו פה עם אתרוג של אלף זוז... והפעם? הפעם הוא מופיע לנו עם 'סוכת דוד הנופלת', ורוח עזה שנושבת... ו... ואם קרה לך פעם שירד עליך גשם בסוכה וזה סימן קללה, אז אצל ר"ע זה אפילו לא גשם... עפה לו הסוכה... אין סוכה! נישט!! כלום!! נו... ור"ע נבהל?? ממש לא!!! אותו ר"ע שיודע לתת מפגן יחצני של אתרוג אלף זוז... הוא יודע לא פחות מזה לתת מפגן של רשות היחיד!! אז השנה ה' מזמין את המפגן של רשות היחיד!! השנה ננפנף ברשות היחיד האישית שלנו!! בעולם הפנימי שלנו!! בביחד של המשפחה הגרעינית שלנו.. יש לנו שם הרבה מאוד עבודה... הרבה פחות מרשים, פחות יקר, אבל שם!!! שם נמצאת העבודה האמיתית.. הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת... של ערב יום כיפור...