פעם אחת בזמן ההקפות הי' תלמידו [של הרה"ק בעל חקל יצחק מספינקא] הגאון בעל יגל יעקב ממישקאלץ זצ"ל, צריך לצרכיו, ויצא לחוץ, ראה שכמה אנשים מתושבי העיר עומדים בחוץ ומשוחחים, חשב לעצמו היתכן הרי בשעה זו עומד כאן רבינו ואומר רזא דרזין, ופניו הם שלהבת אש, ואיך יכולים אנשים אלה לעמוד בחוץ.
כשנכנס חזרה התחיל רבינו בהקפה חדשה, והושיט רבינו לתלמידו הגאון ממישקאלץ את הספר תורה הקטן המיוחד שלו, ואמר לו רבינו, פעם הייתי בשמחת תורה אצל מורי ורבי המהרי"א מזידיטשוב זי"ע והייתי צריך באמצע ההקפות לצאת החוצה, ראיתי איזה אנשים מתושבי העיר זידיטשוב עומדים בחוץ, והתפלאתי איך יתכן שיעמדו בחוץ בשעה שמורי עומד ודורש בעבודת ה'.
(אש תמיד דף שנ"ח)