Skip to content
צדיק באמונתו יחיה

אמונת עתך

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

אמונת עתך

מאמר מערכת

"ואין כניעתך בימי התענית, יותר קרובה אל האלקים משמחתך בימי השבתות והמועדים" (כוזרי ב, נ).

רבי יהודה הלוי מלמד אותנו שעבודת ה' איננה נטיה מסוימת לכיוון אחד, עבודת ה' כוללת את כל חלקי הגוף והנפש. עבודה מיראה, עבודה מאהבה, עבודה משמחה... כל תכונה וכל מצב, כל דבר צריך להיות כלול בתוך עבודת ה'. יתר על כן, מחדד לנו רבי יהודה הלוי את המשמעות של עבודת ה' מתוך כל המצבים שקיימים בנפשו של האדם, בביטוי חזק ונוקב: 'אל תחשוב שהכניעה בימי התענית, יותר קרובה לה' מאשר השמחה בימי השבתות והמועדים'.

נתאר לעצמנו: יום הכיפורים, זמן תפילת נעילה. האדם עומד יחף, חלוש מצום של יום שלם, ולאחר שכבר התוודה כמה וכמה וידויים. הוא כבר נכנע לקדוש ברוך הוא, ומרגיש שפל בעיני עצמו. בשעה זו הוא מרגיש קרבת ה' גדולה לאין קץ, ומתחנן לפני בוראו: "פתח לנו שער בעת נעילת שער"... "נבואה שעריך"... "יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה"... כמה השתוקקות הנפש לחסות בצל כנפיו של הקדוש ברוך הוא אפשר להרגיש בזמן זה! "נפשי יצאה בדברו"... "נפשנו חיכתה לה'"...

והנה כנגד מצב זה עצמו כתב רבינו בעל ספר הכוזרי "אין כניעתך בימי התענית יותר קרובה אל האלקים משמחתך בימי השבתות והמועדים"! תדעו לכם, הוא אומר, לאותה קרבת ה' שאפשר להגיע בעת תפילת נעילה ע"י הצום, ניתן להגיע ע"י השמחה בשבתות ובמועדים, בשמחת תורה, בעת אמירת הלל, ובעת שמחת יום טוב.

אפשר להגיע לאותה דרגה של קרבת ה', הן בתפילת נעילה והן בשמחת יום טוב. אך אין בידי האדם אפשרות לומר "אבל אני בוחר להגיע לקרבת ה' דווקא ע"י התענית", או לחילופין "אני מעדיף להשיג קרבת ה' דווקא ע"י השמחה בחגים". משום שתורתנו כוללת גם קרבת ה' שע"י התענית, וגם קרבת ה' שע"י השמחה. שתיהן חלקים משמעותיים בעבודת ה', וצריכים להתקרב לקב"ה בכל אחד מהם.

עבודת ה' מחייבת אותנו לעבוד אותו גם בהתמקדות במרכיבי התפילה הכניעה והזעקה לה' המודגשים של ימי הצום, וגם בהתמקדות במרכיבי השמחה המודגשת של השבתות והמועדים. מי שמרגיש קרבת ה' רק בזמן תפילת נעילה- הריהו עובד את ה' רק מיראה, ועדיין איננו עובד ה' בשלמות, כי חסר לו את חלק השמחה בעבודת ה'. וכן להיפך, מי שמרגיש קרבת ה' רק בזמני שמחה - גם הוא עדיין איננו עובד ה' בשלמות, כי גם היראה היא חלק הכרחי בעבודת ה'. צריכים אנו להכניס עמוק עמוק ללבֵּנו, את הדרכתו של ספר הכוזרי: "כי תורתנו נחלקת בין היראה והאהבה והשמחה, תתקרב אל אלקיך בכל אחת מהנה".

ומה שאמרו חז"ל (ראש השנה יח, א) על הפסוק "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב"- 'בהיותו קרוב, אלו עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים'. אין הפירוש שבאותם ימים יש לנו קרבת ה' יותר מימי המועדים, אלא שבאותם הימים ה' מצידו מתקרב אלינו לקבל את עבודתנו, וצורת העבודה המיוחדת לימים אלו היא ההתמקדות ביראת ה', תשובה, ותפילות ותחנונים. משום כך עלינו לכוון מצידנו את הימים האלו לעבודת היראה ולתשובה ולתפילה באופן מיוחד. כשם שבימים אחרים, למשל בחגים צורת עבודת ה' היא ע"י ההתמקדות בשמחה. וזהו מאמר הכתוב "דרשו ה' בהמצאו", שבימים של עשי"ת נמצא ה' קרוב אלינו יותר מבימים אחרים, ולכן במיוחד יש למקד את הימים האלו - לדרישת ה' בתשובה ובתפילה.

אכן באמת כל עבודת ה' - מביאה לקרבת ה', בכל עת ובכל שעה באופן שווה, ואנו מתקרבים לה' ע"י כל עבודתנו, ובפרט כשהיא נעשית מתוך יראה, אהבה ושמחה. וזה מה שאמר רבינו בעל ספר הכוזרי: "אין כניעתך בימי התענית יותר קרובה אל האלקים משמחתך בימי השבתות והמועדים", "תתקרב אל אלקיך בכל אחת מהנה", כי עבודתנו בכל הימים - עבודה שווה היא.

בימי החגים ישנה עבודת ה' מיוחדת לימים אלו, עבודת ה' מסוג אחר. זוהי אותה עבודת ה', ואותה קרבת ה', זוהי מצות ה' רק שלא מגיעה בהדגשת ההכנעה והיראה, אלא בהדגשת השמחה. ישנה מצוה לשמוח בימים אלו. לכל יום את המצב הנפשי, ואת הדרישה המתאימה, ימי הכנעה, וימי שמחה. ויש גם סתם ימים, שבהם אין מצוה של שמחה עצמית, אלא מצוה וחובה לשמוח בעשיית המצוות, הקב"ה רוצה שנקיים את המצוות עם שמחה, מתוך אהבה גדולה. אבל אין קרבת ה' בשמחה לכשעצמה, בשמחה גרידא, אלא באותם ימים המיוחדים לכך.

ה' רוצה שנשמח, ה' רוצה שיהיה לנו טוב, שנעבוד אותו עם חיות ושמחה, אבל זה לא לפי איך שמתאים לנו, לפי מה שנשמע לנו... זאת צריכה להיות השמחה שה' מצווה, השמחה שה' מצפה אליה. כאשר ה' מצוה על השמחה, הרי היא עבודת ה'! וכאשר ה' מצוה על היראה ועל ההכנעה, הרי הן עבודת ה'.

ה' רוצה שנשמח, אבל זה לא הופך את השמחה למצוה. אלא השמחה נעשית מצוה כי ה' ציווה לשמוח, והיא מצוה כשהוא ציווה לשמוח. כמו כן בדיוק- גם ההכנעה היא מצוה בגלל שה' מצווה אותנו שכך נעשה, ובצורה שהוא ציווה אותנו להרגיש. לכן כל השנה אין מצוה של שמחה לכשעצמה, וכמו שלימדו אותנו חז"ל (שבת ל,ב) "ולשמחה מה זה עושה- זו שמחה שאינה של מצוה". אך כן ישנה: חובה, ועבודה גדולה היא- כלשונו של הרמב"ם (הלכות לולב ח, טו) לשמוח בעבודת המצוות- קיום המצוות צריך להיות בשמחה. אבל ישנם גם ימים בהם ה' מצוה אותנו להיות בשמחה בעצם הימים, וזוהי מצוה גם כן לשמוח עם ה' וע"פ ציווי ה'.

ואז אימתי נעשית המצוה של השמחה, עבודת ה'? אומר רבי יהודה הלוי "כשתהיה שמחתך בכונה ולב שלם". לפעמים קל יותר לעבוד את ה' מיראה מאשר לְעָבְדוֹ בשמחה, משום שבימי היראה והתענית, כאשר אדם מסגף את עצמו, הוא מרגיש כניעה מלפני הקדוש ברוך הוא, והוא מגיע בקלות לכוונה וללב שלם. לעומת זאת בימי השמחה, בשבתות ובמועדים, כאשר האדם אוכל ומתענג עלול הוא להמשך אחר העונג והתאוות בלבד, ולשכוח את בורא העולם. בזמן כזה יותר קשה לכוון לשם שמים. אכן, אם תהיה שמחתו בכוונה ובלב שלם, לעבוד את ה' - הרי ששמחה זו תהיה חלק מעבודת ה', והיא תביא את האדם לזכות להתקרב לה'.

ותורת משה לא העבידה אותנו בפרישות, אך בדרך השוה, ולתת לכל כח מכחות הנפש והגוף חלקו בצדק מבלי רבוי בכח אחד, קצור בכח אחר... וכללו של דבר, כי תורתנו נחלקת בין היראה והאהבה והשמחה, תתקרב אל אלקיך בכל אחת מהנה, ואין כניעתך בימי התענית יותר קרובה אל האלקים משמחתך בימי השבתות והמועדים, כשתהיה שמחתך בכונה ולב שלם. וכמו שהתחנונים צריכים מחשבה וכונה כן השמחה במצותו ובתורתו צריכים מחשבה וכונה, שתשמח במצוה עצמה מאהבתך המצוה בה ותכיר מה שהטיב לך בה, וכאילו אתה בא באכסנייתו קרוא אל שלחנו וטובו, ותודה על זה במצפון ובגלוי, ואם תעבור בך השמחה אל הנגון והרקוד היא עבודה ודבקה בענין האלקי. ואלה הדברים לא הניחה אותם התורה מופקרים, אבל כלם תחת מסורת, מפני שאין ביכולת בני אדם לחלק תקנות כחות הנפש והגוף... (הכוזרי ב, נ)

השמחה כשהיא מצוה: היא עבודת ה'! שמחה היא לא שיטה פסיכולוגית, שמחה היא לא דרך לפתירת בעיות, שמחה היא מצוה, ומצוה צריכה להיות לשם מצוה, וע"פ גדריה. "וכמו שהתחנונים צריכים מחשבה וכונה, כן השמחה במצותו ובתורתו צריכים מחשבה וכונה", (כוזרי שם). כשם שהתפילה והתחנונים לפני ה' יתברך דורשים מהאדם מחשבה לפני מי הוא עומד ומתפלל, וכוונת הלב במה שהוא עושה, כך גם השמחה בקיום המצוות ובלימוד התורה צריכה להיות מתוך מחשבה וכוונה לעשות כן למען שמו יתברך, ולשמוח במצוה עצמה.

ומהי השמחה של עבודת ה'? איך מגיעים לשמחה בעבודת ה'? "שתשמח במצוה עצמה, מאהבתך המְצַוֶה בה", האדם צריך להשקיע מחשבה וכוונה בכל מצוה שהוא עושה, שהיא תהיה מתוך אהבה ויראה, וגם מתוך שמחה. איך שמחים במצוה עצמה? ע"י אהבת הקדוש ברוך הוא, המְצַוֶה עליה.

כל מצוה צריכה זהירות לקיימה בכל פרטיה ודקדוקיה, שהתפילין תהיינה כשרות, והציצית תהיה כהלכתה, וזהו חלק היראה בקיום המצוה. אך כדי לקיים את המצוה כראוי צריכים גם אהבה והשתוקקות לקיום המצוה, ולא די בהן, אלא יש לקיים את המצוה גם מתוך שמחה.

איך אפשר לקיים את המצוה מתוך שמחה? "מאהבתך המְצַוֶה בה". כאשר אדם אוהב את חֹבֵרוּ, הוּא חָפֵץ למלא את משאלותיו. יש לו הנאה בקיום רצון אוהבו, והוא עושה זאת בשמחה. כאשר יאהב האדם את הקדוש ברוך הוא, יהיו לו רצון, כיסופין והשתוקקות הנפש, לדעת ולהכיר את רצונותיו כדי לקיימם, והנאה ושמחה גדולה של עשיית רצון אהובו, בעת קיום רצונו בפועל.

"שִׂמְחוּ בה' וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב". (תהילים לב, יא)

More in this printout

View the whole printout