Skip to content
צדיק באמונתו יחיה

ההכרה באחדות ה'

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ההכרה באחדות ה'

סיכום מגיליונות קודמים: ביררנו במאמר הקודם, שמלבד אחדות המציאות של ה'- ההבנה שה' הוא אחד ולא שניים, ההבנה שה' הוא "אחד" אחר מכל "אחד" שקיים, מציאות אחרת מכל מציאות. מלבד זה, ישנה עוד סוגיא רחבה במצות אחדות ה', שהיא הייחוד של השליטה וההנהגה של ה' בעולם, גם בעולם שלנו.

אחדות ה' בשליטה ובהנהגה, היא האמונה הברורה שהוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים, הוא היחיד בעל הכוח של כל הבריאה, הבריאה קיימת מכוחו, הוא מקיים אותה. נוסף על כך הוא היחיד ששולט בבריאה לעשות בה כרצונו, הוא היחיד שמנהל את הבריאה כרצונו, ולמטרה שהוא רוצה בה, הוא מוביל את כל מהלך העולם לתכלית לשמה ברא אותו.

זהו היסוד של מצות יחוד ה' בשליטה ובהנהגה. שהוא היחיד שמקיים את העולם ושולט בו, והיחיד שמנהיג אותו. בשליטה- שהוא לבדו היחיד שמכוחו העולם קיים, וגם שאין עוד כוחות אחרים בבריאה שהם בעלי כוח, אלא כל כח בבריאה קיים רק כי כעת רצון ה' בקיומו. בהנהגה- שהוא היחיד שמנהל את הבריאה אל המטרה לשמה הוא ברא אותה, אין עוד אחרים שיכולים להתערב בניהול שהבורא מנהל את העולם, אין עוד אחרים שיכולים לעכב מהבורא להוביל את הבריאה אל המטרה שלו.

דברים אלו יסודיים וברורים, המוכחים במציאות העולם והבריאה, כאשר מתבוננים סביבנו ורואים איך העולם מתנהל מבינים שיש מנהיג לעולם.

אלא שלצערנו ישנם כופרים ישנם אפיקורסים, במהלך הדורות היו גויים רבים שכפרו ביסודות אלו, היו גויים שניסו לעייל פילא בקופא דמחטא, לנסות לתרץ תירוצים על כל דבר איך זה קורה, העיקר לכפור בהנהגת ה', לכפור בשליטתו של ה' בעולם.

איך זה יתכן, איך יתכן מצב שקיימת אפשרות להתכחש לכך, איך מציאות ה' לא צועקת, איך אחדות ה' מסתתרת באופן שיש אנשים שאומרים אחרת, המציאות של ה' חייבת להיות ברורה והחלטית כל כך שלא תיתן מקום לאפשרות של כפירה, לאפשרות של אמירות אחרות.

עצם המצב הזה שישנם גויים, כופרים, טיפשים או רשעים ככל שיהיו, עצם כך שהם עומדים ומכחשים ח"ו עפ"ל, דבר זה מורה על כך שאחדות ה' היום, כאן בעולם הזה, אינה נגלית במיטבה, היא קצת נעלמת.

לעתיד לבוא כולם יודו בכך, לעתיד לבוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, כולם יאמרו: "ה' הוא הבורא! הוא בעל הכוח של הבריאה! הוא מנהיג את הבריאה!" לעתיד לבוא כולם יראו באופן ברור שזאת האמת המוחלטת. אבל היום? היום זה קצת נעלם, מי שרוצה לראות רואה, מי שרוצה להתבונן תופס, מי שלא מתכחש מודה. אבל עדיין זה לא נגלה כמו שלכאורה היה מצופה שיתגלה, באופן שלא יתן מקום לאפשרויות אחרות.

בעז"ה במאמר זה נבאר מה הפשט בזה, איך יתכן שיהיה חסר בגילוי אחדות ה', איך יתכן שאחדות ה' תהיה נסתרת. ואיך נבין את אחדות ה' גם היום, איך נוכל לייחד את שמו, גם בעולם בו לפעמים זה נראה נעלם.

מצות ידיעת מציאות ה' מלמדת אותנו את ההבנה, שאותו מצוי ראשון ממציא כל נמצא, הוא מצוי אחר מכל המציאויות שהם נבראים, מציאותו היא מציאות אחרת, מציאותו היא מציאות של בורא. אותה מציאות אחרת שאינה שייכת כלל למושגי הנבראים, הוא ה', זהו הבורא. וזה עצמו כולל בתוכו את ההבנה שה' הוא אחד, ואין עוד מציאות כמציאותו.

בנוסח המכילתא שהביא הרמב"ן, כשה' נגלה לבני ישראל ואמר להם שהוא ה' האלקים, האם היה מי שמיחה בידו? הנה הוכר לנו בידיעה ברורה שהוא אחד ואין עוד. ומה נוסף במצות אחדות ה', מעבר לעצם הידיעה שלנו שיש ה'?

התשובה היא שפסוק זה של שמע ישראל מלמד אותנו על עוד מבט נוסף במצות אחדות ה', לא רק הידיעה שה' הוא אחד ולא שניים, אלא גם שהוא היחיד שמנהל ומנהיג את הבריאה, אין עוד כוח ושליטה לשום נברא ולשום כוח שקיים בעולם, לנהל ולהנהיג את הבריאה- הקב"ה גם לא ברא שום כח השפעה בעל יכולת בחירה, אלא כל ההשפעות שבעולם הם אך ורק לפי רצון הקב"ה, ואין אף אחד שיכול להוסיף או להפחית השפעה. ובנוסף, כל נברא וכל כוח שיש לכל נברא, תלוי כל הזמן ברצון הקב"ה, ואם הקב"ה לא היה רוצה בקיומו, הוא לא היה קיים.

וכמו שכתב רש"י, "ה' שהוא אלקינו עתה, ולא אלקי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', ונאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". כלומר ה' הוא האלקים היחיד, הוא היחיד בעל הכוח של הבריאה. אלא שלצערנו הגויים אינם מקבלים את מרותו של ה', אינם מודים בכך שהוא האלקים, השליט היחיד בבריאה.

וא"כ לכאורה היום רק אנו מייחדים את שמו יתעלה, רק אנו מקבלים את מרותו של ה', רק אנו מודים בכך שהוא שליט יחיד, אבל הגויים כופרים בזה. כפירתם אינה מגרעת את המציאות הנכונה, שה' הוא אחד גם בשליטתו, אבל עדיין זה אינו מהוה פתרון לבעיה, שאחדות ה' נעלמת.

כשאחדות ה' נעלמת, חסר בכבוד ה'. ולא יתכן שזה ימשך ככה, כי הקב"ה ברא את העולם לכבודו, וכל עוד חסר כבוד שמים העולם לא מגיע לתכליתו.

הכפירה של הגויים

למה הגוים הגיעו לכפירה הזו?, זה התאים להם עם האג'נדה שלהם... לא סתם הם חשבו כך, המחשבות האלו 'פתרו להם הרבה בעיות'... הרי מכיון שה' הוא מנהל את העולם, מחויבים למה שהוא אומר, להיות ממושמעים לרצונו, להיות כפופים אליו, לעבוד אותו ורק אותו, לכופף את כל הרצונות שלנו לרצונו, להיות מונהגים לפי רצונו בלי אפשרות להתחכם. אך הכופרים, הגויים, אינם רוצים בכך, הם מעדיפים להשתחרר מ'העול המכביד' ומהמחויבויות, רוצים לילך אחר שרירות ליבם, זו הסיבה שהם השקיעו לייסד תיאוריות שיתאימו עם מה שנוח להם. לכן הם כפרו בשליטת ה' המוחלטת, ולא קיבלו על עצמם את המרות של ה'. ומה יעשו עם הצרות והבעיות שלהם? לאן יפנו? ניסו לפעול בדרכים אחרות... ולחשוב שמשם תבוא להם הישועה.

הם לא צודקים! הם מדברים שטויות! הם מעוורים את עיני עצמם! הם מתכחשים לעובדות!

אבל למעשה- הם ממעטים בכבוד שמים. הם עובדים עבודה זרה. את הכבוד שמיועד רק לקב"ה, הם נותנים לאחרים, לאותן דמויות שהם פונים אליהן כתחליף לפניה לה'. הם מעסיקים את ראשם כל הזמן במחשבות- מה רצונם של הדמויות ההן. כשיש להם צרה והם מבקשים פתרון- הם לא מבקשים מהקב"ה אלא מכל מיני דמויות שלדמיונותיהם יכולים לחלק ישועות. ופעמים רבות הם עושים מעשים מתוך מטרה למלא את רצונם.

ה' שהוא אלקינו עתה כי רק אנחנו יודעים - לעתיד לבוא יהיה אלקי כולם

במאמר קודם הבאנו את ביאורו של רש"י לפסוק "שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד".

ביארנו הדברים כפי המבואר ברמב"ן, שלכאורה צריכים להבין מה נוסף מצוה מיוחדת בפסוק זה, יותר מעצם המצוה של ידיעת מציאות ה', מהמצוה הראשונה שה' נגלה בה לבני ישראל, בעשרת הדברות, הדיבר הראשון "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". פסוק זה מורה על מצות ידיעת מציאות ה'.

וכל הדברים האלו הם דברים ששייכים רק לקב"ה, אסור לעבוד מישהו אחר, צריך לעבוד רק את ה'. זה לא כבודו של ה' כשהתנהגויות כאלו נעשות בעולם!

כיצד יתכן שקיים כזה מצב? והלא העולם נברא לכבוד ה'! והמעשים האלו נותנים את כבוד ה' לאחרים.

אחדות ה' בהכרה שאין שליטה אמיתית אלא לה'

אבל האמת, שברגע בו אנו מגיעים להבנה שה' הוא אחד, וכל מה שלא נראה כך- אינו אמת, זה עצמו היא המצוה של אחדות ה'. המצוה של אחדות ה' כאן בעולם הזה, אינה כמו לעתיד לבוא. לעתיד לבוא כולם יראו בחוש שבאמת ה' הוא שליט יחיד, כאן בעולם זה לא תמיד כל כך נגלה לעיניים בצורה שלא נותנת מקום לומר אחרת. אבל כאשר אנו כן מבינים זאת, מבינים שחייב להיות שה' הוא שליט יחיד, מבינים שלא יתכן אחרת. כאשר אנו משוכנעים שכל מה שהכופרים מדברים הרי בשקר וטפשות כל קשקושיהם המשוגעים, הרי בזה הגענו לקיום המצוה של אחדות ה'. זה גופא המצוה של אחדות ה', להבין שגם היום ה' הוא השליט היחיד. להגיע להבנה הנכונה, שלמרות מה שהמצב בעיניים עשוי להטעות, לא רק לחשוב שלעתיד לבוא הקב"ה ישלוט, אלא להבין שכבר עכשיו הקב"ה שולט, גם כשהוא לפעמים מסתיר זאת.

במאמר הקודם שאלנו: אם הפסוק "שמע ישראל" מורה לנו על כך שלעתיד לבוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (כדברי רש"י), אז האם היום הוא אינו אחד?

מבאר המהר"ל בגור אריה (דברים ו, ד), "אדרבה, זהו עיקר יחודו של הקדוש ברוך הוא, שבזה נראה אחדותו של הקדוש ברוך הוא שהוא עתה אחד, שהרי לבסוף יהיה אחד לגמרי, ומזה תראה שעתה מה שנתן כח לשרים ולמלאכים, שאינם גורעים כלל מיחודו של הקדוש ברוך הוא, לפי שהוא אינו רק דבר שהוא שאול להם לזמן, ולא יהיה לנצח, ולבסוף שישוב הכל אל אחדותו נראה שהוא אחד ברוך הוא, ומיוחד בפי הכל".

עצם הידיעה הזאת שיתגלה לעתיד לבוא שה' אחד ושמו אחד, ואין עוד אחר זולתו, זה עצמו מורה לנו על כך שגם היום הוא אחד. ואיך אנו מקיימים את המצוה הזאת? כאשר אנו מבררים לעצמנו את הידיעה הברורה, שכל הכוחות שאנו רואים בבריאה, כל כוחות הטבע, האנרגיות של העולם, כל המלאכים והכוחות הרוחניים שקיימים בבריאה, אין להם שליטה עצמית, הם אינם 'בעלי בתים', עתידם להתבטל, אין להם קיום מצד עצמם, אלא בכל רגע ורגע הם קיימים רק בחפץ וברצון הבורא. וביום ההוא- לעתיד לבוא, זה יתגלה לכל העולם. זה עצמו כבר ייחוד ה', להבין שאין בעולם עוד כוח קיים, שהוא כוח אמיתי שקיים מצד עצמו, אלא מציאות הבורא, זוהי מצות אחדות ה'.

כתוצאה מהבנה זו- אין אנו תולים עיניים באף כוח. אין אנו מקבלים מרות של אף כוח אחר. אין אנו בוטחים בשום מציאות אחרת, חוץ ממציאות הבורא. כי רק הוא מציאות אמיתית! רק הוא מציאות קיימת שלא תבטל לנצח נצחים, רק הוא יחיד שניתן לבטוח בו, רק הוא יחיד שניתן לסמוך עליו, רק הוא יחיד שבאמת קובע בפועל את הדברים, רק הוא יחיד ששולט על הכל בפועל.

זהו עצמו מצות אחדות ה', להבין שהוא יחיד שקיים לעד, להבין שרק הוא מציאות אמת שלא תתבטל, וכל שאר הדברים אין להם כוח עצמי, גם הכוח ש'ניתן' להם, לא באמת ברשותם. הכל תלוי רק בידיו, תלוי רק בו, תלוי רק ברצונו.

זוהי מצות אחדות ה', וזוהי האחדות אותה אנו מצווים להשיג כבר כאן היום, להבין שלעתיד לבוא המציאות היחידה שתשאר, המציאות היחידה שתשלוט, היא מציאות ה'. ואם נאמר- אבל הרי הגויים אינם מאמינים? ישנם כופרים שאינם מודים בשליטתו היחידה של ה', הם משכנעים את עצמם שה' נתן רשות לכוחות נוספים לפעול בבריאה ולעשות בה כרצונם. המצב שיש כיום מי שמכריז כך- אינו סותר את אחדות ה', כי כל מה שהם כופרים בזה, זה לא מחמת שכך באמת המציאות, זה לא מחמת שיש צד אמת בדבריהם. אלא רק כי כרגע ה' נתן להם את הבחירה לומר כך, רק כי ה' נתן להם כרגע את האפשרות לעבור עבירות. אבל לעתיד לבוא כולם יודו! כולם יכירו בשליטתו היחידה של ה'. אם כן, כאשר אנו מבינים זאת כבר היום, שלעתיד לבוא הכל יתבטל, ורק מציאות ה' תישאר, זהו קיום אמיתית מצות אחדות ה'.

התורה מצוה אותנו, שנאמר גם היום: ה' הוא אלקינו, ה' הוא אחד. התורה מצוה אותנו שנחדד אצלנו את הידיעה, שלא נטעה בה ח"ו, שלא נעלה על לבנו שיתכן שישנם כוחות שיש להם שליטה, שלא נייחס שליטה אלא לה' לבדו. התורה מצוה אותנו לחזור על פסוק זה פעמיים ביום, להחדיר אצלנו את הידיעה הברורה, שלא נטעה בה, ה' הוא אחד, והוא השליט היחיד בעולם. אין עוד מלבדו! שלא נטעה כמו הגויים שכפרו וחשבו שישנם עוד אחרים שיכולים לנהל דברים בבריאה כרצונם. לא, גם מה שנראה לעינינו שיש להם כוח לפעול בבריאה, זהו לא כוח עצמי, זהו כוח שה' נתן להם, זהו כוח שתלוי ברצונו של ה', אבל ה' הוא היחיד ששולט בבריאה, ואין מי שיכול למנוע ממנו לעשות את מה שהוא רוצה.

וכיום אנחנו מכירים בכך שכבוד שמים הוא מושלם, ושמטרת הבורא בבריאתו מתקיימת- כי לעתיד לבוא כולם ידעו שרק הקב"ה הוא בעל הכוח, ואת כל הפניה שלהם הם ייחדו רק אליו. וממילא כבר היום אנחנו יודעים שרצון הקב"ה בבריאה מתקיים. ונכון שזה לוקח זמן, אבל מראש הקב"ה ברא את הבריאה על מנת שזה יכול לקחת זמן. ויהיה תהליך שיכול להמשך עד שש אלפי שנין, אבל סופו של התהליך יהיה, שעוד לפני האלף השביעי, המטרות של ה' בבריאה יתקיימו במלואם. לא משנה מה יהיה בינתיים בסוף הקב"ה יביא את הבריאה למטרה שלה.

כמובן שהחיוב שלנו לפנות רק לקב"ה, והאיסור לפנות לכל כוח אחר, הוא גם אם זוכר ויודע בבירור שכל הכוחות האחרים שבעולם אין להם שום שליטה, אלא את כל כוחותיהם הם מקבלים רק מהקב"ה, וגם אם הוא יודע שאין להם שום בחירה ואין להם שום יכולת השפעה על שום דבר.

במאמר זה ביארנו את אחת הסיבות העיקריות שגרמו לגויים לעבוד ע"ז. שכפרו בשליטה המוחלטת של ה' וחשבו שנתן לנבראים מסוימים שליטה על כל מיני דברים מסוימים. אבל היו גם עובדי ע"ז רבים שידעו את האמת שרק ה' שולט בעולם, ובכל זאת עבדו ע"ז, מסיבות אחרות. כי חשבו שרצון הקב"ה בכך, או שחשבו שכך הם נדבקים בקב"ה, כמו דור אנוש ועוד.

אך כעת לא בכך עסקינן, כעת אנו מבארים את העיקר השני. ואנו מקווים שיזכנו ה' להגיע לעיקר החמישי, ושנזכה לברר את הדברים שנוגעים לאיסור ע"ז.

"כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׁפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כְלָּם בְּשֵׁם ה', לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד". (צפניה ג, ט).

דרך אמונה בחרתי

  1. ה' הוא היחיד שמקיים את הבריאה, מנהיג אותה ושולט בה.
  2. כל השאר- נבראים, אין להם כוח עצמי. גם הכוח ש'ניתן' להם, לא באמת ברשותם. הכל תלוי רק בידי ה', תלוי רק בו, תלוי רק ברצונו.
  3. כיום הגויים כופרים בזה, ולעתיד לבוא כולם יראו את זה בחוש.
  4. מצות ייחוד ה' כוללת את החובה להאמין שה' שהוא אלוקינו- הוא ה' אחד. גם כעת בעולם הזה, כאשר ייחוד ה' לא תמיד גלוי לעין כל, ועדיין קיים מצב שיש אפשרות להולכים בחושך לטעות ולחשוב אחרת.
  5. מוטל עלינו גם להבין שהוא אחד כבר כעת- אפילו שלא תמיד זה גלוי.

More in this printout

View the whole printout