Skip to content
עלוני ריינר

הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת – מתי וכמה זמן ימי המשיח???

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת – מתי וכמה זמן ימי המשיח???

הגמרא בבא בתרא דף ג' הביאה את הפסוק "גדול יהיה כבוד הבית האחרון מהראשון", ונחלקו שם בגמרא האם הכוונה גדול האחרון מהראשון בשנים או בגובה. ומסיקה הגמרא שכל הדעות צודקות, כי אכן בית שני היה גובהו 100 אמה מול הראשון שהיה 30 אמות, וכמו כן בית שני התקיים במשך 420 שנה, ואילו הראשון התקיים במשך 410 שנים.

ואגב מצאתי כעין שאלה זו ממרן רשכבה"ג ראש הישיבה זצ"ל מובא בפרשת נצבים בדייה "סוד זמן ביאת המשיח, האם יש בפרשתנו תשובה חדה לדבר", שמרן זצ"ל שאל בקשר ללוח חודשים שהביא הטור עד סוף האלף השישי, שלא נשאר שנים לימות המשיח עד סוף האלף השישי, וראה לקמן.

ובכיתי להי, אבא יקר אנא צמצם את השאלה, והבא כבר את משיח, ובנה את ביתך, ושיסתיימו צרות עם ישראל, אנא בורא עולם הצל נא.

ושאלה זו שאלתי את מו"ר הגאון רבי משה הילל הירש שליט"א ראש ישיבת סלבודקא, וענה לי שברוחניות השלישי יהיה עוצמתי ביותר, וכך יתקיים גדול יהיה כבוד הבית אחרון מן הראשון - ברוחניות.

אומנם קצת היה קשה לי שהרי בית שני היה פחות רוחני והיו בו פחות ניסים מהבית הראשון, ובכל זאת כתוב עליו "גדול", כי היחס בגדול לא היה ברוחניות אלא בגודל המבנה ובשנים – שנות קיומו??

ועל השאלה איך בית המקדש השלישי לא יחרב לעולם למרות שבאלף ה7 העולם חרב, יתכן לומר שכמו שהצדיקים לא ימותו אלא ירחפו ככתוב בגמרא דבר שאין לנו בו הבנה, - וראיתי הסבר שהם יהיו ברוחניות מושלמת בלי גוף גשמי כמו אליהו שעלה בלהבה השמיימה, כך אולי בית המקדש השלישי יהיה בסופו וודאי מאש כולו רוחניות, ואכן בית המקדש מאש לא יחרב לעולם, אלא כביכול ירחף יחד עם הצדיקים, בעולם שכולו אש רוחניות.

ומו"ר טען שאולי לא כדאי לחשוב ולהתעמק על העתידות, ואכן כידוע כך כתב הרמביים. בכל זאת ביקשתי ממורי ורבי, שרצוני לפחות, שגדולי ישראל יתחננו לצמצם את השאלה, ושיבוא כבר המשיח בקרוב ממש. ומוייר הסכים עמי.

וברוך ה' קיבלתי הסבר נפלא, שהתחדש יחד עם תלמידי העילויים והמצוינים בת"ת תורת אמת בני ברק, מתוך נביא זכריה פרק ח' בפסוק יב כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה :

וכתב הרד"ק : - אפשר שעל בית שני אמר כן אם ישמרו מצות ה', או היא עתידה לימות המשיח והפסוק הבא אחריו יוכיח שאמר בית יהודה ובית ישראל, ובבית שני לא שבו בית ישראל: אך מפורש במצודת דוד זכריה ח' ג' שהגאולה השלימה אם היו שומעים בקול ה', הייתה מתקיימת בימי בית שני, וממילא גם עשרת השבטים היו שבים לארץ ישראל, כי הגיעה הגאולה השלימה.

ולפי זה יתכן שהנביא לא דיבר כלל על בית שלישי אלא רק על בית ראשון ושני, והנביא כינה את בית שני "האחרון", כי היה אפשרות שיהיה האחרון, וכפי משמעות הפסוקים בנביא חגי פ"ב, שהנביא בא לעודד את דור בוני בית שני שהיו שבורים ממראה בית שני לעומת מראה בית ראשון, ולא לזלזל בחשיבות בית שני, כי יתכן והוא יהיה האחרון באמת, וכדברי המצודת דוד בזכריה א' טז' שיתפללו בבית המקדש השני הפשוט על הגאולה השלימה, ולתקן מעשיהם ולהביא צדק עולמים אם יזכו. (וכתוב קוה מלשון תקוה ויחול שמעתה יש להם תקוה אם יזכו מעשיהם שיהיה אחרית הזעם דהיינו גאולה שלימה), ולפחות יתקיים בו גדול בשנים ובגובה.

אבל באמת הנביא התכוון בעיקר לדבר העיקרי החשוב ביותר שיהיה גדול ומושלם בכל העניינים בגובה בשנים וביופי וברוחניות ובקדושה יותר מהראשון, אם אכן יזכו לגאולה השלימה, וכדרך יסוד תירוצו של מו"ר הנ"ל, ואכן אפילו בימי בית ראשון היה אפשרות שחזקיהו יהיה המשיח ותבוא הגאולה השלימה וכידוע.

שוב מצאתי ברבינו בחיי "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב", סמך הכתוב פרשה זו לפרשה הקודמת המדברת בהבטחת הגאולה, (כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו): כי זמן תחיית המתים עתיד להתרים 206 שנה אחרי ביאת המשיח כמניין "רא"ה חיים וטוב", וכפי שאמר שלמה (שיר השירים ח, יב) "האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו" אלף זה ימות המשיח שהוא מזרע שלמה, "ומאתים", ו' שנים על מאתים, שזמן תחית המתים 206 אחרי ביאת שלמה, כי יקומו לתחייה אלו שנצרו פריו שציפו לגאולה ונפטרו קודם הגאולה, ובעצם כך כתב הרמב"ן שיר השירים, כתבי הרמב"ן תקט"ו רק שלדעת הרמב"ן תחיית המתים זה 206 חרי 200 שנה ולא אחרי.

והקשה מרן רשכבה"ג ראש הישיבה זצ"ל שאייכ מדוע הטור אור"ח תכח' תיקן לוח קידוש החודש לפי החשבון עד סוף האלף השישי, הרי משיח אמור להגיע לפחות 206 שנה עוד לפני סיום העולם באלף השביעי?

ובעצם קשה מאוד שהרי כל האלף השישי רובו עבר ולא חיינו ביאת המשיח, וגם הרבינו בחיי והרמב"ן חיו באלף השישי בלי משיח??

והנה כתוב בנביא ישעיהו סה' כ' שבימות המשיח "לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל", דהיינו שמי שימות בגיל מאה זה יהיה כמו אחד שמת היום בגיל 20, כי אז יחיו שנים רבות מאוד, ואם עד סוף האלף השישי נותרו רק 217 שנה אז גיל 100 זה כמו אדם בגיל 50 ביחד ל217 שנה, ולמה זה נחשב לגיל צעיר, ובעצם כתוב שם במפורשים שבימות המשיח יחזור להיות כמו לפני המבול שחיו 1000 שנה אז לא דנו בנייא בבייד של מעלה רק מגיל 100, ככתוב ברש"י כלפי בני נח בסוף פרשת בראשית.

ותשובת מורי ורבי שליט"א הייתה שאולי יתארך הזמן לפני סוף האלף ה6, וכמה שנים לא זכיתי לרדת לעומק דעתו העצומה.

אך בסייעתא דשמיא זכיתי סוף סוף להבין דעתו, שהנה מצאתי ברש"י בזכריה ידי על הפסוק שיבוא "יום אשר הוא לא יום ולא לילה", ופירש, שימות המשיח יהיו 1000 שנים שהוא יום אצל הקבייה, וימות המשיח הוא לא יום שאינו עולם הבא שמובטח שאור החמה שבעתיים מאור שבעת הימים וכו' שזה ימי עולם הבא באלף השביעי, אבל מצד שני לא יהיה חושך דהיינו לא יהיה בימי המשיח שעבוד וצרות.

ולפי זה, הקב"ה יכול לקבוע את אותו יום שיהיה כמו 1000 שנה שלנו, יום אחרון שלפני סוף 6000 אלף שנה.

ואכן, אם יהיה ימות המשיח כיומו של הקבייה שזה 1000 שנה שלנו, אם כן מובן ש206 שנה לתחיית המתים זה אכן יחסית בתחילת ימות המשיח, וגם בית המקדש השלישי יכול להיות קיים 1000 שנה שזה יותר מבית ראשון ושני גם יחדיו, ואכן גם על בית שלישי כתוב גדול יהיה כבוד הבית האחרון מהראשון.

וגם מתורץ קושיית מרן רה"י זצ"ל, מדוע הטור קבע לוח קידוש החודש עד סוף האלף השישי, והתירוץ כי יתכן שעד סוף האלף השישי עדיין משיח לא יגיע ורק ביום האחרון יהפכו הי ליום ארוך כיומו שהוא 1000 שנה שלנו.

ואכן בהמשך דברי הרבינו בחיי הוסיף שמה שנחתמה פרשת הגאולה של מעלה במילת "לעשותו" ("כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו") כדי להשוות עניין הגאולה למעשה בראשית שנחתם "אשר ברא אלוקים לעשות" בראשית ב, ג והשווה אחרית הזמן עם ראשית הזמן למען הודיעך כי שוין הן.

והנה הרבינו בחיי משווה השוואת ימי המשיח לימי הבריאה לעניין הטבע, אבל לענייד אפשר שכאן קבע הקבייה שיהיה יום של הקבייה כמו שהיה בששת ימי בראשית שהוא 1000 שנה, (ומקווה שאין זה טעות בידי), וכך יהיה לעתיד לבוא שהקבייה יקבע לפני סוף האלף השישי יום שיהיה כיומו של הקבייה בששת ימי בראשית שהוא 1000 שנה, וילייע.

ואכן מצאתי כן במפורשים בתהילים צ' בחתם סופר ועוד מפורשים על הפסוק "שמחנו כימות עיניתנו", עייפ רש"י שהרי אין 2000 שנים ימי שמחה לעומת 2000 ימות עיניתנו? אלא התשובה שהימים יתארכו לשנים וכאמור וכך יתקיים שמחנו כימות עיניתנו, רק צייע בלשון רשייי והפסוק (טו) שמחנו כימות עניתנו - שמחנו לימות משיחנו כמנין ימות שעניתנו בגליות וכמנין שנות אשר ראינו רעה", לשון רשייי, שיש בחינת ימים ויש בחינת שנים, לגבי עינוי זה ימים, ולגבי רעות זה שנים, ואולי כי עינוי זה סבל מחריד וזה רק ימים ולא שנים וילייע.

ובזכות הגאון הרב יעקב יהושע בוים שליט"א מחבר העלונים נחלת יעקב יהושע, מצאתי בסייד עוד מקורות ברורים ליסוד שחידשתי ובייה שלא טעיתי וכיוונתי לדעת גדולים.

ומקור ראשון שהוסיף זה הרד"ק ישעיהו נד' ז' "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך", שהימים שעזבתיך הם רגע כנגד ימי הטובה.

וכן הביא אור החיים הקדוש (סוף פרשת וישלח) שהגם כי ששת אלפים עולם עומד יאריך ה' ימי טובה, כמאמרם בסנהדרין צט'.

וכאן אורך העונג הזה יהיה בהקיץ בפועל ממש, בדרך נס. לקיים מה שנאמר תהלים צא, טז' "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי".

אבל בכל זאת עידוד גדול יש לגאולה בקרוב ממש, מדברי הגאון מווילנא שכתב מובא בפירושו על שירת חנה ועוד מקומות, שאפשר שקרוב ל2000 שנות גלות יבוא המשיח, ואנחנו עברנו 1952 שנים מהחורבן, וקרוב ל2000 זה בפשטות לפני סוף 2000.

כמו כן מצאתי בבעל הטורים - ויחי על הפסוק "פקוד יפקוד אלוקים אתכם", שיעקב גילה ליוסף את קץ הגלות.

ולכן יוסף רימז להם במילה פקוד שגאולת מצרים תהיה פחות ב190 שנה מהנגזר 400 שנה. והיות וממפורש במדרשים שיעקב רצה לגלות את הקץ של הגלות האחרונה. יתכן שגם המילה יפקוד מגלה על זמן הגאולה. וכפי שבעל טורים עצמו משתמש במילה "יפקוד" לרמז על הגואל - משה שהוא בן פ שנים כפי שיוסף היה מלך פ שנים ולכן יש פעמים פ "פקוד יפקוד".

ואם כן היפקוד מרמז על הגאולה השלימה. דהיינו שיחסר מהמספר 200 שנה כמנין יפקוד לפי אם למקרא או לפחות 190 בלי האות י'. ואין לנו שום מקום לפרש הקשר לגאולה שהתקיים פחות 190/200 שנה מהחשבון, רק אם נפרש פחות 200/190 שנה מסוף האלף השישי שזה זמן סיום העולם.

ולפי זה יוצא שעוד שנים בודדות כ20 שנה צריך המשיח להגיע, אבל לא נשכח שהטור עצמו קידש חודשים לפי חשבון עד סוף האלף השישי, ולא עד 190 שנה לפני סוף האלף השישי.

וכן נועם אלימלך (סוף פרשת ויגש סוד"ה ואת יהודה שלח) שהשנים יתארכו ויתגדלו "כי בי ירבו ימיך" משלי ט' יא' רוצה לומר אם ירבו ימיך בגלות חלילה... אזי, "יוסיפו לך שנות", דהיינו ששנה אחת יתגדל ויאריך כמו שנים הרבה.

וכן הבן איש חי בספר ידי חיים, הל' ט' באב תקס' כתב שרבותינו זכרונם לברכה אמרו שהימים לעתיד יתארכו הרבה, דהיינו, אף על פי כי מדת יום ומדת לילה תישאר על עמדה,שהם יביי ויב שעות, אך יהיה הזמן ארוך, שהאדם יתענג בטובות שעה אחת כנגד ימים ושנים רבים. שיהיה הזמן, מועט המחזיק מרובה, בדרך נס, שלא יוכל האדם עתה לצייר הדבר הזה בדעתו איך יהיה, ונמצא, שהימים הבאים בזמן ביאת המשיח, יהיה עניינם כעניין החלום, שבזמן מועט מחזיק מרובה, אלא שהחלום הוא בחלק המחשבי בלבד, לכן נזכור שהמשיח יכול לבוא בכל יום, ומצד שני אף על פי שיתמהמה אם כל זה אחכה לו, ולא לבנות יותר מידי על חשבונות של זמן ביאת המשיח, אלא להאמין שיתכן מאוד שקרוב מאוד מאוד ימי המשיח אבל אם לא נזכה זה יכול להתעכב רחייל, הלוואי ונזכה כבר לביאת המשיח ושנקבלו כשאנחנו מוכנים באמת לקראתו ולא נתבייש מאוד מאוד מפניו.

More in this printout

View the whole printout